ראשית המלכות

המושגים מלכות ומלך מעוררים רתיעה אצל האדם הממוצע בן זמננו, ובצדק! מהתנ”ך ועד הדורות האחרונים, מלך הוא כמעט שם נרדף לעריצות, שחיתות, שפיכות-דמים וכל רוע. אך האם זו האפשרות היחידה? עלינו לנער את המושגים מהתדמית שדבקה בהם וללמוד אותם מחדש מן המקור, מהו מלך ומהי מלכות, ולאיזו שיטת ממשל אנו באמת רוצים להגיע. ויתכן שאפשר לעשות למלכות “מיתוג מחדש”.

בואו נמרוד

ובכן, המלכות מופיעה לראשונה בתורה בהקשר שלילי. בפרשת נח קראנו על נמרוד, “הוא היה גבור ציד לפני ה’… ותהי ראשית ממלכתו בבל”, וחז”ל קושרים לו כתר מפוקפק של מורד בה’, ועומד בראש בוני מגדל בבל. גם המלכים שאנו פוגשים תחילה בפרשת לך לך אינם, ככל הנראה, צדיקים גדולים – לא פרעה, לא מלכי סדום ועמורה ולא הקואליציה של ארבעת המלכים שנלחמו בהם (במלחמה הראשונה בתורה).

החברה האנושית מתארגנת באופן טבעי במסגרת מדינית שבראשה הנהגה מסוימת, “האדם מדיני בטבע” (מורה נבוכים), אך פעמים רבות מי שמגיע לראש הפירמידה השלטונית הוא זה שמוכן, יותר מכולם, לדרוס ללא היסוס, ומולך בזכות הכח ולא בכח הצדק. לכן הוא מבקש להאדיר ולהעצים את מלכותו, ולמעשה את עצמו, לבנות מגדל וראשו בשמים (ולא משנה כמה יפגעו בתאונות עבודה) ולמרוד בה’ שהיה פעם מלך העולם ואומר לנו איך להתנהג – זהו נמרוד.

עמק המלך אברהם

ומה עם גבור פרשת לך לך, אברהם אבינו? לכאורה, אברהם רחוק מאד מלהיקרא מלך. הוא איש האמונה הבודד והנודד, “כל העולם כולו מעבר אחד ואברהם מעבר אחד”. לאברהם אין נחלה פרטית משלו, והארץ המובטחת לזרעו עדיין ברשות הכנעני. לפי חז”ל, אברהם מתעמת עם נמרוד: הוא יוצא נגד בניית מגדל בבל, מנפץ את האלילים ומושלך לכבשן האש, כמו נביא מוכיח בשער הקורא לשבור את הממלכה עם אליליה גם יחד.

אך הנה, באופן מפתיע, חז”ל קושרים לאברהם את כתר המלוכה. לאחר נצחונו על ארבעת המלכים נאמר שמלך סדום יוצא לקראתו “אל עמק שוה הוא עמק המלך” ומפרש רש”י: “עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין”. אבל על מה בדיוק מולך אברהם? הרי אין לו ממלכה, ואפילו את הקרקע לקבורת שרה נאלץ לקנות בכסף מלא. אלא שאברהם הוא “נשיא אלהים”, מלכותו אינה מתחילה בנכסים חומריים אלא בהכרת האנשים בהיותו מורם מעם – לא כגבור עריץ אלא כמי שמלמד אמונה ומקרין אהבה, כמי שמצוה את ביתו לעשות צדקה ומשפט.

מלך הצדק

לצד אברהם מופיעה דמות חיובית נוספת של מלך, “מלכי צדק מלך שלם” (שלפי חז”ל הוא שם בן נח). גם הוא מכיר בא-ל עליון, מקור הצדק, אך מתברר שמלכות-הצדק ראויה יותר לאברהם והכתר עובר ממלכי-צדק אליו (כמו שמתארים חז”ל), כיון שהוא מייצג את האמונה המזוקקת. בתמצית, אברהם מחזיר את המלוכה לה’ ורק משום כך הוא הופך להיות מלך, כמי שמצביע כלפי מעלה ואומר “מי הוא זה מלך הכבוד? ה’ צבאות”.

אברהם מוכן בהחלט, כאשר צריך, לחגור את חרבו ולצאת למלחמה. הוא גם יודע שהעתיד המיועד לבניו הוא בשלטון ממשי על ממלכה רחבת ידים, מנהר מצרים עד נהר פרת. אך המלכות האמיתית אינה נקנית על חוד החרב ולא בקניין המרחבים, אלא מוענקת בחסד ה’ למי שהכי מתאים לייצג את מלכות ה’.

הוי אומר, המלכות של אברהם לא באה לענות רק על הצורך (האמיתי) בהנהגת החברה, אלא כזו שמלמדת דעת אמת ואמונה, צדק ומשפט, חסד ורחמים, ומייצגת את מלכות ה’. מי שמאמין במה שהוא אומר “אני מאמין בביאת המשיח”, מתכוון שמצאצאי אברהם אבינו יכול להיות לנו מלך דוגמתו, ועוד יהיה. שיא התיאור של דמות המשיח בנביא ישעיהו הוא במלים “וְהָיָה צֶדֶק אֵזוֹר מָתְנָיו וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו”, ממש כאברהם אבינו המלא אמונה וצדק ומנחיל אותם לכולם.