שְׁלֹשֶׁת הַלְּבוּשִׁים

הַבְּרָכוֹת שֶׁל פָּרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי פּוֹתְחוֹת בַּתְנַּאי שֶׁמַּצִּיב לָנוּ ה’ יִתְבָּרַךְ: “אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם”. בְּסִפְרֵי הַחֲסִידוּת מֻסְבָּר כִּי שְׁלֹשֶׁת הַתְּנָאִים הַלָּלוּ קְשׁוּרִים לַבְּגָדִים הָרוּחָנִיִּים בָּהֶם אָנוּ לְבוּשִׁים, לְבוּשֵׁי הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּנוּ – הַמַּחֲשָׁבָה, הַדִּבּוּר וְהַמַּעֲשֶׂה. כְּכָל שֶׁנַּשְׂכִּיל לְהִתְלַבֵּשׁ בָּהֶם בְּצוּרָה נְכוֹנָה כָּךְ נִזְכֶּה לְשֶׁפַע בְּרָכָה וְהַצְלָחָה.

מָה הַסִּגְנוֹן שֶׁלְּךָ?

אַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא הִגִּיעַ אֶל הָעוֹלָם לָבוּשׁ בִּבְגָדִים, נָכוֹן? בָּרֶגַע שֶׁתִּינוֹק מֵגִיחַ מִמְּעֵי אִמּוֹ דּוֹאֲגִים לַעֲטֹף אוֹתוֹ בְּבֶגֶד מְחַמֵּם, וְזֶהוּ הַתַּפְקִיד הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַבֶּגֶד. לָמָּה אֵצֶל תִּינוֹק הוּא הָרִאשׁוֹן? כִּי הוּא לֹא מִתְבַּיֵּשׁ לְהִסְתּוֹבֵב עָרוּם. כְּלָל לֹא אִכְפַּת לוֹ מָה חוֹשְׁבִים עָלָיו. אֲבָל אֲנַחְנוּ, הַבּוֹגְרִים, מְבִינִים שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לְהִשָּׁאֵר כָּךְ, וְזֶהוּ כְּבָר תַּפְקִידוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַבֶּגֶד – לְהַצְנִיעַ. הַצְּנִיעוּת הִיא הֵפֶךְ הַבְּלִיטָה, וְלָכֵן אָדָם צָנוּעַ הוּא מִי שֶׁשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, לֹא מְנַסֶּה לְהַבְלִיט אֶת עַצְמוֹ אוֹ לְהַרְשִׁים אַף אֶחָד.

שְׁתֵּי הַסִּבּוֹת שֶׁמָּנִינוּ כָּעֵת לַצֹּרֶךְ שֶׁל הָאָדָם בִּבְגָדִים – הֲגָנָה מִקֹּר וְהַצְנָעַת הַגּוּף – אֵינָן הַסִּבּוֹת הַיְּחִידוֹת. אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ? כִּי אִם הַסִּבָּה הָיְתָה רַק הַצְנָעַת הַגּוּף אוֹ הֲגָנָה מִקֹּר הָיוּ כָּל בְּנֵי הָאָדָם לוֹבְשִׁים אֶת אוֹתוֹ סוּג בֶּגֶד. אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי עוֹבֵר בֵּין הַחֲנוּיוֹת בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי אֲנִי מוֹצֵא לְפָחוֹת עֶשֶׂר חֲנוּיוֹת שֶׁל בְּגָדִים, וּבְכָל אַחַת מֵהֶן סִגְנוֹנוֹת שׁוֹנִים שֶׁל לְבוּשׁ. יֵשׁ חֲנוּיוֹת שֶׁמִּתְמַקְּדוֹת בִּלְבוּשׁ אֵלֵגַנְטִי, שֶׁל אֲנָשִׁים מְכֻבָּדִים עִם חֲלִיפוֹת מְהֻדָּרוֹת, יֵשׁ חֲנוּיוֹת עִם בִּגּוּד סְפּוֹרְטִיבִי קָלִיל, וְהִיא מְיֹעֶדֶת לַאֲנָשִׁים שֶׁמַּעֲדִיפִים בִּגּוּד קַל וְנֹחַ. יֵשׁ חֲנוּיוֹת שֶׁל הַלְבָּשָׁה חֲסִידִית, אֵלֶיהָ מַגִּיעִים אַבְרֵכִים וּבַחוּרִים לִרְכֹּשׁ כּוֹבָעִים וַחֲלִיפוֹת, וְאַתֶּם בֶּטַח מְשַׁעֲרִים לְבַד כַּמָּה סוּגִים שׁוֹנִים תִּמְצְאוּ בְּכָל חֲנוּת כָּזוֹ.

מָה זֶה אוֹמֵר לִי עַל הַבְּגָדִים? שֶׁהֵם בָּאִים לְסַפֵּר אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלִּי. אִם לָבַשְׁתִּי חֲלִיפָה כֵּהָה שֶׁל אִישׁ עֲסָקִים, הִרְכַּבְתִּי מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ שְׁחֹרִים וְלָקַחְתִּי תִּיק שָׁחֹר בְּיָדַי אֲנִי מְשַׁדֵּר לְכָל מִי שֶׁרוֹאֶה אוֹתִי – “שִׂימוּ לֵב, אֲנִי אִישׁ רְצִינִי, כְּדַאי לִסְמֹךְ עָלַי”. וְאִם לָבַשְׁתִּי אֶת הַבִּגּוּד הַקַּלִּיל – חֻלְצַת טְרִיקוֹ וְנַעֲלֵי הֲלִיכָה – אֲנִי מְשַׁדֵּר לְכֻלָּם שֶׁאֲנִי לֹא כָּזֶה רְצִינִי וּמַפְחִיד, אֶלָּא אִישׁ נָעִים וְזוֹרֵם.

לְגַלּוֹת וּלְהַסְתִּיר

אַגַּב, לִפְעָמִים הַבְּגָדִים מְשַׁמְּשִׁים עֲבוּרִי תַּמְרוּר הִזְדַּהוּת. כְּלוֹמַר, הֵם מוֹדִיעִים לְכֻלָּם לְאֵיזוֹ קְבוּצָה אֲנִי מִשְׁתַּיֵּךְ. בִּמְקוֹם לְסַפֵּר מִי אֲנִי, בְּמָה אֲנִי מַאֲמִין וּלְאֵיזֶה זֶרֶם אֲנִי שַׁיָּךְ – אֲנִי פָּשׁוּט מִתְלַבֵּשׁ. אִם הַכּוֹבַע שֶׁלְּרֹאשִׁי עָגֹל – זֶה אוֹמֵר שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּיֵּךְ לַזֶּרֶם הַחֲסִידִי, אִם הַכִּפָּה שֶׁלְּרֹאשִׁי לְבָנָה בַּעֲלַת פּוֹן-פּוֹן אֲנִי מִן הַסְּתָם חֲסִיד בְּרֶסְלָב, וְאִם הִיא סְרוּגָה – אֲנִי בְּוַדַּאי מַגִּיעַ מֵהַצִּבּוּר הַדָּתִי-לְאֻמִּי.

שִׂימוּ לֵב! בֶּגֶד יָכוֹל גַּם לִבְגֹּד וְגַם הַמְּעִיל יָכוֹל לִמְעֹל (=לְשַׁקֵּר)… מָה הַכַּוָּנָה? שֶׁהַבֶּגֶד פּוֹעֵל גַּם פְּעֻלָּה הֲפוּכָה. הוּא מְגַלֶּה עָלַי, אֲבָל גַּם מַסְתִּיר אוֹתִי. הוּא אָמְנָם מְסַפֵּר לְכֻלָּם מָה אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת, אֲבָל זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁאֲנִי כְּבָר כָּזֶה בְּפֹעַל. אֵיךְ אָמַר לִי פַּעַם מִישֶׁהוּ? “לֹא הַכּוֹבַע קוֹבֵעַ…”. אָז שֶׁלֹּא נִתְבַּלְבֵּל, הַבֶּגֶד גַּם מְאַפְשֵׁר לִי לַעֲרֹךְ הַצָּגָה וּלְהִתְחַפֵּשׁ, לַמְרוֹת שֶׁבֶּאֱמֶת אֲנִי בִּכְלָל מִישֶׁהוּ אַחֵר.

לְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה

טוֹב, אַחֲרֵי כָּל הַהַקְדָּמוֹת בּוֹאוּ נַתְחִיל לְהִתְלַבֵּשׁ… אֲנִי מַתְחִיל דַּוְקָא מֵהַבֶּגֶד הַסּוֹדִי בְּיוֹתֵר, זֶה שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ עָלָיו כְּלוּם. זֶהוּ לְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי. תֻּפְתְּעוּ לִשְׁמֹעַ, אֲבָל הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי הִיא לְבוּשׁ. אֵיךְ אֲנִי חוֹשֵׁב? עִם אוֹתִיּוֹת. הָאוֹתִיּוֹת מִּצְטָרְפוֹת יַחַד לְמִלִּים וּבוֹנוֹת בַּסּוֹף מִשְׁפָּטִים שְׁלֵמִים, אוֹתָם אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי. הַמִּשְׁפָּטִים הֵם פִּרְטֵי הַלְּבוּשׁ שֶׁלִּי, וְהָאוֹתִיּוֹת הֵן חָמְרֵי הַגֶּלֶם מֵהֶם עָשׂוּי הַבֶּגֶד.

אֵיךְ זֶה עוֹבֵד? אֲנִי אוֹמֵר אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלּוּ לְעַצְמִי. לְמָשָׁל, אִם אֲנִי חוֹשֵׁב כֵּיצַד לְהַסְבִּיר לָרַב אֶת סִבַּת הָאִחוּר שֶׁלִּי הַבֹּקֶר לַכִּתָּה אֲנִי מְדַמְיֵן אֶת עַצְמִי עוֹמֵד מוּל הָרַב, וְתוֹךְ כְּדֵי הַדִּמְיוֹן אֲנִי מַקְשִׁיב לַהֶסְבֵּר שֶׁלִּי. הַמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי הִיא סוּג שֶׁל חֲזָרָה, בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי, לַדִּבּוּר אוֹתוֹ אוּכַל לְדַבֵּר מְאֻחָר יוֹתֵר עִם מִישֶׁהוּ אַחֵר.

פַּעַם הִצְלַחְתֶּם לַעֲצֹר אֶת הַמַּחֲשָׁבָה? אֲנִי לֹא. הִצְלַחְתִּי רַק לְהַרְפּוֹת וְלֹא לְהִתְאַמֵּץ מִדַּי, וְאָז עָבַרְתִּי לְהַרְהֵר עַל נוֹשְׂאִים קְלִילִים, מֵעִנְיָן לְעִנְיָן, אֲבָל לְהַפְסִיק מַמָּשׁ? זֶה לֹא. זֶה אוֹמֵר שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה הִיא לְבוּשׁ קָבוּעַ אֶצְלִי. כְּמוֹ הַבֶּגֶד הַפְּנִימִי, אוֹתוֹ אֵינִי מוֹרִיד סְתָם כָּךְ בְּאֶמְצַע הַיּוֹם – כָּךְ גַּם לְבוּשׁ הַמַּחֲשָׁבָה. הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי תָּמִיד לוֹבֶשֶׁת אוֹתוֹ.

לְבוּשׁ הַדִּבּוּר

אֶת הַמַּחֲשָׁבָה אֲנִי לֹא יָכוֹל לַעֲצֹר, אֲבָל אֶת הַדִּבּוּר אֲנִי בְּהֶחְלֵט יָכוֹל. לֹא תָּמִיד הַדָּבָר קַל עֲבוּרִי, כִּי לְדַבֵּר אֲנִי מְאוֹד אוֹהֵב, בִּמְיֻחָד בְּאֶמְצַע הַשִּׁעוּר בַּבֹּקֶר אַחֲרֵי שֶׁקָּנוּ לִי אוֹפַנַּיִם חֲדָשׁוֹת… לִפְעָמִים יֵשׁ לָנוּ צֹרֶךְ לְדַבֵּר וְלִפְעָמִים לְהֵפֶךְ, אָנוּ מַעֲדִיפִים אֶת הַשְּׁתִיקָה. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר יָכוֹל הֶחָבֵר, בִּמְיֻחָד אִם הוּא מַכִּיר אוֹתִי הֵיטֵב, לָחוּשׁ דֶּרֶךְ הַדִּבּוּר אֶת מַצַּב הָרוּחַ שֶׁלִּי. אִם אֲנִי שָׂמֵחַ יִהְיֶה הַדִּבּוּר שֶׁלִּי קוֹלֵחַ וּמָהִיר, וְאִלּוּ כַּאֲשֶׁר מַשֶּׁהוּ מֵעִיק עָלַי הוּא יַהֲפֹךְ לְכָבֵד וְאִטִּי.

לְמַעֲשֶׂה, הַדִּבּוּר הוּא לְבוּשׁ דֵּי מִתְחַלֵּף. הוּא דּוֹמֶה לְבֶגֶד שֶׁמֻּחְלָף לְפִי הָעוֹנָה אוֹ הָאֵרוּעַ אֵלָיו מִתְכּוֹנְנִים לָצֵאת. לְפִי מַצַּב הָרוּחַ מִשְׁתַּנֶּה סִגְנוֹן הַלְּבוּשׁ שֶׁלִּי, וְלִפְעָמִים אֲנִי פָּשׁוּט בּוֹחֵר שֶׁלֹּא לְהִתְלַבֵּשׁ כְּלָל וּלְהִתְכַּסּוֹת בִּשְׁתִיקָה.

לְבוּשׁ הַמַּעֲשֶׂה

וּמִדִּבּוּרִים לְמַעֲשִׂים. אֲנִי מַכִּיר יְלָדִים שֶׁהוֹגִים רַעֲיוֹנוֹת וְלֹא מַפְסִיקִים לְדַבֵּר, אֲבָל כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים מֵהֶם לָשִׂים יָד וְלַעֲזֹר הֵם מִתְאַדִּים מֵהַשֶּׁטַח… בְּפִרְקֵי אָבוֹת לָמַדְנוּ “אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה”, וְהַכַּוָּנָה הִיא לְהַרְבּוֹת בַּלְּבוּשׁ מֵהַסּוּג הַשְּׁלִישִׁי. גַּם בְּלִי שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר אֶפְשָׁר לָדַעַת מִי אֲנִי. אוּלַי אֲפִלּוּ יוֹתֵר, כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַמְּאֻמָּץ דָּרַשׁ מִמֶּנִּי הַשְׁקָעָה. אִם נָתַתִּי הַרְצָאָה מְעַנְיֶנֶת עַל גְּמִילוּת חֲסָדִים זֶה עוֹד לֹא אוֹמֵר עָלַי שֶׁאֲנִי אִישׁ חֶסֶד, אֲבָל אִם עָזַבְתִּי עִסּוּקִים חֲשׁוּבִים שֶׁיֵּשׁ לִי לַעֲשׂוֹת וּפִנִּיתִי אֶת הַזְּמַן כְּדֵי לַעֲזֹר לֶחָבֵר – זֶה סִימָן מֻבְהָק לְמִדַּת הַחֶסֶד שֶׁבִּי.

הַדָּבָר הַמְעַנְיֵן בִּלְבוּשׁ הַמַּעֲשֶׂה הוּא הַיְּכֹלֶת שֶׁלּוֹ לְהִשָּׁאֵר בַּשֶּׁטַח גַּם בִּלְעָדַי. כַּאֲשֶׁר אֲנִי מְדַבֵּר – שָׂמִים לֵב אֵלַי, אֲבָל כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹצֵר אֶת הַדִּבּוּר הוּא חָדַל לְהִתְקַיֵּם בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע. הַדִּבּוּר חַיָּב אוֹתִי. שְׁמַעְתֶּם פַּעַם עַל דִּבּוּר שֶׁמִּתְדַבֵּר מֵעַצְמוֹ? אֵין כָּזֶה דָּבָר. לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה בַּיָּדַיִם נִשְׁאַר הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתִי גַּם אַחַר כָּךְ. אִם בָּנִיתִי בַּיִת – הוּא יִשָּׁאֵר עוֹמֵד עוֹד שָׁנִים רַבּוֹת לְאַחַר סִיּוּם הַבְּנִיָּה, וְאֶפְשָׁר יִהְיֶה לָדַעַת עָלַי דְּבָרִים לְפִי טְבִיעַת הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁהִשְׁאַרְתִּי בְּעִצּוּב סִגְנוֹן הַמִּבְנֶה.

וּמָה ה’ יִתְבָּרֵךְ מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ? קַר בַּחוּץ, הִתְלַבְּשׁוּ בְּבַקָּשָׁה. הֵכַנְתִּי לָכֶם בַּאֲרוֹן (הַקֹּדֶשׁ) שֶׁלָּכֶם מִגְוָן גָּדוֹל שֶׁל בְּגָדִים – מִצְווֹת שֶׁל מַחֲשָׁבָה, מִצְווֹת שֶׁמְּקַיְּמִים בְּדִבּוּר וְהַרְבֵּה-הַרְבֵּה מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת!

שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְלַבֵּשׁ הֵיטֵב בַּמִּצְווֹת!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי