פרצוף תפקידי האשה

בעידן בו עבודת ה’ של נשים פורחת, חוות אנו לפעמים תסכול גובר על רקע שאר העיסוקים שלנו. יכולות אנו לחזור משיעור מאלף ב’High’ של ממש, והוא מתנפץ כמעט מיד על קרקע המציאות הקטנונית של הבית. מהי התכלית בניקיון הבית כל יום מחדש? ומדוע ערימת הכביסה לעולם איננה מסתיימת?

פרצוף העשיה הנשי

על מנת להשיב את עבודות הבית אל הלב, עלינו להסיט קצת את הוילון, ולהציץ בקוד הפנימי שצפון בעמקי המציאות של חיינו. לפניכן דגם של אילן הספירות, עם השתלשלותן לפסיפס העשיה שלנו. לאחריו, מעט הרחבה…

אין ספק שכל אחת מאיתנו נושאת תפקידים רבים. אם ורעיה, מחנכת ומניקה, מבשלת ומארחת ועוד ועוד. בלשון החסידות, יש לנו ‘פרצוף’ שלם. הפרצוף משקף לא רק את הפנים הרבות שלנו, אלא גם את הגוונים הפנימיים ביותר. ריבוי התפקידים בבית מבטא קומה שלימה של כוחות הנפש השוכנים בקרבנו.

 מתפילה ועד נקיון הבית – נעוץ סופן בתחילתן

החלוקה הבסיסית ביותר של הספירות בנפש היא לשלש הספירות הראשונות, שמכונות ‘מוחין’, ולשבע הספירות התחתונות, שנקראות ‘מידות’. גם בבית ישנם שלשה ראשים, שלשה מוקדים, שמהווים את הבסיס הרוחני לכל השאר. בראש הפירמידה ניצב ה’כתר’, ה’על-מודע’ שבנפש. המניע הפנימי של כל מהלך בנפש הוא האמונה, וגם בבית – החדרת אמונה, היא ההשראה הכללית לכל שאר העיסוקים והעשיה. אחד הביטויים החשובים לאמונה היא התפילה, בין זו הקבועה ובין זו הפורצת מהלב, ותפילה זו צריכה ללוות את כל העשיה שלנו.

שני המוקדים הרוחניים הנוספים, שנותנים את הצביון לכל הימים, הם השבתות והימים הטובים. נקודות הקדושה הללו בזמן הן כ’אבא’ ו’אמא’ של הספירות, ‘חכמה’ ו’בינה’, ודרכן אנו ממלאות את המצברים ומברכות את כל ימי החול והשיגרה.

ה’חסד’ הבסיסי ביותר, עליו עומד הבית כולו, הוא בהתייצבותנו לימין הבעל והגשת עזרה לכל הנדרש לו, בין אם זו עצה טובה, סיוע בפרנסה, או כל שותפות בעשיה.

הבישול, במהותו, מגלם את היכולת להמתין בסבלנות, הן בתהליך ההכנה והשהיה הכרוכה בה, והן בזמן הנצרך לכל דבר שיתבשל די צורכו. בכך מבטאים הבישולים אורך רוח, המתאים לספירת ה’גבורה’, בבחינת ‘טוב ארך אפים מגיבור’.

כבגדי הכהונה שהיו עשויים לכבוד ול’תפארת’, נקראות אנו לעסוק בבגדים, ובין היתר גם בניקיונם. דווקא הכביסות האין-סופיות מבטאות את העבודה של ‘בכל עת יהיו בגדיך לבנים’, מלובנים מחטא ועוון. כאן באה לידי ביטוי היכולת שלנו לעסוק בתשובה מתמדת של פגמי נפשנו, וכן סיוע בתיקון וליבון כתמי שאר בני הבית.

ההשקעה המרובה בגידול וחינוך הילדים קשורה ל’נצח’. כאן אנו מחברות את ילדינו לשושלת הנצח של עם ישראל, ומבטיחות את המשכיותו.

ההקפדה על הלכות טהרת המשפחה מאפשרת הריון בקדושה, וזהו הודנו הנשי. יש כאן תיקון לעצבות האשה ה’דוה’ בנדתה, ולהפיכת ה’דוה’ ל’הוד’.

מכח ה’יסוד’ מקבלות אנו את האפשרות ללדת עוד ועוד ילדים. בפשיטות ותמימות, ללא כל תכנונים וחשבונות, אנו מביאות משיח עם כל נשמה חדשה שבאה לעולם, ומזרזות את בואו של בן דוד שממתין עד שיכלו כל הנשמות שבגוף.

משהתמלאנו בשמחה מתוך הבנת גודל שליחותנו כנשים, אין ספק שכבר יש בנו חשק להסתער גם על עבודות הניקיון. אולי מרוב התלהבות ניקח עכשיו מגב ונתחיל לשטוף את הבית… לא בכדי מסופר על אדל, בתו של הבעל שם טוב, שבזמן עשיית הספונג’ה היתה נעמדת ועונה ‘קדוש, קדוש, קדוש’ לשמע שירת המלאכים. שטיפת הרצפה וקרקע המציאות בכלל היא הביטוי האולטימטיבי לשורשנו ה’מלכותי’.