“עשו כל אשר ביכולתכם” – ג’ תמוז חלק 1

ג’ תמוז הוא היום המתאים להתבונן בדמותו של הרבי מליובאוויטש ולאמץ אותו כמקור השראה בחיינו. הרבי מנהיג יוצא דופן, אשר כמה מהחידושים החשובים ביותר בעולם היהודי רשומים על שמו. בשנים שלאחר השואה האיומה, היכן שאחרים ראו קרקע שוממה, ראה הרבי הזדמנות אדירה. בשעה שמנהיגי קהילות התמסרו לשיקום ההריסות ובניין מחודש של קהילותיהם, הפנה הרבי את מרצו לשיקום עם ישראל כולו. זו הייתה ה”קהילה” שלו, והגלובוס היה ה”חצר” שלו. לכן השאלה “מה המשמעות של ג’ תמוז עבורנו?” נוגעת לא רק לחב”דניקים, אלא גם למי שאינם מגדירים עצמם כאלה.

כדי להבין מה רצה הרבי ומה דחף אותו, עלינו להכיר את עולמו הפנימי. בתחנות שלהלן ננסה להתחקות אחר הנקודות העיקריות שהניעו את הרבי, ומתוך כך לנסות ללמוד מה מוטל עלינו. אין מדובר על לימוד עיוני גרידא; מטרתנו היא “להידבק” בלהט של הרבי, ולהתמלא בחשק ובחיות שיאפשרו לנו להמשיך את מפעלו הגדול.

הרבי לימד שכל יהודי הוא שליח. אסור לו להסתפק בתיקון ענייניו הרוחניים האישיים, והוא מוכרח לשמש מגדלור רוחני לסובבים אותו. זוהי תביעה קשה מאוד, ומשמעה שהאדם לעולם איננו רשאי לנוח על זרי הדפנה. וזוהי תביעה מעצימה מאוד, מפני שכוחו של השליח יונק מהמשלח, ואיננו מוגבל למשאבים החומריים והנפשיים הגלויים לעין.

במסגרת מפעל השליחות, יזם הרבי את ה”מבצעים” המפורסמים: מבצע תפילין, מבצע נרות שבת, מבצע חינוך יהודי, ועוד. פסגת ה”מבצעים” היא “מבצע משיח”. בתחנה הרביעית ננסה למנות חמישה כיוונים כלליים של פעילות “משיחית” – כזו שחורגת מהתבנית הרגילה של חיים דתיים, ומעזה לצפות ליותר מעם-ישראל, מהתורה ומכלל יושבי תבל. הרבי לקח על עצמו את המשימה הגדולה מכולן – להביא לימות המשיח. האם נסכים להצטרף אליו?

מה הניע את הרבי?

נדמה שאי-אפשר לצייר את העולם היהודי של היום ללא דמותו של הרבי מליובאוויטש. הרבי ניצל ברגע האחרון מאירופה הבוערת, הצטרף לחמיו רבי יוסף-יצחק מליובאוויטש והתיישב בארצות-הברית. בנקודת זמן זו רוב אדמו”רי ורבני התקופה התמסרו לבניית הקהילות מחדש ולביצור חומותיה. גם הרבי הריי”צ וחתנו הרבי החלו לשקם את חסידות חב”ד, אך למען מטרה גדולה ושאפתנית הרבה יותר. את השבר הנורא הם זיהו כהזדמנות לקחת את היהדות כמה צעדים קדימה, ואת חסידי חב”ד הפכו לחיילים במבצע שיקום העולם היהודי.

הרבי לקח אחריות על גורל העם היהודי והעולם כולו. אסור לשבת בחיבוק ידיים, ואף לא בדאגה לקהילה או מגזר מסוים בלבד. העולם צריך לבוא אל תיקונו ועל כל אחד ואחת מוטלת המשימה. חייל בצבא, מורה בבית הספר, חבר כנסת ופקידה בבנק – כל אחד הוא שליח ההשגחה העליונה ועליו להאיר במקומו את אור התורה והמצוות. הרבי יצא במיזמים מהפכניים ולא מוכרים עד אז בעולם היהודי – ‘מבצעים’ להפצת היהדות. היהדות המוכרת שינתה פניה ועברה ממגננה למתקפה. תפילין, מזוזה, טהרת המשפחה, כשרות, שופר, סוכה ולולב הם רק חלק מה’מבצעים’ המיוחדים הללו.

 בשנים האחרונות פתח הרבי גם ב’מבצע משיח’ – מכריז ‘היכונו לביאת המשיח’, מדגיש שוב ושוב שמשימת הדור שלנו היא ‘קבלת פני משיח צדקנו’.

 רבים מה’מבצעים’ הפכו לנחלת הכלל. הנחת תפילין או חלוקת נרות שבת הן מחזה נפוץ במגזרים רבים וגם מושג ה’שליחות’ התרחב גם לכאלו שאינם ‘חב”דניקים’ מובהקים.

 חוקרים והוגים רבים ניסו לעמוד על סודו של הרבי ולהתחקות אחר פעילותו רחבת ההיקף, אך רובם נטו להתמקד בתוצאה – ב’מבצעים’, בבתי חב”ד ברחבי העולם ובהשפעתו הרחבה. אך כדי להכיר את הרבי אי אפשר להתעלם מעולמו הפנימי והפחות-מוכר.

 עולמו של הרבי מלא וגדוש. אינספור הנהגות מעשיות המקיפות את כל סדר היום, אהבת ישראל אין-סופית, שהתבטאה ביחס אישי לכל אחד, ומעל הכל תורתו העמוקה. יבול עצום של מאמרי חסידות עמוקים, יסודיים ושיטתיים. שיחות והתוועדויות שבהן סלל דרך חדשה בהסתכלות על כל חלקי התורה ופרש השקפה מפורטות על הסוגיות האקטואליות, וגם ‘אגרות הקודש’ שלו – עשרות אלפי מכתבים ששלח ובהם מבט תורני, השקפתי והנהגתי, על מגוון בלתי-נתפס של סוגיות בחיי הכלל והפרט.

היכולת של הרבי לצאת למבצעים ולשנות את הרחוב היהודי נבעה מהחיבור העמוק שלו אל התורה ואל נותן התורה. העמידה הישירה והכנה מול ה’, האמון העמוק בכך שהתורה היא תורת אמת ותורת חיים, הולידו אצל הרבי דחף חזק להפיכת העולם למקום שבו יוכל ה’ לשכון.

לסיכום:

הרבי שינה את פני העולם היהודי, שלח שגרירים לכל מקום והשפעתו חצתה גבולות. הכל נבע מעולמו הפנימי –- חיבור עמוק אל ה’ ואמון בלתי מסוייג בתורה ובעם ישראל.

—

חלק 2 |חלק 3