פחד משיחי

על פני השטח, ברמת המודע של הנפש, כוחות האדם מדודים ומוגבלים – ועליו לנצלם באופן נכון ומועיל. אמנם, מתחת לפני השטח, בתהומות הלא-מודע, יש לכל אחד עוצמות אין-סופיות ובלתי-מרוסנות. בשגרה הכוחות הללו נסתרים, נשמרים מתחת לחזות המהוגנת והמתוקנת, אך לעתים הם מאיימים לפרוץ החוצה והאדם נדרש להיות “גבור הכובש את יצרו”. לכן, במודע או שלא במודע, כל אדם מפחד מעצמו – מפחד מהתפרצות הרסנית של כוחות התהו שבו.

באמת, תחושת הפחד הזו היא יראת ה’ העמוקה ביותר, המשקפת את היראה של ה’ עצמו, כביכול. ה’ ‘פוחד מעצמו’, ‘חושש’ מהתפרצות הדין והתהו האלקיים, ‘מתאמץ’ שיכבשו רחמיו את כעסו ו’נאלץ’ להשבע שלא יתן להם לצאת ולהחריב את העולם. שחרור-לרגע של האנרגיות האין-סופיות הללו, אצל ה’ ואצל האדם, משול לפיצוץ אטומי שיכול להחריב את המציאות כולה.

מדוע, אם כן, נותן ה’ מקום לקיום הכוחות הללו? בעוצמות האין-סופיות, ככל שהן מפחידות, טמונה גם ההבטחה הכי גדולה – את האנרגיה האטומית אפשר לרתום לצרכי שלום, גילוי כח האין-סוף הוא המאפשר לצאת ממיצרי המציאות ומגבלותיה ולהביא לעולם גאולה. “יראת הוי'” האמתית איננה רק חשש שדוחף ‘לסגור את המכסה’ על העוצמות האדירות, לבל תתפרץ ה’מפלצת’ החוצה – עומק היראה הוא הכח לתפוס את עוצמות התהו, לרכז ולבטא אותן באופן מתוקן.

כך מראשית הבריאה, העולם נברא בנקודת-הצמצום, בה ה’ מעלים את אורו האין סופי (שלא נתן מקום לבריאת העולם), אך “יראת הוי'” של ה’ עצמו היא כח-הגבול האלוקי – הכח לצמצם-לרכז את אין-סופיותו כך שהבלי-גבול האלוקי יופיע בתוך הגבול ולה’ תהיה “דירה בתחתונים”.

בעבודת ה’ שלנו, ה’נוסחה’ להבאת המשיח היא “אורות דתהו אבל בכלים דתיקון”: הבאת הגאולה אינה יכולה להתבסס על הסדר הקיים של העולם – היא דורשת פריצה של מסגרות-הגלות, עשיה מעל ומעבר לכל מה שמוכר, שימוש בכוחות אדירים וגילוי אור אלוקי אין סופי. אך כל העוצמה הזו, כדי שלא תחריב את העולם (כתופעות שונות של משיחיות-שקר בכלל ושל איבוד-שפיות ב”רצוא” ללא “שוב” בפרט), צריכה להישלט בכוחות של יראת שמים ולהתלבש בכלים המדודים של תורה ומצוות – את היצירתיות, היזמה והעוצמה צריך להלביש באותיות של חידושי תורה ולממש בכלים המותרים על פי ההלכה.

בשנות האדם, המתח בין הסדר והתיקון לבין תחושת הכוחות הסוערים שבפנים מורגש באופן הכי בולט בגיל ההתבגרות – כאשר חווים כחידוש את כל כוחות החיים, הרוצים להתפרץ ולהתממש (בפרט ממד-הבגרות העיקרי לפי תורה, כח ההולדה, שהוא גילוי “כח האין סוף” כפשוטו). המתח הזה גורם לפחד גדול אצל הסובבים, ועוד יותר בנפש בני הנעורים עצמם. אכן, בגיל מצוות זוכה כל יהודי גם לכח של “יראת הוי’ טהורה” – הכח לנתב את הכוחות האלה לעבודת ה’ בהתלהבות ובזריזות, שרק היא תביא את הגאולה.