עַד כַּלּוֹתָם

בימים ההם בזמן הזה - רזי מלמד אותנו מההיסטוריה הלא רחוקה איך להתנהל מול אויבים במלחמה

לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה פָּרְצָה מִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר. כְּמוֹ הַיּוֹם, גַּם אָז נִפְתְּחָה הַמַּעֲרָכָה בְּהַפְתָּעָה גְּמוּרָה. בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ, כְּשֶׁרַבִּים מֵהַלּוֹחֲמִים שְׁרוּיִים בְּצוֹם וּבִתְפִלָּה בְּבָתֵּי הַכְּנֶסֶת, פָּרְצָה מִלְחָמָה קָשָׁה בִּשְׁתֵּי חֲזִיתוֹת שׁוֹנוֹת, בַּצָּפוֹן וּבַדָּרוֹם. בִּשְׁלַבֵּי הַלְּחִימָה הָרִאשׁוֹנִים נִדְמֶה הָיָה שֶׁהַמַּצָּב אָבוּד. צִבְאוֹת הָאוֹיֵב פָּרְצוּ אֶת הַגְּבוּל וְהֵחֵלּוּ בְּהִתְקַדְּמוּת לְשִׁטְחֵי אַרְצֵנוּ, וְהַכֹּחוֹת בַּשֶּׁטַח הִתְקַשּׁוּ לִבְלֹם אוֹתָם. הַחֲרָדָה וְהַיֵּאוּשׁ הֵצִיפוּ אֶת הַלְּבָבוֹת.

לְנַצֵּחַ בְּשִׂמְחָה

מָה שֶׁהָיָה מַפְתִּיעַ הוּא הַתְּגוּבָה שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבָּאוִויטְשׁ לַיְּדִיעוֹת הַקָּשׁוֹת. הַשְּׁמוּעוֹת הֵחֵלּוּ לְהַגִּיעַ כְּבָר בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר בְּאָמֵרִיקָה, וְעוֹד לִפְנֵי תְּחִלַּת תְּפִלַּת שַׁחֲרִית שֶׁל הַיּוֹם הַקָּדוֹשׁ נִגַּשׁ מַזְכִּירוֹ שֶׁל הָרַבִּי לְעַדְכֵּן אוֹתוֹ בַּיְּדִיעָה. הָרַבִּי עָנָה: “אֲנִי יוֹדֵעַ”. תְּפִלּוֹתָיו שֶׁל הָרַבִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם הָיוּ מְלֻוּוֹת בִּבְכִיּוֹת רַבּוֹת, אַךְ בְּסִיּוּמוֹ שֶׁל הַיּוֹם קָרָא הָרַבִּי לַחֲסִידִים לָצֵאת בְּרִקּוּד שֶׁל נִצָּחוֹן וְשִׂמְחָה וְעוֹדֵד אֶת הַשִּׁירָה בְּמֶשֶׁךְ זְמַן אָרֹךְ.

“יָמִים אֵלּוּ שֶׁל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי”, הִסְבִּיר הָרַבִּי, “הֵם יְמֵי שִׂמְחָה, וְלָכֵן הַשִּׂמְחָה הִיא זוֹ שֶׁתָּבִיא אֶת הַמַּהְפָּךְ וְהַנִּצָּחוֹן הַנִּדְרָשִׁים. עָלֵינוּ לְהִתְכּוֹנֵן לְחַג הַסֻּכּוֹת דַּוְקָא מִתּוֹךְ תּוֹסֶפֶת בְּשִׂמְחָה, וְכָךְ גַּם לְקַיֵּם אֶת מִצְווֹת הַחַג, יְשִׁיבָה בַּסֻּכָּה וּנְטִילַת אַרְבַּעַת הַמִּינִים, וְלֹא לִשְׁקֹעַ חָלִילָה בְּיֵאוּשׁ וְדִכְדּוּךְ”. בַּיָּמִים הַבָּאִים הָרַבִּי הוֹסִיף וְתָבַע מֵהַחֲסִידִים לִרְקֹד וּלְהִתְוַעֵד בְּכָל אֶחָד מִימֵי הַחַג, בַּלַּיְלָה וּבַיּוֹם, וּלְקַיֵּם בָּהֶם אֶת שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה בְּאֹפֶן מְיֻחָד, לְהַצְלָחַת הַלְּחִימָה בַּחֲזִית.

מִי שֶׁעָקַב אַחֲרֵי עֶמְדָּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי בְּחָדְשֵׁי הַקַּיִץ שֶׁקָּדְמוּ לַמִּלְחָמָה יָכוֹל הָיָה לִהְיוֹת מֻפְתָּע, שֶׁכֵּן בִּדְבָרָיו רָמַז הָרַבִּי לֹא פַּעַם אַחַת שֶׁעוֹמֶדֶת לִפְרֹץ מִלְחָמָה. הָרַבִּי הִרְבָּה בְּבֶכִי בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, וְקָרָא לַעֲרֹךְ כִּנּוּסֵי יְלָדִים לִתְפִלָּה. “מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז… לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם”, נִמֵּק הָרַבִּי אֶת קְרִיאָתוֹ. הַמַּעֲבָר מִדְּאָגָה עֲמֻקָּה לְקַו תַּקִּיף שֶׁל שִׂמְחָה וּבִטָּחוֹן הָיָה בּוֹלֵט.

מְחִיר הַיְּהִירוּת

עֶמְדָּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי בָּאָה עַל רֶקַע מְאוֹד מְסֻיָּם. שָׁנִים סְפוּרוֹת קֹדֶם לָכֵן, בְּמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת הַיָּמִים, הִנְחִיל לָנוּ ה’ יִתְבָּרַךְ בְּנִסֵּי נִסִּים נִצָּחוֹן מוֹחֵץ עַל אוֹיְבֵינוּ. בְּמַעֲרָכָה קְצָרָה נִצֵּחַ צָבָא קָטָן אֶת צִבְאוֹת הָאוֹיֵב הָרַבִּים וְהִנְחִיל לָהֶם מַפָּלָה אַדִּירָה. שִׁטְחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הַמֻּחְזֶקֶת בְּיָדֵינוּ גָּדַל וְהֻרְחַב פִּי שָׁלֹשׁ, וְהַר הַבַּיִת וִירוּשָׁלַיִם שֻׁחְרְרוּ מִיְּדֵי הָאוֹיְבִים.

מָה הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת הַתְּגוּבָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת? כֵּיצַד מֵגִיב אָדָם שֶׁקִּבֵּל בְּמַתָּנָה פְּרָס כַּסְפִּי עָצוּם? בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה לְנוֹתֵן הַמַּתָּנָה. כָּךְ מִתְבַּקֵּשׁ, וְכָךְ גַּם צִפָּה הָרַבִּי לִשְׁמֹעַ מִפִּי הַמַּנְהִיגִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אַךְ לְצַעֲרֵנוּ לֹא כָּךְ הָיָה הַדָּבָר. כַּמּוּבָן, הָרַבִּי לֹא שָׁלַל שִׂמְחָה בְּתוֹצְאוֹת הַנִּצָּחוֹן. לְהֶפֶךְ, שִׂמְחָה אֲמִתִּית רַק מַגְבִּירָה אֶת הָרָצוֹן לְהוֹדוֹת לַה’ וּלְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ. אֲבָל בִּמְקוֹם לָתֵת אֶת הַתּוֹדָה וְהַהַלֵּל לַה’ הֵחֵל בָּאָרֶץ מַסַּע רַאֲוָה שֶׁל הִתְפָּאֲרוּת. עַל הַסַּכָּנָה הַזּוֹ מַזְהִירָה אוֹתָנוּ הַתּוֹרָה בִּפְסוּקִים מְפֹרָשִׁים בְּחֻמַּשׁ דְּבָרִים: “וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה’ אֱלֹקֶיךָ… וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה”.

אַתֶּם יוֹדְעִים מָה עָלוּל לִקְרוֹת לְאָדָם שִׁכּוֹר מִנִּצָּחוֹן שֶׁאֵינוֹ מְלֻוֶּה בְּהוֹדָאָה? הוּא נִכְנַס לַאֲדִישׁוּת. אֲדִישׁוּת הִיא סוּג שֶׁל בִּטָּחוֹן מְדֻמֶּה שֶׁל הָאָדָם בְּכֹחוֹ. “אֲנִי כָּל כָּךְ חָזָק, אָז מִמָּה יֵשׁ לִי לִדְאֹג?”. הוּא מְשֻׁכְנָע שֶׁאַף אֶחָד לֹא יָעֵז לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וּמַזְנִיחַ פְּעֻלּוֹת פְּשׁוּטוֹת וּבְסִיסִיּוֹת שֶׁנִּדְרָשׁוֹת מִמֶּנּוּ. אֶת הַיְּהִירוּת הַזּוֹ זִהָה הָרַבִּי מֵהָרֶגַע הָרִאשׁוֹן, וְעַל הָאֲדִישׁוּת הַנִּגְרֶמֶת מִמֶּנָּה הִתְרִיעַ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַתְּקוּפָה שֶׁקָּדְמָה לַמִּלְחָמָה.

לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם

כַּיָּדוּעַ לְכֻלָּנוּ, מִלְחֶמֶת יוֹם כִּפּוּר הִסְתַּיְּמָה בְּנִצָּחוֹן צְבָאִי מוֹחֵץ. עַם יִשְׂרָאֵל קָם כְּאַרְיֵה וְנִלְחַם בְּכָל כֹּחוֹתָיו בָּאוֹיֵב, הִצְלִיחַ לְמוֹטֵט אוֹתוֹ וְלַהֲדֹף אוֹתוֹ אֶל מֵעֵבֶר לַקַּוִּים וַאֲפִלּוּ לִכְבֹּשׁ מִמֶּנּוּ שְׁטָחִים נִרְחָבִים. חָשׁוּב לְצַיֵּן כִּי הַמַּהְפָּךְ מִבְּלִימַת הָאוֹיֵב לְהַתְקָפָה נֶגְדּוֹ אֵרַע בְּעִצּוּמָם שֶׁל יְמֵי חַג הַסֻּכּוֹת וּמִכֹּחַ הַשִּׂמְחָה שֶׁבָּהֶם.

וְאֵיךְ הִתְבַּטֵּא הַמַּהְפָּךְ אֵצֶל הָרַבִּי? לְצַד הַשִּׂמְחָה וְהַתּוֹסֶפֶת בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁהִמְשִׁיךְ לִתְבֹּעַ מֵהַחֲסִידִים, עָבַר הָרַבִּי לְמִתְקָפָה. הוּא קָרָא בְּכָל הָאֶמְצָעִים שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ וּלְמִי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָיו הַשְׁפָּעָה – לֹא לַעֲצֹר! יֵשׁ לְהַמְשִׁיךְ וּלְהִלָּחֵם בָּאוֹיֵב עַד תֹּם! אֵין לַחֲשֹׁשׁ מֵהַלַּחַץ שֶׁמַּפְעִילוֹת שְׁאַר אֻמּוֹת הָעוֹלָם לַעֲצֹר אֶת הַמִּתְקָפָה. דָּוִד הַמֶּלֶךְ מְהַוֶּה עֲבוּרֵנוּ אֶת דְּמוּת הַלּוֹחֵם הָאֲמִתִּי, וְכָךְ הוּא מוֹרֶה לָנוּ: “אֶרְדֹּף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם!”.

* * *

אָנוּ מְלֵאֵי תִּקְוָה וּבִטָּחוֹן בַּה’ שֶׁהָאֵרוּעִים הַנּוֹרָאִים שֶׁפָּקְדוּ אוֹתָנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה הָאַחֲרוֹן יַהַפְכוּ לְטוֹבָה בִּמְהֵרָה. דְּמוּתוֹ שֶׁל הָרַבִּי עוֹמֶדֶת לְנֶגְדֵּנוּ בְּכָל אֶחָד מֵהַשְּׁלַבִּים: עָלֵינוּ לִפְעֹל מִתּוֹךְ הַכְנָעָה לַה’ וְתוֹדָה עַל חֲסָדָיו הַגְּדוֹלִים עִמָּנוּ בְּכָל עֵת, כְּמוֹ שֶׁהִדְגִּישׁ הָרַבִּי עוֹד בַּתְּקוּפָה שֶׁקָּדְמָה לַמִּלְחָמָה; תּוֹךְ כְּדֵי הַלְּחִימָה עָלֵינוּ לִשְׂמֹחַ עַל הַזְּכוּת שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקֵנוּ לִהְיוֹת בָּנָיו שֶׁל ה’ יִתְבָּרַךְ וּשְׁלוּחָיו בְּמִגּוּר הָרֹעַ מֵהָעוֹלָם וּבְהַפָּלַת הָרְשָׁעִים. גַּם לָנוּ, הַיְּלָדִים, יֵשׁ תַּפְקִיד – לְהוֹסִיף בְּתוֹרָה, תְּפִלָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים לְהַצְלָחַת הַלְּחִימָה; וְהָעִקָּר, לִבְטֹחַ בְּכֹחוֹ יִתְבָּרַךְ וּבַכֹּחוֹת שֶׁנָּתַן לָנוּ לְהַשְׁלִים אֶת הַמְּלָאכָה וּלְמַגֵּר אֶת הָאוֹיֵב עַד לְהַשְׁבָּתָתוֹ וּלְהַעֲבָרָתוֹ מֵהָעוֹלָם.

שֶׁנִּשְׁמַע וְנִתְבַּשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי

הרשמו עכשיו וקבלו עדכונים מ"גל עיני"

דילוג לתוכן