קדמה לתורה

מיציאת מצרים, לידת העם, אנו צועדים אל התכלית – מתן תורה. בימי ספירת העמר צריך להתעצב האופי היהודי הראוי לקבלת התורה. בכלל, "דרך ארץ קדמה לתורה", ובעם ישראל בפרט עִצבו אבות ואמהות האומה טבע יהודי ישר וטוב המותאם ללימוד התורה וקיומה כרצון ה'. לכן, עבודת ההכנה בימי הספירה היא הזדהות עם האבות והאמהות ועבודתם המיוחדת לפני מתן תורה ('פאַר מתן תורה').

בשבעת שבועות הספירה אנו מתחברים לשבע הנשמות הגדולות של שלשת האבות וארבע האמהות – אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה, לאה ורחל. שלשת האבות בונים את הרגש היהודי, מדותיהם הטובות של ישראל – גומלי חסדים (במדת "חסד לאברהם"), ביישנים (במדת היראה-הבושה של יצחק) ורחמנים (במדת הרחמים של יעקב). ארבע האמהות בונות את הטבע היהודי, המוטבע בעובר בימי השהות ברחם האם.

כל אחת מהנשמות הללו מנחילה נקודה עיקרית: אברהם מלמד להקדיש את החיים לפרסום א-ל אחד בכל העולם – "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם"; יצחק מוריש לנו את עמוד העבודה, בו אנו מקריבים עצמנו לה' כ"עולה תמימה"; יעקב מזכה אותנו בברכת "ופרצת!" – פריצה והתפשטות של העם; שרה ורבקה מצמצמות ומכוונות אותנו, בבירור חיצוני ובירור פנימי השומרים מחבר רע ומיצר הרע; לאה מלמדת שלפריצה נדרשים חיילים-שליחים רבים, ומעודדת ללדת עוד ועוד יהודים, בידיעה ש"כמות עושה איכות"; רחל המבכה על בניה דואגת שכל נשמה שסטתה ונפלה מהדרך תשוב אל ה' בתשובה שלמה, "לבלתי ידח ממנו נדח".

בכלל, בכל בן יהודי מאירות נשמות כל האבות, בכל בת יהודיה מאירות נשמות כל האמהות וכשהם מתחתנים הם נעשים אדם שלם הכולל את כל הנשמות. בפרט, כל אחת מהדמויות כוללת את כל האחרות, כך שכל שבוע בספירה כולל בתוכו את כל האבות והאמהות – בשבוע הראשון אברהם-יצחק-יעקב-שרה-רבקה-לאה-רחל שבאברהם, בשבוע השני אברהם-יצחק-יעקב-שרה-רבקה-לאה-רחל שביצחק וכו'.

לפעמים התכללות מובנת כיכולת לגלות כח פנימי ועיקרי במגוון של כלים וביטויים, כאשר בשבוע החסד לומדים כיצד להביא את החסד לידי ביטוי גם דרך שאר הספירות – ההורה האוהב משתמש בחינוך גם בתוקף (גבורה שבחסד) וברחמים (תפארת שבחסד) וכו'. אבל ביחודי נשמות האבות והאמהות, הבונים באופן פנימי אישיות יהודית, מקבלת ההתכללות פנים חדשות: הפרטים מופיעים בפנימיותו של הכלל, כקולות או מניעים פנימיים בתוך אישיותו הגלויה – שרה שבאברהם היא הקול הפנימי המכוון אותו לבחור ביצחק ולגרש את ישמעאל; לאה שביעקב היא הדחף הפנימי שלו להעמיד יב שבטים וכו'. הטבע היהודי מתעצב כלפי פנים, כאשר כל אישיות הופכת להיות עשירה ומלאה בכל גווני האבות והאמהות. אז גם במתן תורה האופי היהודי המיוחד של הלומד ועולמו הפנימי יתייחדו עם התורה, ונשמות ישראל – שקדמו גם לתורה – יתלבשו בה ו'יתנו בה את הטון' האמתי שה', נותן התורה, רוצה שיופיע מתוכה.