עולמות התורה, עולמות המדע

 לפרק א || << לפרק הקודם || לפרק הבא >>

ערכנו היכרות בסיסית עם מושגי ארבעת העולמות – אצילות, בריאה, יצירה ועשיה – וכעת אנו מוכנים להתחיל להבין את הקשר בין מודל העולמות לבין סוגיית יחסי התורה והמדע.

כפי שהסברנו, אחת הדרכים להבין את מושגי ארבעת העולמות היא כמעין עדשות או פרדיגמות מחשבתיות שדרכן העולם נראה בארבע דרכים שונות, ארבע ‘תמונות עולם’ אם תרצו. אם ננסה לתרגם את מושגי העולמות לנושא התורה והמדע, עלינו לשאול: אלו עולמות או תמונות עולם קשורות יותר לתורה ואלו למדע?

יש לשאלה זו כמה תשובות, אך נתחיל עם הפשוטה ביותר מביניהן: דומה כי עדשות עולמות היצירה והעשיה, שני העולמות התחתונים במודל העולמות, מתאימות יותר לתמונת העולם המדעית, ואילו עדשות עולמות האצילות והבריאה, שני העולמות העליונים, שייכות יותר לתמונת העולם התורנית.

עולמות עולים, עולמות יורדים

נסביר: כזכור, האצלה פירושה המשכה שאינה נפרדת ממקורה, בריאה פירושה התהוות יש מאַיִן, יצירה פירושה הופעת צורה חדשה מתוך צורה קיימת, ועשיה פירושה שכלול הדרגתי ללא שינוי צורני מהותי. כפי שניתן לראות, שני הפעלים הראשונים מתארים תהליכים על-טבעיים שרק הקדוש-ברוך-הוא מסוגל לבצע (האצלת אור ובריאה יש מאַיִן), ושני הפעלים האחרונים מתארים תהליכים טבעיים שגם האדם מסוגל לבצע ומסוגלים להתרחש בטבע (שינוי צורה ושכלול צורה קיימת, שתיהן שינויי יש מיש, לא יש מאַיִן).

ובכן, באותו אופן ניתן לדבר על שתי תמונות העולם התחתונות כמבטאות רבדים טבעיים ונגלים במציאות, מהסוג שהמדע האמפירי והתבונה האנושית מסוגלים לחקור, ושתי תמונות העולם העליונות כמבטאות רבדים על-טבעיים ונסתרים במציאות, כאלו שאנו זקוקים להתגלות אלוקית כדי לבאר לנו אותם. באופן כללי אם כן, ניתן לחשוב על שתי תמונות העולם התחתונות כמתגבשות בתהליך חקירה אנושית מלמטה למעלה, ועל שתי תמונות העולם העליונות כמוענקות לנו בתהליך התגלות אלוקית מלמעלה למטה.

במעלה סולם העולמות

כעת, הבה נערוך מסע קצר במעלה סולם העולמות, לאור האפיון שהרגע עשינו:

עשיה: זוהי תמונת העולם של המדען השקוע בעיקר באיסוף נתונים אמפיריים. מכיוון שבטבע כפי שהוא קיים היום אנו רואים שלל אדיר של תופעות פרטיות, ומבחינים רק בתהליכים הדרגתיים, ללא קפיצות פתאומיות או ניסים, התמונה המצטיירת לנגד עינינו היא של עולם מבוסס ויציב, שהכל מתנהל בו בתהליכים סיבתיים רציפים, ללא התערבות כוח עליון כלשהו. זוהי תמונת העולם המודרני, ואנו יכולים להבין למה היא שייכת לעולם העשיה, עליו נאמר “אף עשיתיו” – יש מסך החוצץ בינו לבין העולמות העליונים. באותו אופן, המדע המודרני מתאר עולם המוכל בעצמו ומתקיים מכוח עצמו.

יצירה: כל מי שיש לו ולו מעט שאר רוח, יכול לחוש שיש בכל זאת משהו ‘מעבר’ לתופעות האמפיריות ולסיבתיות החומרית. אפשר להתחיל בחוקי הטבע עצמם, שאינם חומר ואינם נגלים לחושים; להמשיך במכלול האמיתות המתמטיות שאף הן לא חומריות; מעבר לכך ישנו כל מישור הסמלים, הרעיונות והמחשבות שמדעי הרוח עוסקים בהם; וכמובן עצם התודעה האנושית החושבת על כל אלו. דברים אלו נכללים בתחום עיסוק החקירה האנושית, אך לא בדיוק בתחום החקירה האמפירית, ובמונחים שלנו עוסקים בעולם היצירה, בו קיימות צורות ומהויות רוחניות. הדוגמא המובהקת ביותר לעיסוק בעולם היצירה בתולדות המחשבה הוא עולם האידיאות עליו דיבר אפלטון.

בריאה: כאן מתרחשת קפיצה גדולה יותר. נדרשת רגישות גבוהה עוד יותר מזו שהעלתה אותנו לעולם היצירה לחוש שכל ההוויה כולה, הגשמית והרוחנית גם יחד, אינה מחויבת המציאות. היא היתה יכולה לא להיות, ועצם קיומה – וכן התמדת קיומה בכל רגע ורגע – הוא פלא עצום. מדבר זה משתמע שחוץ מכך שיש ממד רוחני למציאות, עומד מאחוריה בורא החפץ בקיומה, שברא אותה בעבר וממשיך לקיים אותה בהווה. זוהי התובנה שאנו מייחסים לאברהם אבינו, שבהיותו ילד החל לחקור ולחפש מי ברא את העולם. כתגובה לכך התגלה אליו ה’ ושלח אותו למסע תיקון העולם, ובהמשך העניק לצאצאיו את התורה הנפתחת בתיאור בריאתו.

אצילות: תמונת עולם הבריאה מוענקת לנו בפסוק הראשון של התורה הנגלית והיא עיקר האמונה היסודי ביותר ביהדות. תמונת עולם האצילות לעומת זאת מוענקת לנו בידי פנימיות התורה, תורת הסוד. תורה זו מספרת לנו שהפער בין הבריאה לבין הבורא אינו מוחלט ובינארי, אלא ישנו רצף השתלשלות המורכב מכוחות אלוקיים בשם ‘ספירות’, וכן מרבדים הנקראים ‘עולמות’. קיומו של הרצף מלמד שלמעשה, לא רק שהעולם נברא בידי אלוקים, אלא שהמציאות כולה היא בעצם הוויה אלוקית. תורת הסוד היהודית מרגילה אותנו לראות איך כל פרט במציאות הוא גילוי של ה’ ומחבר אותנו אליו, ובכך נוגהת עלינו מאורו של עולם האצילות.