עבד, תעבוד!

“אדם לעמל יולד” ויסוד היסודות של תיקון הנפש הוא עבודה – ללא עבודה עצמית אין שינוי ותיקון אמתיים, וכל הפטנטים והסגולות לא יעזרו (גם אם הם יוצרים אשליה קצרת-טווח של חווית-עומק והתקדמות).

בסוף פרשת משפטים מפורשת ‘מצות העבודה’ – “ועבדתם את ה’ אלקיכם” – אך כולה פותחת בדיני עבד עברי. בשפות זרות יש הבחנה בין עבודה (work) ועבדות (servitude, slavery), אך בלשון הקדש שרשן משותף. עבדות מבטאת שייכות והתמסרות ברמות מעמיקות והולכות – השאלה היא לא רק ‘במה אתה עובד?’ אלא ‘בשביל מי אתה עובד?’, ‘את מי אתה עובד?’ ו’עבד של מי אתה?’.

עם ישראל, שיסודו היציאה מבית עבדים, דוגל בחירות ובשלילת העבדות לאדם, אך הכל מכוון לעבדות ה’ – “עבדי הם, ולא עבדים לעבדים”. לעומתו, העולם המערבי, יחד עם המלחמה בתופעות של עבדות שלילית, ‘שפך את התינוק עם המים’ בהתנגדות לכל עבדות-התמסרות-שייכות-הזדהות המנוגדת לחירות הפרט המוחלטת.

תודעת העבדות – עבודה מתוך התמסרות ושייכות מוחלטות – הכרחית כדי לבנות אומה (כחתימת הרב קוק זצ”ל, ‘עבד לעם קדוש’) וגם כדי לטפח משפחה בריאה, שהרי זוגיות והורות דורשות עבודה מתוך התמסרות מלאה, המקיפה את כל חיי האדם (ולא בכדי משפחה ושפחה באות מאותו שרש…). גם בתיקון האישי, ללא מחויבות ועבדות כלפי שמיא האדם נותר ‘תקוע’, ‘אסיר’ של טבעו ומדותיו הראשונות, ללא יכולת לחולל שינוי ממשי.

בעבדות יש גם הקלה – על האדם מוטלת עבודה קשה, אך הוא לא עומד לבדו ברשות עצמו, יש לו אדון-אחראי. כך, מצות “ועבדתם את ה’ אלקיכם” מתייחסת בפרט ל”עבודה שבלב זו תפלה” – עבודת העיבוד-העצמי מבוססת על בקשת עזרה מה’, ברצינות ומתוך התמסרות כנה. בעל אור החיים הקדוש מוסיף שמצות “ועבדתם” קשורה לאזהרת איבוד עבודה זרה שלפניה, ובתיקון הנפש היינו זהירות מפניה לשיטות טיפול זרות ופסולות ובעיקר מלחמה באליל-האגו. העמידה לפני ה’ בתפלה מכניעה את האגו בהכרת האדם שאינו יכול לבדו, “בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו להחטיאו ואלמלא ה’ עוזרו אין יכול לו”, וכוללת את ההכרה שה’ הוא מקור העזר היחיד (ולא שיטות רוחניות זרות שהן “בורות נשברים אשר לא יכילו המים”).

בהמשך ל”ועבדתם” יש ארבע ברכות-הדרכות (“ברכה עד בלי די” לעבד ה’):

“וברך את לחמך ואת מימיך” – העבודה מתחילה בדברים הפשוטים והבסיסיים, הלחם והמים. מפליא לגלות עד כמה הם מתברכים – מועילים ומשביעים – כשהם נעשים מתוך עבודה מסורה.

“והסירותי מחלה מקרבך” – בכחה של עבודה יסודית לרפא מהשורש (“מקרבך”) את כל מחלות הנפש והגוף.

“לא תהיה משכלה ועקרה בארצך” – עבודה מסורה מבטיחה פירות לעבודה, והיא ‘עושה מקום’ ו’נותנת זמן’ לתהליכי תיקון. מי שמוכן לצאת מאזורי-הנוחות ולהתמסר ‘עושה מקום’ בנפש להפריה מבחוץ ומפסיק להיות עקרה-נפשית (הדוחה כל בקורת ודרישת שינוי בטענת ‘לא מתאים לי’). ההתמסרות המוחלטת, ההופכת את העבודה לדרך חיים, ‘נותנת זמן’ להשלמת התהליך (הציפיה ‘עם סטופר’ להצלחות מידיות, שנובעת מחוסר נכונות להתמסר לעבודה ממושכת, היא “משכלה” הגורמת חלילה ל’הפלה’ לפני שתהליכי השינוי והצמיחה מבשילים).

“את מספר ימיך אמלא” – מי שמתמסר לעבודה הופך לאדם חי, המנצל וממלא את ימיו ורגעיו. מילוי מספר הימים מתבטא מחד בהתמדה ארוכת טווח, המחוללת לאט-אבל-בטוח שינויים עמוקים, ומאידך ההתמסרות לעבודה הופכת כל יום בודד לארוך ומלא-תוכן יקר וחשוב.

—

התפרסם לראשונה בעלון “שבת בשבתו”

לקריאה נוספת:  torathanefesh.org