קשב ורכוז – תיקון הדעת לבעיות קשב ורכוז

אחת הבעיות הקשות בימינו היא קשיי קשב ורכוז. הבעיה אינה רק אצל ילדים, שקשה להם להקשיב למורה ולהתרכז וכיו"ב, אלא גם אצל מבוגרים, ואפשר לומר שזו הבעיה של הדור שלנו (היסח הדעת בדור המַסָכים). מנסים להתמודד עם הבעיה בדרכים שונות, גם באמצעות תרופות הרגעה ודיכוי (כמו ריטלין), אבל הרפואה האמתית מתחילה בהכרת שורש הבעיה לפי תורת הנפש.

כח הדעת – קשב ורכוז

במלה אחת, קשב ורכוז שייכים לדעת. כך מגדיר אדמו"ר הזקן בספר התניא[א] – ספר היסוד של חסידות חב"ד, חכמה בינה דעת – את כח הדעת בנפש: והדעת הוא מלשון 'והאדם ידע את חוה' והוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ב"ה ואינו מסיח דעתו…

הדעת היא "התקשרות והתחברות… בקשר אמיץ וחזק מאד", 'תקיעת המחשבה' בהתמדה בענין מסוים – להקשיב ולהיות מרוכז, קשב ורכוז! בדור שלנו חסרה דעת אמתית, והביטוי לכך הוא קשיים בקשב ורכוז. ממילא, הרפואה היא בתיקון הדעת.

במושגים קשר והתקשרות, המגדירים את הדעת, יש רמז לקשב-רכוז, נוטריקון קשר. בנוסף, במלה קשב רמוז גם קושי – קשה להקשיב (קשב נוטריקון קשה ביותר)

רכוז וקשב – זכר ונקבה

קשב ורכוז הם שני צדדים משלימים של הדעת. קשב-הקשבה פירושו להפתח באמת, להיות קשוב, להקשיב לשני, להאזין אליו ולשמוע אותו בתשומת לב מירבית (מתוך 'פנוי המקום' בנפש, פאסיביות טובה, לפתוח אזן, ללא 'רעשי רקע')[ב]. הרכוז הוא 'לתקוע' את המחשבה בכח (כמו עיון מאומץ בסוגיה מסוימת, אקטיבי). היחס ביניהם הוא כמו זכר ונקבה – ההקשבה, הפתיחות, היא תכונה 'נשית', בחינת נוקבא, והרכוז הוא תכונה 'גברית', דכורא. רכוז אותיות זכור משרש זכר ("זכור לדכורא"[ג])[ד].

גם בהלכה[ה] מודגש שבחבור האיש והאשה (יחוד וזיווג) הדרישה להתרכז מופנית לאיש, שעליו להיות מרוכז לגמרי באשתו, לכוון דעתו אליה (ואליה בלבד). יחוד האיש עם האשה הוא 'תקיעת המחשבה' בכח הדעת (עד לספירת היסוד בה מתרכז כל כחו לנקודה אחת), וכן בעבודת ה' צריך להיות מרוכזים במטרה בחיות ושמחה (סוד "אבר חי" כדברי מורנו הבעל שם טוב[ו]).

לפי זה, קשב ורכוז מקבילים למושגים "התקשרות והתחברות", כפי שמגדיר אדמו"ר הזקן את הדעת, וכמו שיוסבר באריכות בשיעור הבא. ההתקשרות היא בעיקר מצד המקבל המתקשר למשפיע, כמו התקשרות הכלה לחתן, או התקשרות החסיד לרבי. וההתחברות היא בעיקר מצד המשפיע המתחבר אל המקבל. אם כן, הקשב הוא תכונת ההתקשרות והרכוז הוא תכונת ההתחברות. 

קשר לאמת

דעת קשורה לאמת. הקשר הנכון של הדעת הוא התקשרות אמת לדבר אמתי. קשר אותיות שקר – הקשר של הקדושה מתקן את השקר (והוא סוד קרשי המשכן, כמבואר במאמר "באתי לגני"). אמת היא הפנימיות של מדת היסוד – ההתקשרות והברית – ואילו השקר הוא 'פגם הברית'. ובהקשר לדעת: ככל שמכירים באמת כך יש יותר דעת, קשב ורכוז, כלפי הדבר האמיתי. ואילו בעיות של ילד בקשב ורכוז הם ביטוי לכך שהוא נוטה להתייחס לדברים כשקר (וממילא אין טעם להתקשר אליהם).

את האמת אנו משיגים בהכרה והרגשה (תכונות הדעת), "ניכרים דברי אמת"[ז], ואז מתקשרים אליה בכח הדעת. צריך להתרחק משקר וכזב ולדבוק באמת בקשב ורכוז. והרמז: קשב רכוז אותיות שקר וכזב, כמו שהקשר מתקן את השקר כך קשב ורכוז מתקנים את השקר והכזב. ובהקשר לחנוך הילדים: כל ילד צריך שמשהו 'יתפוס' אותו, ירגיש ש'הנה זה אמת', ואז יצא מכל השקר והכזב ויגיע לקשב ורכוז חיוביים.

התקשרות לדמות הצדיק

תיקון הדעת הוא בהתקשרות. התקשרות לה' בכלל (כמו בלשון ספר התניא שהובאה קודם), והתקשרות לצדיק במיוחד ("'ובו תדבק', הדבק בחכמים"[ח], כמו ביציאת מצרים "ויאמינו בה' ובמשה עבדו"[ט], וכן בצדיקים שבכל דור ודור, "ראשי אלפי ישראל"[י] בכלל ו"משה שבדור" בפרט), הצדיק שמהווה בעצמו חוט-מקשר עליו העולם עומד, "צדיק יסוד עולם"[יא] (במדת היסוד הנקראת "כי כל בשמים ובארץ"[יב], "דאחיד בשמיא ובארעא"[יג]). לכן הצדיק נקרא "זכאי קשוט" (בלשון הזוהר) – לא רק שהוא בעצמו זכאי וצדיק, אלא בעיקר שהוא מזכה ומצדיק את הרבים על ידי ההתקשרות בו, והכל במדת האמת (קשוט), דמות של צדיק אמת[יד].

דעת והתקשרות הם מושגים של פנימיות, ולכן יש להעדיף צדיק שמפיץ דרך בעבודת ה' המבוססת על דעת, ובעיקר זו הדרך של אדמו"ר הזקן, בעל החכמה-בינה-דעת).

אם כן, הרפואה והעצה לבעיות קשב ורכוז, במיוחד בחנוך ילדים, היא התקשרות לדמות של צדיק, התקשרות לרבי (ערך ההתקשרות עומד בפני עצמו כמובן, אך יש לו גם תועלת מרובה לקשב ורכוז).

יש שהבינו (בחוש טבעי) את חשיבות ההתקשרות לדמות מסוימת, 'גיבור' העומד מול עיניו של הילד, והדבר מסייע לו מאד להקשיב למורה ולהתרכז בלימודים. אך צריך לדייק שההתקשרות תהיה לדבר האמתי, צדיק אמת (וראה בשיעור "התקשרות והתחברות" על דברי הרבי הריי"צ שכדי להתקשר אליו צריך ללמוד מתורתו, הלימוד מסייע להתקשרות וההתקשרות מסייעת ללימוד). אמנם אם הילד מתקשר לדמות 'שקרית' (כוכב קולנוע או זמר מפורסם וכו'), הבעיה שלו עלולה להחמיר. ככל שהמחנך מכוון ומטפח בקרב התלמידים את ההתקשרות לצדיק, הרבי[טו] – כך ניתן בע"ה להשתחרר מהבלבולים, קשיי קשב ורכוז, ולקנות דעת אמת.

כאמור, הדעת היא "התקשרות והתחברות". כדי לחזק את ההתקשרות יש להתקשר לצדיק, וכדי לחזק את ההתחברות יש להיות "חבר טוב" בין אדם לחברו, ב"דיבוק חברים". המורה צריך לדאוג שהתלמידים יהיו חברי אמת זה לזה. בכלל: ככל שאנו, כל ישראל, ננהג באחוה, אהבת ואחדות ישראל, "כל ישראל חברים" ומחוברים זה לזה – הדבר יעזור לנו בבעיות של קשב ורכוז.

לסיום, כל זה נוגע לא רק ליהודים אלא לכל בני האדם. במסגרת 'המהפכה הרביעית', יש להפיץ לאומות העולם את הפתרון הנכון לבעיות הקשב והרכוז – לקנות דעת אמת על ידי התקשרות לצדיק האמת, כמו דברי הנביאים על התקשרות הגוים למלך המשיח, עד ש"מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"[טז].

מתוך התוועדות כ"ד טבת תשפ"ה, נערך ע"י יוסף פלאי.

[א] פרק ג.

[ב] קשב אותיות בקש – ההקשבה קשורה לבקשה ותפלה. בקשה קשורה לקשת ("אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי", "בצלותי ובבעותי", בְּקַשְתי נדרש בַּקָשָתי). כיון שאותיות ב-ר מתחלפות (באי"ק בכ"ר) נמצא שקשב-בקש מתחלף בקשר-שקר.

[ג] זהר ח"א מח, ב.

[ד] בשעת הזיווג "איהו בנצח, איהי בהוד". תכונת הרכוז של הזכר היא בנצח, ותכונת הקשב של הנקבה היא בהוד. לקמן בשיעור "התקשרות והתחברות" פרק ד, יוסבר שהיחס בין לפני חטא האדם לאחרי החטא הוא היחס בין נצח והוד. אם כן, לפני החטא שניהם היו מרוכזים לגמרי אחד בשני (ללא צורך כל כך להקשיב אחד לשני) אך אחרי החטא העיקר הוא ההקשבה שבלי זה אי אפשר להגיע לרכוז, ודוק.

[ה] ראה נדרים כ, ב. טור ושו"ע או"ח רמ, ב-ג.

[ו] כש"ט טז.אבר חי = אחד–אהבה פעמים טוב (אחד-טוב מתחלפים באטב"ח).

[ז] סוטה ט, ב. וראה עץ פרי כתובות עמ' תקעה ואילך.

[ח] רמב"ם הלכות דעות פ"ו ה"ב.

[ט] שמות יד, לא.

[י] תניא פ"ב.

[יא] משלי י, כה.

[יב] דבהי"א כט, יא.

[יג] זהר ח"ב קטז, א.

[יד] דמות אמת = יציאת מצרים, נעשה ונשמע, שלשה דברים, משה אהרן מרים, ע פנים לתורה וכו'.

[טו] אפשר להציע נסיעת ילדים עם קשיי קשב ורכוז לציון של אדמו"ר הזקן בהאדיטש, סגולה אמתית לקנין דעת.

[טז] ישעיה יא, ט. רמב"ם סוף הלכות מלכים.