עלילה צורך עליה

אחד מ’עיקרי האמונה’ של פנימיות התורה הוא “ירידה צורך עליה”. הנשמה יורדת “מאיגרא רמה” של עמידה לפני ה’ “לבירא עמִקתא” של עולם תחתון ומגושם, וה’ הטוב לא היה שולח אותה לדרך המסוכנת ללא תכלית ראויה – עליה אין-סופית בכח עבודתה כאן. קל לומר כך על ירידת הנשמה לגוף ולעולם החומרי, שרק בהם ניתן לקיים מצוות, אך מה ביחס ליורד ירידה-אחר-ירידה, ובמקום לנצל את ההזדמנות לקיים מצוות בעולם הוא נופל וחוטא?

חז”ל דורשים על חטא אדם הראשון – מקור כל חטאי האנושות – את הפסוק “נורא עלילה על בני אדם”, ואומרים כי לצד הבחירה האנושית היה בחטא ועונשו ממד של ‘עלילה’ אלקית. ה’ צפה את החטא – ובמובן מסוים אף גרם לו, בתנאי-המציאות ובנסיונות בהם העמיד את האדם – וכלל אותו ואת המיתה שבעקבותיו בירידה שתכליתה עליה. כך בכל חטא אפשר לזהות “ירידה לצורך עליה” – נפילה שתביא את האדם בסופו של דבר ל”מקום שבעלי תשובה עומדין בו” הגבוה ממקום הצדיקים הגמורים.

אכן, לא תמיד תכלית הירידה היא עלית האדם עצמו – לעתים ירידתו ממצבו ה’טבעי’ היא כדי להעלות מי ששקוע ונפול למטה ממנו. כך דרשו חז”ל כי “לא דוד ראוי לאותו מעשה”, אלא שחטא-נפל במעשה בת שבע כדי להורות דרך לחוטאים ולהקים עולה של תשובה (וכיו”ב נדרש על חטא העגל לכלל ישראל). הצדיקים העליונים נופלים ממדרגתם (בדקות דדקות) כדי להתחבר למי שנחות מהם ולהעלותו עמם, וכך “עמך כֻלם צדיקים” – הנשמה האלקית יורדת לעולם כדי להעלות ולתקן את הנפש הבהמית בה היא מתלבשת, וכל קלקול ונפילה שחווה האדם נועדו כדי שיוכל להעלות אחרים עמו.

בעומק יותר, תנועת ה”ירידה צורך עליה” הזו אינה תלויה בצדקות הנופל-יורד ובעָצמת התשובה שלו לעלות בחזרה ולהעלות עמו אחרים. יש כאן מעין כלל פיזיקה-רוחני: החוק השלישי של ניוטון קובע כי כל כח גורר כתגובה כח נגדי שוה לו – ירידת גוף אחד גורמת בהכרח לעליה-העלאה של גוף אחר. גם ‘חוק שימור אנרגיה’ מלמד כי כל אנרגיה רוחנית שאני מאבד, בירידתי-נפילתי, מגיעה למישהו אחר ומחוללת אצלו עליה רוחנית.

מבט כזה מוציא את האדם מ’מרכז העולם’, וגם משחרר אותו לרגע מהאחריות הקשה לנפילה וממתח המחויבות לתשובה – הקשים דווקא ברמת האנרגיה הנמוכה בעקבות הנפילה – ומגלה את ממד ה’עלילה’ האלקית הטובה שה’ טווה כאן: אני נפלתי כדי להיטיב לזולת ולהעלותו בעצם הנפילה שלי! אכן, דווקא המודעות לכך, תוך נכונות להתבטל לכלל ישראל ולאבד את מדרגתי לטובת הזולת, היא-היא סגולת העליה הגדולה ביותר – הנפילה חוללה תנועת עליה בנשמה אחרת, בזכותי שלי, ולכן בזכות אותה עליה גם אני יכול לשוב, לעלות עם הזולת ולהעלות את העולם כולו אל ה’.