צדקה ומשפט

בארץ ניטש היום מאבק על דמות מערכת המשפט ועל יחסי הכוחות בין הרשויות.

השמאל טוען להפרדת רשויות בדמוקרטיה ולחיזוק מערכת המשפט מתוך חשש מעריצות-הרוב. הימין אומר שהשלטת הדעות הפרוגרסיביות על ידי בית המשפט ושלוחותיו, בטענת ‘מלוא כל הארץ משפט’, היא עריצות-המיעוט הפוגעת ביסוד הדמוקרטיה.

אכן, מתחת לפני השטח, הוויכוח האמתי כמעט הפוך: השמאל-החילוני שואף להשליט, דרך מערכת המשפט, ‘שיח זכויות’ שאינו מבוסס על משפט, חוק וצדק אלא על שאיפה להטבה לכל ללא כל תנאי-סף ודרישות – מכאן הרצון להיטיב גם עם הערבים, המסתננים וכו’. לעומת זאת, הימין-הדתי שואף להשתחרר מהערכים הזרים הנכפים על עם ישראל מתוך מגמה פנימית לחתור למשפט-צדק המבוסס על ערכי התורה, המודדת מה מגיע לכל אחד בצדק וביושר. הצגה כזו של הדברים מגלה שבעצם יש כאן עימות בין שני ערכי-יסוד של עם ישראל, משפט וצדקה, שכל חלק בעם נוטה להדגיש אחד מהם.

כמובן, באופן המתוקן והשלם נדרשים מאתנו שני הערכים – לצד משפטי התורה יש מקום להנהגת צדקה שלפנים משורת הדין (ו”לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עבדו [עשו] לפנים משורת הדין”) והנהגת הצדקה צריכה להיות על פי אמִתה של תורה (שאם לא כן הצדקה-לכאורה מזיקה גם לנותנים וגם למקבלים). ועדיין, יש מקום לבירור הנוקב מי מהערכים הללו עיקרי וקודם, כפי שאכן מצאנו בתנ”ך שלעתים נאמר “צדקה ומשפט” ולעתים “משפט וצדקה”. מי צודק?

חזון הגאולה הוא “ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה”. עבור מי שגר בארץ (“ציון”) העיקר הוא תיקון המשפט, בו תלוי כינון מלכות ישראל כראוי – “מלך במשפט יעמיד ארץ”, “בית דוד כה אמר הוי’ דינו לבקר משפט”. אך עבור היהודים בחו”ל, השואפים לשוב לארץ (“שביה”), העיקר הוא מדת הצדקה. מדת הצדקה שלנו מעוררת את צדקת ה’, הנותנת לנו קיום גם בגלות, כשאיננו ראויים לחסד ה’. באותו אופן, מדת המשפט שלנו מעוררת את גילוי משפטי ה’ והשגחתו הפרטית. עיקר הגלות הוא התחושה שה’ מתעלם מהמציאות ולכן “דרך רשעים צלחה” ומעלת “ארץ אשר הוי’ אלהיך דֹרש אתה תמיד עיני הוי’ אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה” היא גילוי השגחת ה’ הפרטית – לזה זוכים על ידי תיקון המשפט מצדנו (וגם הארץ ‘תובעת’ שיושביה יהיו ראויים לה בהנהגתם לפי משפט התורה, ואחרת היא מקיאה אותם). כלומר, המתנגדים לתיקון המשפט שואפים לנורמות בין-לאומיות, השייכות לחוץ לארץ ומתאימות בגלות, אך בארץ ישראל נדרש מעמנו תיקון המשפט.

אכן, “עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות” ובסופו של דבר יתחברו לגמרי המשפט והצדקה – יתברר כי על פי משפט-צדק של התורה יש להיטיב לכל וכי ההטבה-הצדקה האמתית עם כולם היא הנהגת משפט-צדק של התורה.