על הנסים ועל הנרות

בחנוכה נעמוד ונברך בחגיגיות “להדליק נר של חנוכה… שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה”! אבל באיזה נס בדיוק מדובר? למעשה, בחנוכה היו שני נסים. האחד, נס פך השמן. כד קטן של שמן טהור ליום אחד שנחבא מעיני היוונים ודלק שמונה ימים. והשני, נס הנצחון במלחמה, כמו שאומרים בתפלה “על הנסים ועל הנפלאות שעשית לאבותינו… מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים”.

מעל הטבע ובתוכו

נס פך השמן הוא נפלא, לא טבעי. יש לנו הרבה כבוד לחוקי הטבע, הרי א-להים ברא את הטבע (שימו לב לגימטריא). אבל הנס מגלה את השגחת ה’ המסתתרת מאחורי החוקיות. הטבע עצמו נראה חשוך, עיוור ומכני, והנה בא הנס ומאיר את המציאות באור אלוקי. זהו האור של נר החנוכה, שלא נועד לשימוש – “ואין לנו רשות להשתמש בהם” – אלא לגלות את האמונה בה’.

נס הנצחון אינו התרחשות על-טבעית אבל הוא מפורסם וגלוי לכולם, לא כמו נס פך-השמן השקט והנסתר במקדש. הנצחון הוא עובדה פוליטית שמשנה סדרי עולם. במקום “מלכות יון הרשעה” עולה מלכות החשמונאים, עצמאות מדינית שזוקפת את הקומה ומאפשרת קיום תורה ומצוות בפרהסיה.

אפשר לאהוב את נס פך השמן העל-טבעי, ואפשר לאהוב את נס הנצחון המשדר עוז וגבורה. אנחנו אוהבים את שניהם גם יחד, כמשלימים זה את זה. על הנצחון לבד אפשר לחשוב שהוא תוצאה של תכנון והעזה אנושית – בא נס פך השמן ומגלה את הארת-הפנים של ה’. מצד שני, אפשר לחשוב שאנחנו לא צריכים לעשות שום דבר בעצמנו – בא נס הנצחון ומלמד שה’ אוהב את הבנים היוצאים לקרב ונותן להם כח לנצח.

אור וחום

השלהבת של נר החנוכה מאירה את החשך וגם מחממת את הקור החורפי (במיוחד בחנוכיה המלאה ביום השמיני). האור של הנרות מזכיר את נס פך השמן שתכליתו להאיר. להאיר פירושו לגלות את הנסתר, כמו גילוי סודות ורזים שהיו נסתרים מעינינו, לגלות את הממד האלוקי האין-סופי מאחורי מסך הטבע. וסימן לכל זה בגימטריא: אור = רז = אין סוף. לעומת זאת, החום של הנרות מזכיר את נס הנצחון. כדי לנצח צריך גבורה פעילה, חום הלב ואש הקרב. החשמונאים היו יהודים ‘חמים-בוערים’, אכפתיים ורגישים שאינם יכולים לעמוד מנגד. ורמז יפה: יהודי חם = חנֻכה.

האור קשור לראיה ולשכל הקר. החום קשור ללב הפועם והחי. גם שני אלו מתחברים בחנוכה. אור שכלי היה גם ליוונים, פאר הפילוסופיה והחכמה האנושית – אבל זהו אור קר, אמונה ב”אלהים” כזה שאין לנו אתו שום ערוץ-תקשורת. גם חום היה ליוונים, עולם שלם של רגשות וחיים סוערים (במיתולוגיה היוונית), אבל זהו חום חשוך, ללא שיפוט מוסרי-ערכי המבדיל בין טוב לרע, מותר ואסור.

אנחנו לא אוהבים אור קר וקפוא כמו במקרר, ולא חום חשוך כמו אש הגיהנם… היהדות היא אור חם וחום מואר. אור גדול של אמונה בה’ המחממת ומדליקה את הרגש וחיי המעשה, וחום של התלהבות ועצמה הפועל בשירות ערכי הנצח של עם ישראל, התורה והמצוות.

בואו ונדליק נר קטן של אמונה גדולה, של יהדות מאירה וחמה, עמוקה וסוחפת, חכמה ומנצחת. חנוכה שמח!

—

להרחבה: ספר הנרות הללו במאמר ‘על צדיקים וגבורים’