נשים חכמניות

שאלה

קראתי את המאמר 'שררה לאשה' והתפעלתי מהחידוש. אבל אני שואלת, איך בדיוק מרבעים את המעגל? – גם שמירה על תפקידה העיקרי של האשה בביתה, גם פעולה משמעותית בחוץ, גם שמירה על צניעות, וגם על תכונותיה הנשיות. מניסיון והיכרות עם נשים רבות, כמעט תמיד דבר אחד בא על חשבון דבר אחר.

מענה

התשובה היא פשוטה: האשה הינה "נושאת הפכים" יותר מאשר הגבר, היא יכולה לעשות הכל יחד…

יש ביטוי של הבעל שם טוב "זריזות במתינות"[א], שהוא סוד תיקון הדעת. בדעת יש 'עטרא דחסדים', זריזות, שרש הזכר, ו'עטרא דגבורות', מתינות, שרש האשה. יכולת האשה לעשות כמה דברים יחד נובעת מכך שהיא אינה פועלת בזריזות כמו האיש – שיכול להגיע לפזיזות – אלא במתינות, והמתון בדעתו יכול להקצות לכל דבר כמה שיכול להספיק בו בלי לפגוע בתחומים אחרים. לאיש יש 'משהו לעשות' – בוער לו לגמור היום, ובשבילו זה טבע טוב. אבל לאשה יש טבע אחר – לא צריך הכל לעשות היום דווקא.

הנשים בדורנו יכולות להיות כבנות צלפחד, עליהן נאמר "חכמניות הן, דרשניות הן, צדקניות הן"[ב], ועליהן יש לדרוש את הפסוק "שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר [ראשי תבות אשה, האשה נמשלה לסהר-לבנה] אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג"[ג], כח המזיגה של האשה, שילוב כל תפקידיה יחד במזיגה נכונה, סוד מדת התפארת הממזגת גוונים שונים לשלמות אחת, "כתפארת אדם לשבת בית"[ד] (האשה, עקרת הבית, היודעת מתי להיות בבית ומתי לצאת). שררך אגן הסהר = מחלה תרצה חגלה מלכה נעה, חמש בנות צלפחד. חז"ל פירשו "'שררך אגן הסהר', זו סנהדרין"[ה], אך לפי הפשט יש לפרש במיוחד על האשה, וכן לדרוש "שׁררך" מלשון שׂררה (חילוף שי"ן ימנית בשמאלית), נשים כאלה שהשררה ראויה להן.

שרש השררה המתוקנת הוא בשרה אמנו שדעתה מכריעה ביחס לגברים, "שמע בקֹלה"[ו], והקובעת גם כלפי הקב"ה בדרך "צדיק גוזר והקב"ה מקיים"[ז] ("על דבר שרי אשת אברם', על פי דיבורה, אומרת למלאך הך והוא מכה"[ח]), וממנה מקבל יעקב אבינו את שמו המלכותי ישׂראל "כי שרית עם אלהים [צדיק גוזר] ועם אנשים"[ט].

שלש התכונות "חכמניות" דרשניות, צדקניות"[י] הן כנגד חכמה-בינה-דעת:

"חכמניות" היינו תפקיד האשה בביתה, "חכמות נשים בנתה ביתה"[יא]. פנימיות החכמה היא תכונת הבטול, בטול האשה בכל מהותה לתפקידה העיקרי לבנות את ביתה.

"דרשניות" היינו בפעילות ציבורית, לדרוש את תיקון המדינה כפי שהתורה דורשת וכפי שהתורה נדרשת (על ידי "דור דור ודורשיו"). זו פעולה עם תוקף הנעשית מתוך 'ישות דקדושה', ולכן היא שייכת לבינה (החכמה היא אין והבינה יש), כאשר "בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש"[יב]. מכח זה "כן בנות צלפחד דֹברֹת"[יג] והן יכולות להיות הדוברות של המדינה.

"צדקניות" היינו צניעות האשה ותכונותיה הנשיות[יד], שייך לדעת המנהיגה את המדות, ובמיוחד שש תכונות נשיות מובהקות: צניעות, בושה (הנובעת מיראה, "'בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו', זו בושה"[טו]), ענוה, חסידות, טהרה ושמחה.

שאלה

בהמשך לשאלה הקודמת, האם כוונת הרב רק לתפקידים ציבוריים בתחומי החול, או שמא גם בתחומי הקודש – רבניות, פוסקות הלכה, דייניות וכו'. כיון שהרב מקשר זאת למהפכה השלישית, לימוד תורה לנשים, יוצא מכאן שסובר שגם בקודש, אך בסיום המאמר מתייחס לתפקידים ציבוריים פוליטיים.

מענה

ראשית יש להבהיר כי המאמר נכתב כפירוש לדברי הרמב"ם בהלכות מלכים, שם מדובר במינוי אשה לשררה על הציבור ולכן עיקר המאמר מכוון לנושא זה של בחירת נשים לתפקידים 'פוליטיים', והוסבר שאכן יש מקום שאשה תהיה בתפקידים ציבוריים.

לגבי משרה תורנית-רבנית, פשוט שהדבר לא שייך לאשה כמינוי רשמי קבוע. זהו תפקידם של רבנים-מובהקים גברים (ואין 'לנשל' אותם). יש להזכיר כי בנוגע לדין הלכה פסוקה היא שאשה פסולה לדון, ואין בזה פחיתות לאשה (בפרט שדין הוא מצד הגבורה ואילו האשה מיוחדת לחסד ורחמים, "תורת חסד" כמו שיתבאר, וכשם שאין להניף חרב על המזבח כך חרב הדין והענישה אינה מתאימה לאשה). לגבי רבנות קהילה וכיו"ב, ככלל הדבר אינו שייך לאשה בקהילה שיש בה גם גברים (מצד צניעות וכבוד הציבור, אכן יש מקום שתפסוק הלכה לנשים כמו בדיני טהרה וכדו', לאחר לימוד היטב ושימוש רציני). עוד נימוק הלכתי קיים בנוגע למשרת רבנות, לפי דברי הפוסקים שמשרה לזמן מוגבל (כמקובל היום במוסדות השלטון) אינה נחשבת שררה, מה שאין כן תפקיד רבני שיש בו קביעות (ואף דין ירושה לדעת הרבה פוסקים).

בתפקידים ציבוריים האשה מגבה את הזכר, כדרך שהיא נבראה להיות "עזר כנגדו", אך בפסקי הלכה אין  צורך בגיבוי, עזר כנגדו, אלא תמיכה של הרבנית בבעלה הרב וכיו"ב. אכן, אשה למדנית יראת ה' יכולה בהחלט לפסוק הלכה במקום שאין אנשים, כולל במקום שיש אנשים (ואף רבנים חשובים) שההלכה נתעלמה מהם (כמסופר על הנשים הלמדניות במשפחת אדמו"ר הזקן[טז], וכדבורה הנביאה שהיתה מלמדת את ההלכות לשופטים), ובכגון זה יש לומר "במקום שאין אנשים השתדלי להיות איש".

אחרי כל זה, עיקר יעודה של האשה (לאחר היותה "עקרת הבית") אינו בתחום ההנהגה הפוליטית אלא להפיץ תורה ואמונה בקרב נשי ובנות ישראל, ואף לאומות העולם ('המהפכה השלישית' של נשות ישראל תביא את 'המהפכה הרביעית' לאומות העולם). "אשת חיל" אשר "פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה" (ועם זאת "צופיה הליכות ביתה")[יז]. "תורת חסד" היינו "תורה ללמדה"[יח], במיוחד תורת החסידות, המאור שבתורה, "תורה אור" המאירה לעולם על מנת שכולם ילכו באור ה', "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'"[יט] ("בית יעקב אלו הנשים"[כ] והן שתאמרנה לכולם ללכת באור ה').

עלינו ללכת לאורם של אברהם אבינו ושרה אמנו (שרה לשון שררה כנ"ל), "הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם"[כא] – "אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים"[כב]. כך אמר הרבי מליובאוויטש בדורנו[כג] שכל אחד צריך להיות אדמו"ר, מגדל-אור לעם ישראל ואף לגוים, המקרין אורה ("אורה זו תורה") ומקרב את כל באי העולם לאמונה הטהורה של אברהם ושרה, ללכת בדרך ה' "לעשות צדקה ומשפט"[כד] בחיי היום יום (לא בישיבת בית הדין). זהו עיקר הצורך בדורנו, דור צמא לדבר ה' – שיהיו אנשים ונשים שלמדו הרבה פנימיות התורה בדרך החסידות, היא תורת משיח, אשר בכח האהבה שלהם מאירים את האור כי טוב לכל מבקשי ה'.

על כל גבר להיות אדמו"ר ועל כל אשה להיות אדמורי"ת (וידוע שבתולדות החסידות היו גם אדמוריו"ת, אשר בצניעות הראויה גם הדריכו גברים). ורמז יפה לאדר ופורים: אדמורית = אסתר, אסתר היתה מלכה-אדמורית שלמה. אדמור = מירא, הוא מרדכי היהודי הרמוז ב"מר דרור, מירא דכיא"[כה]. מרדכי ואסתר הם אבי-הטיפוס של אדמו"ר ואדמורי"ת ההולכים בדרך אברה ושרה.

בסיכום: על כל אשה לשאוף להיות 'בעלת הוראה' לשון מורָה כפשוטה, להורות לבנות ישראל ולכל העולם את אור האמונה בה' אחד ובהשגחה פרטית (בשנה זו במיוחד, תהא שנת השגחה פרטית), ללמד ארחות צדיקים ושמחה של מצוה (כל מצוות ה' שנשים חייבות בהן ושנהגו בהן), הלכות הבית היהודי (עניני שלום בית וחינוך ילדים). לשם כך הוקם "בית הספר לתורת הנפש" גם לנשים, שתלמדנה במשך כמה שנים להיות 'משפיעות' (יועצות) לבנות ישראל כו'. ברוך ה', ישנן היום כמה וכמה רבניות גדולות וחשובות מאד שממלאות תפקיד זה ומפיצות תורה לאלפים ולרבבות, כן תרבנה! ואז "ובא לציון גואל" (במושגי הקבלה, ציון היינו הנקודה הפנימית שבלב האשה, הראויה לקלוט את אור הגואל-צדק מלכותא קדישא, דא מלכא משיחא) במהרה בימינו אמן.

[א] הוספות לכתר שם טוב (קה"ת, הוצאה שלישית) אות רה. ומבואר בספר מודעות טבעית עמ' נז ועוד.

[ב] בבא בתרא קיט, ב.

[ג] שיר השירים ז, ג.

[ד] ישעיה מד, יג. ובתרגום יונתן "כתושבחת אתתא".

[ה] סנהדרין לז, א.

[ו] בראשית כא, יב.

[ז] ע"פ תענית כג, א.

[ח] רש"י בראשית יב, יז.

[ט] בראשית לב, כט.

[י] חכמניות דרשניות צדקניות ר"ת חדצ = אמונה, הערך הממוצע של ג אותיות אשה. חדצ במספר קדמי = ישראל. חכמניות דרשניות צדקניות = ד פעמים ישראל (משרש שרה אמנו כנ"ל).

[יא] משלי יד, א.

[יב] נדה מה, ב.

[יג] במדבר כז, ז.

[יד] צדק ר"ת צניעות דעת קדשים, "תחלת חכמה יראת הוי' ודעת קדשים בינה", משלי ט, י.

[טו] נדרים כ, א.

[טז] ספר הזכרונות לריי"צ פרק צג.

[יז] משלי לא, כו-כז.

[יח] סוכה מט, ב.

[יט] ישעיה ב, ה. ותרגם יונתן "יימרון דבית יעקב".

[כ] רש"י שמות יט, ג.

[כא] ישעיה נא, ב.

[כב] רש"י בראשית יב, ה.

[כג] שיחת הושענא רבה תשנ"ב.

[כד] בראשית יח, יט.

[כה] שמות ל, כג ותרגום אונקלוס שם. חולין קלט, ב.