שבָט: ללא תמורה

האר”י הקדוש לימד שלכל אחד מחודשי השנה יש ‘צירוף’ מיוחד של שם ה’ המפורש, שם הוי’ (י-ה-ו-ה), הרמוז באחד מפסוקי התנ”ך. הפעם הרמז מתחבא בפסוק בספר ויקרא “לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל” – “הָמֵר יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא” ראשי תבות היוה, הצירוף של חודש שבָט.

מלך יוצא מהדיר

כרגיל, לפנינו ‘כתב חידה’: מה הקשר בין הפסוק לחודש שבט? הצעד הראשון הוא להבין במה מדובר. בפסוק הקודם נאמר “וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַה'”, זו מצות מעשר בהמה. כלומר, בזמן המקדש יש להפריש בכל שנה עשירית מהבהמות שנולדו, בדרך הבאה: מכניסים את הטלאים לדיר ואת האמהות מניחים בחוץ, הטלאים יוצאים אחד-אחד בפתח קטן, מונים אותם בשֵבֶט (מקל-שוט) ואת העשירי מסמנים באדום. אם יצא מעשר תמים-שלם, מקריבים אותו בבית המקדש ואוכלים את בשרו בקדושה, ואם המעשר בעל-מום אוכלים אותו בכל מקום (בהלכות מיוחדות). אמנם אסור להתערב בתהליך ולקבוע איזה טלה יצא עשירי. ולאחר שיצא העשירי, אסור להמיר אותו, להחליף בבהמה אחרת. ואם בכל זאת אמר “טלה זה תמורת זה” – אזי שניהם קדושים, “הוא ותמורתו יהיה קדש”.

בתוך ההלכות נמצא הרמז שחיפשנו: מעשר בהמה נעשה על ידי שֵבֶט, אותיות שבָט, החודש שלנו (חפשו בעמוד הקודם קשר נוסף בין שֵבֶט לשבָט)! נמשיך להתבונן במשמעות הפנימית של הדברים: סופרים אחד, שנים, שלשה… מגיעים לעשירי ואז “עשירי קודש”. זה המבנה היסודי ביותר של עשר הספירות בקבלה (הנמשלות בכלל לעץ-אילן, מתאים לחודש שבט). בדרך כלל, סדר הספירות הוא מלמעלה למטה, ואז הספירה העשירית, הסופית והתחתונה, היא המלכות. אם כן, החודש שלנו קשור במיוחד לספירת המלכות.

בנוסף, המלה שֵבֶט עצמה משמשת כתואר למלך ומלוכה, כמו בפסוקים “לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה”, “שֵׁבֶט מִישֹׁר שֵׁבֶט מַלְכוּתֶךָ”, ולמעשה השֵבֶט הוא שרביט המלכות. אנו מדלגים בין ספירת המלכות האלוקית ובין המלכות האנושית כאן בארץ, מפני ש”מלכות הארץ כמלכות השמים” – אפילו מלכות רשע שואבת את כוחה בדרך כלשהי מספירת המלכות, וודאי מלך המשיח שאנו מצפים לו המייצג את מלכות ה’ ונחשב כיושב על כסא ה’.

לצאת מהחממה

מה מיוחד בספירת המלכות? עשר הספירות הן תיאור של עולם עליון, אלוקי, עולם האצילות, שבו הכל טוב ויפה, אין שום רע. ברגע שיוצאים מעולם האצילות ל’עולמות התחתונים’, מתרחקים מהמקור, מתחילים להופיע חסרונות ופגמים הולכים וגוברים, עד העולם הממשי שלנו, עולם העשיה התחתון, שיש בו הרבה רע. והנה כל הספירות נמצאות לגמרי בתחום עולם האצילות, כמו בחממה מוארת, מלבד ספירת המלכות המהווה שער-מעבר בין העולם האלוקי לעולמות התחתונים. יותר מזה, המלכות עצמה יורדת למטה, כאור אלוקי המסתתר בעולם ותפקידו “לברר בירורים” ולהנהיג את העולם אל תכליתו. הספירות נקראות בדרך כלל אדם – כמו שראו הנביאים “דמות אדם” – ורק המלכות נקראת בהמה, כיון שהיא יוצאת לתחום שבו אין הכרה בהירה בה’. לכן אפשר לחשוב שהמלכות אינה חלק מהסיפור של הספירות, אבל זהו “קיצוץ בנטיעות”, הנחשב כעבודה זרה. אדרבה, “העשירי קודש” – כי התכלית היא להגיע למלכות ולתקן את העולם כולו.

הספירות הן גם ‘מפת הנפש’ של האדם. גם כאן, המלכות היא היציאה החוצה, אל הזולת ואל העולם בו האדם פועל ומבטא את עצמו. יותר נוח להישאר בתוך עצמנו, לא לקחת אחריות ולא להסתכן בנסיונות שאולי לא יצליחו… נכון, צריך תעוזה ולקיחת סיכון, להחליט ‘ללכת על זה’ ולצאת מעולמנו הפנימה אל המציאות המלאה סכנות והפתעות, אבל גם סיכויים מרתקים.

זהו סוד התמורה, “ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש”. המלכות יוצאת לעולם מלא תמורות, תוך הימור לא פשוט, כמו במעשר בהמה שאיננו יודעים מי יצא העשירי. אבל לאחר שיצאנו לדרך, אי אפשר להמיר. יצאנו מהעולם הפנימי אל המציאות ועכשיו אי-אפשר לחזור הביתה. אם מנסים להתחמק ובכל זאת למצוא תחליפים, זו עבירה (שעליה ‘חוטפים’ מלקות) – אבל המלכות המקורית לא מוחלפת. המחשה לכך יש בסיפורי דוד המלך: דוד נופל ונכשל בחטא, אבל אנחנו לא מתייאשים ו’סוגרים את המפלגה’… דוד נופל וקם, הוא עושה תשובה ומוכיח שאין יאוש – המלכות קום תקום והיא תהיה קודש!