ראש על עקב

מהו העקב, חוץ משם פרשה בתורה? מתברר שהפסוק הפותח את פרשת עקב, “והיה עקב תשמעון”, אינו פשוט כלל. יש מפרשים: “עקב תשמעון” – בעבור שתשמעו, בדומה למה שנאמר “עקב אשר שמע אברהם בקולי”[א]. אלא שאם כך היה צריך לכתוב “עקב אשר תשמעו”. ועוד, מדוע לא נכתב כמו בכל מקום “אם תשמעו”? לכן פירש רש”י “אם המצוות הקלות שאדם דש בעקביו תשמעון”[ב]. מכל מקום, גם לפי שאר המפרשים המלה ‘עקב’ קשורה לעקב בגוף האדם, כמו שכותב הרמב”ן שעקב פירושו “שכר באחרית”, והטעם שנקרא תחילת כל דבר ‘ראש’ וסופו ‘עקב’ הוא מפני הדמיון לגוף האדם.

כדי להתבונן במלה עקב נפנה להופעה הראשונה שלה בתורה, בדברי ה’ לנחש “הוא [האדם] ישופך ראש ואתה תשופנו עקב“[ג]. הראש ומרכז הגוף נמצאים תחת הגנה, אבל העקב, הסוף, הוא החלק הפגיע באדם. לא מדובר רק בנחש המוכר לנו, אלא ב”נחש הקדמוני” הוא היצר הרע המפתה ומאיים. מהו היצר המיוחד האורב לנו בעקב? הסביר הבעל שם טוב שיש סכנה מיוחדת בסוף המעשה, בעקב. כשאדם קם ועושה מעשה טוב, יש לו כח לגבור על הנחש. אך הנחש אורב וממתין בסבלנות עד לסוף המעשה. אז, כאשר האדם סיים לעשות את המצוה, הוא נוטה להיות מרוצה מעצמו, וכאן מכיש הנחש וממלא את האדם בארס של גאווה וישות, אני עשיתי ומי כמוני… כשראש הנחש גובר על העקב של האדם, המצב רע – ראשי תבות ראש [על] עקב. כתוצאה מהגאוה האדם יהיה “דש בעקביו” מצוות שנראות קלות, ומכאן ממשיך להתדרדר.

זכירת ארץ ישראל

ומה אפשר לעשות כדי להנצל מהנחש בעקב? ידיעת המחלה היא חצי רפואה. ומשעה שיודעים היכן להשמר מהנחש, אנו כבר בדרך הנכונה. אך נמשיך לקרוא בפרשתנו, ונגיע לפסוקים המזהירים מפני חטא הגאוה בבואנו לארץ: “הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ… פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ… וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב… וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה” – לא רק שאנו פוגשים כאן את הנחש “בכבודו ובעצמו”, אלא גם מבחינת התוכן, האזהרה לא לשכוח את ה’ ברבות הטובה דומה לסכנת נשיכת הנחש בעקב. להכנס לארץ ולרשת אותה זה דבר טוב מאד, “מתנה טובה” שה’ נותן לנו, אבל בסוף הטובה יש ‘עוקץ’ – אנו עלולים, כמעט מבלי משים, ליפול ברשת הגאוה.

ראוי לציין שלפי אחד מגדולי הראשונים, בעל “ספר מצוות גדול”, זו מצוה מיוחדת בתרי”ג מצוות[ד]: “אזהרה שלא יתגאו בני ישראל כשהקב”ה משפיע להם טובה, ויאמרו שבריוח שלהם ובעוצם ידם ועמלם עשו והרויחו כל זה ולא יחזיקו טובה להקב”ה מחמת גאונם [וממשיך להביא את הפסוקים אצלנו] ומכאן אזהרה שלא יתגאה האדם במה שחננו הבורא, הן בממון הן ביופי הן בחכמה, אלא יש לו להיות ענו מאד ושפל ברך לפני ה’ אלהים ואנשים ולהודות לבוראו שחננו זה המעלה”.

בלשון הפרשה שלנו, התרופה לגאוה, הנובעת משכחת ה’, היא פשוט הזכירה: “וְזָכַרְתָּ אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל”. זו “זכירת ארץ ישראל” – הזכירה שאנו מוזהרים עליה במיוחד בהקשר לירושת הארץ – ויש הנוהגים לומר אותה בכל יום, יחד עם ‘זכירות’ נוספות (כמו זכירת יציאת מצרים, זכירת עמלק, ועוד). מי שזוכר את ה’ בכל עת, הוא הענו, היודע שכל מה שיש לו אינו אלא מתנת ה’.

עקב ענוה

הדור שלנו נקרא בלשון חז”ל “עקבות משיחא”, או “עקבתא דמשיחא”. בקבלה מוסבר שהנשמות בדורות הקודמים היו בבחינת ‘ראש’, וככל שמתקרבים ל”קץ הימין” באות נשמות נמוכות יותר, עד לנשמות שהן בבחינת “עקב”, החלק הפחות ביותר בגוף האדם. אבל דוקא בדור הזה, הנמוך למראית עין, יבוא המשיח! סוד הגאולה תלוי בכך שנתגבר על הנחש. אם העקב שלנו, עקבתא דמשיחא, יהיה על ראש הנחש, אז נקבל את ראשי התבות ער, עקב-ראש, “אני ישנה ולבי ער“[ה], ערנות הזוכרת את ה’ ונשמרת מסכנת הגאוה.

עוד בהמשך הפרשה מופיע פסוק מפורסם: “וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה’ אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה’ אֱלֹהֶיךָ…”. על כך שואלים חז”ל[ו]: וכי יראה דבר קטן היא? ומשיבים: כן, לגבי משה רבינו היראה היא דבר קטן. ומדוע? מפני שמשה רבינו הוא “ענו מכל אדם”[ז], ומי שיש בו את מדת הענוה זוכה ממילא ליראת ה’, כמו שנאמר “עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה'”[ח], ובלשון חז”ל: הענוה עושה את היראה “עקב לסולייתה”[ט]. אמנם, לא כל אחד הוא משה רבינו, ובכל זאת משה פונה לכל ישראל ואומר להם שהיראה היא דבר קטן, כיון שאם נהיה דבוקים במשה רבינו – ובראשי הדורות הבאים אחריו – נזכה גם אנו לטעום מן הענוה שלו, וממילא מיראת השמים שלו[י].

אנו בדור של ‘עקב’, אבל גם בעקב עצמו יש ראש, “ראש בני ישראל”, “משה רבינו שבדור”, שעלינו להתקשר אליו ויחד איתו למחוץ את ראש הנחש בעקבנו. אז נגיע לאחרית הטובה, “עקב – שכר באחרית”.