קיצור תולדות העולם

לפרק א || << לפרק הקודם || לפרק הבא >>

בטור הקודם הסברנו שהמים של מעשה בראשית מסמלים את החכמה הא-לוהית, חצייתם למים עליונים ומים תחתונים מסמלת את הפיצול בין התורה והמדע, ואילו המבול (המתואר בפרשתנו) – בו מעינות התהום וארובות השמים חברו למלא את הארץ – את איחודם העתידי של שתי החכמות עד כי “מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים”. הממשק שנועד לתווך ביניהם, הסברנו, הוא חכמת הקבלה, שמבניה מקבילים הן למבנים בתורת הנגלה והן למבנים במדע. הגיעה השעה להתחיל להכיר את אחד המודלים העיקריים הללו – מודל ארבעת העולמות.

מן העולם ועד העולם

נפתח בעיון במלה ‘עולם’. מה משמעותה? אנו רגילים לחשוב עליה במובן של world – מציאות שלמה, מקיפה ומוכלת בעצמה. ניתן לחשוב על כדור הארץ כעולם, על היקום כולו כעולם, וכן על ‘עולמות’ מחשבתיים. אך למרבה הענין, אם תעברו על התנ”ך כולו דומה שכמעט ולא תמצאו שימוש של המלה במובן זה, לפחות ברובד הפשט. כמעט בכל המקרים, המלה עולם בתנ”ך פירושה נצח (“ברית עולם”, “חֻקת עולם”, “עד עולם” וכדומה). ישנם מקרים בודדים בהם המילה יכולה להתפרש במובנה המקובל היום (כמו “עולם חסד יבנה”), אך לאור השימוש הגורף המובהק במלה במובן של נצח, סביר להניח שאף בהם, זו המשמעות הפשוטה.

מתי התפשטה המלה עולם מממד הזמן לממדי המקום? בעברית החז”לית. חז”ל כבר מדברים באופן מפורש על “העולם הזה” ו”העולם הבא”, מושגים שעברו אולי במסורת בעל-פה מדורות קודמים. אסמכתא לקיומם בתנ”ך הם מוצאים בפסוק “בָּרוּךְ ה’ אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם” (תהלים קו, מח), אותו הדגישו במיוחד לאחר שהמינים כפרו בקיומו של עולם הבא. נשים לב שרעיון העולם הבא תואם יותר את המשמעות המקורית של המלה עולם, בהיותו נצחי. החידוש הוא איפוא בשימוש במלה לתיאור העולם הזה, המשתנה ובר החלוף (כאשר ההקשר החדש מזכיר ומבליט שני פנים אחרים במלה – הקשר שלה לעלומים החולפים, והאופן בו הבריאה מעלימה על בוראה).

למעשה, כה חזק היה המעבר מהשימוש ה’זמני’ במלה עולם לשימוש המרחבי, שבספר יצירה (המיוחס אמנם לאברהם אבינו אך נערך רק בימי חז”ל בידי רבי עקיבא) המלה עולם מגלמת את ממדי המרחב, וזאת במסגרת שלישיית המושגים הידועה “עולם” (=שלושת ממדי המרחב), “שנה” (=ממד הזמן), ו”נפש” (=הממד הרוחני). אף שהחלה כמתארת נצח בזמן, השתקעה לה המלה “עולם” בממדי המרחב עד שהתמנתה לנציגתם.

עולם הבא עכשיו!

אך לא בכך תמו נדודי המלה עולם. אם נתגלגל מעט עם שלישית המושגים עולם-שנה-נפש, נראה שממוצאה בממד הזמן המלה “עולם” לא התפשטה רק ‘מטה’ לממדי המרחב, אלא גם ‘מעלה’ לממד הנפש. בכך שנקשרה במושג העולם הבא, החלה המלה “עולם” לתאר לא רק זמן ולא רק מקום, אלא גם מדרגה רוחנית נעלית, למעלה מזמן ומקום.

בהסבירו את רעיון העולם הבא בהלכות תשובה, מזהיר הרמב”ם מפני צמצום המלה “הבא” לממד הזמן: “זה שקראו אותו חכמים ‘העולם הבא’ [זה] לא מפני שאינו מצוי עתה וזה העולם אובד ואחר כך יבוא אותו העולם. אין הדבר כן, אלא הרי הוא מצוי ועומד… ולא קראוהו ‘עולם הבא’ אלא מפני שאותן החיים באין לו לאדם אחר חיי העולם הזה” (יד החזקה, הלכות תשובה ח, ח).

אם העולם הבא מצוי ועומד כלשון הרמב”ם, היכן הוא? התשובה היא שהוא מסתתר במעלה ממד הנפש. אחד מחידושי ספר היצירה הוא תיאור הנפש כממד בו ניתן ‘לנוע’ ‘מעלה’ אל הטוב ו’מטה’ אל הרע. הרעיון שהעולם הבא נמצא במעלה ממד הנפש פירושה שהוא מהווה מדרגה רוחנית נעלית, רמה התפתחותית בה האדם משוחרר מכבלי החומר, הזמן והמקום ורואה בצלילות את הטוב האמיתי והנצחי.

מיקום מושג העולם הבא בממד הנפש סולל עבורנו את הדרך למפגש עם רעיון ארבעת העולמות, שבמובן מסוים אינו אלא פיתוח של המודל הפשוט יותר של שני העולמות, זה והבא. ניתן לחשוב על ארבעת העולמות הקבליים כארבעה שלבים התפתחותיים או מדרגות לאורך ממד הנפש, שכל אחד מהם הוא בבחינת ‘העולם הבא’ ביחס לזה שמתחתיו. נמשיך לפתח כיוון זה בטור הבא.