רק חצי

הבאת מחצית השקל, מעמידה אותנו בפני תובנה מעניינת: הקב”ה רוצה מאתנו רק חצי. מדוע? התשובה לכך יכולה להתפרש במספר דרכים, ע”פ תובנות שונות ביחס למי מביא את המחצית השניה…

 אני ואתה

ההסתכלות הראשונה והבסיסית ביותר היא, שכיהודים אנו זקוקים זה לזה. עלינו תמיד להרגיש שרק באחדות ושיתוף פעולה, המעשה השלם יכול להיעשות. זוג משתפי הפעולה הבסיסי ביותר הינם איש ואשה. כאשר בני הזוג זוכים, הם מהווים עזר והשלמה זה לזה, וכך השכינה יכולה להופיע ביניהם.

ישנם מובנים נוספים בהם יהודים משלימים זה את זה. האחד לומד תורה ומקיים את העולם, והשני מפרנסו ומאפשר זאת. האחד בעל יוזמה ורעיונות והשני עם כישורים מעשיים מפותחים. העשיר נותן צדקה לעני והעני נותן לעשיר את ההזדמנות לתת. אילו כל הכוחות וגם היכולות היו אצלנו, היינו מתנפחים מגאווה. הצורך בשיתוף פעולה ועזרה הדדית, שומר על היותנו שפלים ונמוכי רוח. בנוסף, כמו בזוגיות, האחווה והשלום הם הכלי המחזיק לכל ברכת ה’.

 גוף ונשמה

הסתכלות שניה היא על שתי מחציות בתוך האדם עצמו. המעשה, כגון בהבאת מחצית השקל, הוא רק חצי. המחצית השנייה היא הכוונה, המחשבה ורגשי הלב המתלווים לזה. אנו עושים מעשים, אך לא פחות חשובים הם מדת הרצון והחשק בהם הם נעשים. גם בחינוך יש חשיבות רבה לא רק למה שאנו אומרים אלא למה שאנו משדרים. לדבר על אמונה ושמחה, תוך כדי קוצר רוח וחוסר סבלנות יולידו סתירה. מאידך, דיבורים על ענווה תוך כדי אווירת שפלות, ועל בטחון תוך כדי עמידה בניסיונות, בוודאי יחזקו עד מאד את העבודה החינוכית. באופן אחר, ניתן להסביר כך, ששתי המחציות הן הפעולה המודעת מחד, ורבדי הנפש הלא מודעים מאידך (מדובר ברבדים הגבוהים של העל-מודע).

 “לא-ל גומר עלי”

התבוננות נוספת היא, שהאדם עושה את פעולתו, וזהו החצי שמביאים, אך החצי השני הוא תגובת המציאות למעשה, והיא המשלימה אותו. האדם צריך להשתדל ולהתייגע, אך בשביל שפעולות גם יישאו פרי ויצליחו במציאות, צריך המון סייעתא דשמיא. למעשה יש כאן הסתכלות נוספת בה פעולת האדם עושה מחצה, והקב”ה מחליט האם ואיך הפעולה תוכשר. לכאורה, הקב”ה הוא כל יכול, ולשם מה נזקקת בכלל פעולת האדם? אך כך קבע הקב”ה בעולמו. הקב”ה רוצה שהאדם ייתן מעצמו ויעשה, אמנם רק מחצית, אך מחצית מטבע של אש – אש התשוקה הפנימית לה’. הבא ליטהר מסייעין בידו, פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם.

ואולי בבסיס כל ההסתכלויות האלו רוצה התורה הקדושה לכונן באדם חוויה קיומית שהוא רק חצי. לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להבטל ממנה. כל פעולה שנעשה תהיה חלקית ובלתי מספקת מיסודה, היות ואנו בני אנוש. אך כך שמח הקב”ה במעשינו, וכך הם מהווים בסיס להשראת שכינתו בעולם.

—

(להרחבה נוספת ראו “פורים לנו”, “חמשה ספקות וחמש מחציות”)