שירת אהרן

 מהו שיר חסידי אמיתי? כשאומרים היום שיר חסידי מתכוונים בדרך-כלל למלים מהמקורות הקדומים שיש להן לחן/ניגון חסידי. ויש כמובן את הניגון החסידי עצמו, שאפשר לשיר ללא מלים כלל. אבל האם יש שיר שהמלים שלו הן ממקור חסידי? גדולי החסידות, מהבעל שם טוב ועד היום הזה, לא כתבו הרבה שירים, אולי מפני שמלים אינן יכולות לומר את מה שמביע הניגון החי – שמחה וגעגועים, יסורים ותקוה, יראה ואהבה, אמונה והתבוננות, רצוא ושוב… אך אין כלל ללא יוצא מן הכלל, והוא השיר המוכר והאהוב “י-ה אכסוף נועם שבת” – זמר לשבת קודש מאת רבי אהרן מקרלין. אכן, השיר הזה אינו כבול לכללי שירה נוקשים, אלא מורגש בו מעוף הנשמה המדברת עם בוראה ונכספת לקדושת השבת. כאן לא נעסוק בשיר עצמו אלא במשורר המופלא, רבי אהרן מקרלין, שכונה עוד בחייו רבי אהרן הגדול.

רבי אהרן חי בראשית תקופת החסידות, הוא נמנה על תלמידי המגיד ממעזריטש (ממשיכו של הבעל-שם-טוב) אך נפטר עוד בחיי רבו, בתאריך י”ט ניסן תקל”ב (1772) כשהוא בן שלשים-ושש בלבד. נשמה כזו מבהיקה ככוכב שביט המאיר את שמי היהדות, אבל גם לאחר שחלף הכוכב הזוהַר שלו נותר לדורות. מלבד השיר “י-ה אכסוף” אין בידינו (כמעט) דברים כתובים מרבי אהרן. בכלל, הוא נפטר עוד לפני שנדפס ספר החסידות הראשון – החסידות היתה אז רק תנועה חיה ולוהטת של אנשים ומעשים, תורה שבעל-פה שבתוכה מתבלטת שירת הקודש של רבי אהרן.

נפשי יצאה בדברו

אנו מייחסים חשיבות לתאריך לידתם ופטירתם של צדיקים, והנה רבי אהרן נפטר במהלך חג הפסח. פסח הוא חג של דיבור – פה סח – אבל הוא גם חג של שירה. השירה מתחילה בליל הסדר בו אומרים את ההלל, “השיר יהיה לכם כליל התקדש חג”, והיא פורצת בקול גדול ביום השביעי של פסח שבו נאמרה שירת הים, “אז ישיר משה…”. בנוסף, נוהגים לקרוא בפסח את מגילת שיר השירים, פסגת השירה בתנ”ך. “כל הכתובים קודש ושיר השירים קדש קדשים”, כי זהו שיר האהבה בין ישראל לקב”ה. בשיר השירים נמצאים הביטויים העזים ביותר של אהבה והשתוקקות הנפש, עד כדי שהרעיה-הכלה אומרת על הדוד-החתן “נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ” – הנשמה שומעת את קול ה’ ומבקשת לצאת מן הגוף ולהדבק במקורה בתנועה של “כְּלוֹת הנפש” (כאחד הפירושים לשם כַּלָה).

רבי אהרן הוא דוגמה ומופת לדמות של עובד ה’ שחייו רצופים בהשתוקקות כזו, עד שמסופר שפעם אחת היה שרוי במשך שלשה ימים במצב של דבקות עליונה, “התפשטות הגשמיות”, עד שלא היה מודע לקיומו הפיזי, אלא שכל ימיו הוא עשה תשובה על שלשה ימים אלו בהם לא הניח תפילין, ומקובל שמפני כך כתב בצוואתו שהוא הרשע בישראל (שאלו יהיו העבירות שלנו…). שירת חייו של רבי אהרן הגיעה לשיאה בפסח עד שנפשו יצאה לגמרי מן הגוף ועלתה השמימה.

סיפור נוסף קושר את רבי אהרן לשיר השירים. היה זה בתקופה שרבי אהרן היה אצל רבו, המגיד הגדול. יום ששי אחד, ישב רבי אהרן בחדרו וקרא לעצמו בשקט שיר השירים – כנהוג בהרבה קהילות לקבל את פני שבת המלכה (והכלה) באמירת שיר השירים. באותה שעה ישן המגיד בחדרו, והנה התעורר המגיד ושלח לומר לרבי אהרן שאמירת שיר-השירים שלו מפריעה לו לישון… מה קרה כאן? רבי אהרן אינו אומר את שיר השירים לבדו, הוא כל-כך מזדהה ומייצג בעצמו את השיר הזה עד שהעולמות העליונים – הרבדים הנסתרים במציאות – משתתפים אתו בשירה, מלאכים ונשמות וכל הברואים משוררים במקהלה ענקית. אולי אנו לא שומעים, אבל המגיד ממעזריטש שומע גם שומע, ואיך אפשר לישון כאשר סביבך תזמורת ענקית כזו? אגב, כאשר הרב הקדוש רבי הלל מפאריטש סיפר את המעשה הזה הוא היה בוכה מהתפעלות: צאו וראו מהי השינה של הרב המגיד שאומר לתלמידו הגדול: עם כל הכבוד ל’רעש’ שאתה עושה בעולמות העליונים, אני עכשיו צריך לישון…

כעמוד האש

רבי אהרן היה עובר ממקום למקום, דורש בפני הקהל ומעורר את שומעיו לחזור בתשובה. המסורת החסידית אומרת שבחייו הקצרים נזקפו לזכותו שמונים אלף בעלי תשובה! כמו אהרן הכהן הגדול שהיה “אוהב את הבריות ומקרבן לתורה“.

איך נעשה דבר כזה? יש חזרה בתשובה על-ידי שכנוע שכלי – “סמינר להחזרה בתשובה” – אבל אצל רבי אהרן העיקר היה בעצם המפגש עם הדמות שלו, ואפילו מעצם הימצאותו באזור. יש אנשים בעלי אישיות סוחפת (כריזמטית) שההמונים נמשכים אחריה ובעקבותיה בהתלהבות, כמו עמוד האש ההולך לפני המחנה ביציאת מצרים (בפסח, זוכרים?).

ליתר דיוק, מוסבר שרבי אהרן המחיש באישיותו מהו תענוג קדוש. עזיבת התורה והחולשה בקיום המצוות בדור ההוא נבעו מנטייה להמשך אחר התאוות, לפרוק עול כדי להנות מהעולם בפה מלא ללא הגבולות ה’מעיקים’ שמטילה עלינו ההלכה… והנה בא רבי אהרן – איש כזה שכל הרואה אותו אומר לעצמו: וואו, כמה אפשר להנות ולהתענג מהתורה והמצוות, כמה טוב ונעים להיות קשור אל ה’, “מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים”, “אשרינו, מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו”, וכמו שאומרים היום: איזה כיף להיות יהודי. התענוג של רבי אהרן פשוט ‘נשפך’ ממנו החוצה ומדביק את כל הסובבים אותו, עד שהם עוזבים את התענוגים השקריים-המדומים וחוזרים לחיי התורה המתוקים מדבש ונופת צופים. שירת הדבקות של רבי אהרן הופכת לשיר השירים של אלפים ורבבות, כמו שמשה רבינו פותח בשירת הים וכולם עונים אחריו בשיר.

כאשר נפטר רבי אהרן אמר רבו המגיד ממעזריטש שנלקחה ממנו “יד ימינו” (ובדיוק תשעה חודשים אחר-כך הסתלק המגיד עצמו) – ומכאן שהתכונה העיקרית של רבי אהרן היא מדת החסד והאהבה, “וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי”. מדת החסד והימין מיוחסת תמיד לאברהם אבינו, שהלך ממקום למקום ולימד את בני האדם על בורא העולם ומנהגיו, וממנו למד רבי אהרן הגדול.

איך להחזיר בתשובה

התיאור של צדיק המחזיר המונים בתשובה נשמע נפלא. לכאורה מצאנו את התרופה הטובה ביותר למצבו הרוחני של העם היהודי. אך במבט שני מסתבר שהסיפור לא כל-כך פשוט… מסופר ששאלו את נינו של רבי אהרן – רבי אברהם אלימלך מקרלין (שנהרג על קידוש השם בשואה) – היכן כל בעלי התשובה שהחזיר זקנך רבי אהרן? השיב רבי אברהם אלימלך: בזמן רבי אהרן היו בעלי עבירה שנפלו אחר תאוות ליבם הרע, ורבי אהרן הראה להם שיש עונג וחיות בעבודת השם כמו בתאוותיהם, ואף יותר מכך. אך החוטאים היום, שנפלו באפיקורסות ודעות כוזבות, מסופקני אם היה מחזיר אותם בתשובה…

בהמשך לזה, בעלי התשובה של רבי אהרן לא היו יציבים, והיתה להם נטייה לחזור לסורם. הרי הם לא ‘נגמלו’ באמת מהתמכרות לתענוג, אלא החליפו אותו בתענוג חיובי, ולכן לאחר שנמוגה השפעתו הישירה של רבי אהרן הם חזרו לחפש הנאה בשדות זרים. באופן דומה מוסבר על אברהם אבינו, שכל אותם אנשים שהוא קרב לאמונה לא המשיכו לאחר מותו בדרך הישר, כיון שמקור ההשפעה האוהב שלהם נעלם.

וכיצד אפשר לוודא שבעלי התשובה ימשיכו בדרך התורה? צריך להשפיע לא רק אהבה והתלהבות אלא גם ללמד דעת ובינה, להראות את חכמת התורה האין-סופית. כך אפשר להתמודד לא רק עם תנועה ‘נהנתנית’ של חיפוש אחר “החיים הטובים”, אלא גם עם תנועה ‘דעתנית’ של כפירה בשם השכל והמדע.

דור דור ותשובתו המיוחדת. רבי אברהם אלימלך מקרלין חי בדור השואה וראה לנגד עיניו את שיא הכפירה שנבעה מ”ההשכלה”, אבל נראה שהיום אנו חוזרים במידה מסוימת לימי רבי אהרן הגדול: במקום שכלתנות ומדע ואידיאלים שונים מולכת בכיפה תרבות ההנאה והכיף (במיוחד בדור הצעיר), ולכן צריך להראות עד כמה חיי תורה ומצוות אינם משהו קודר ומכביד אלא החיים הטובים באמת. עם זאת, צריך כמובן ללמד וללמד, להראות את המאור שבתורה ואת פנימיות התורה (כולל איחוד התורה והמדע), ולהפריך את התדמית של התורה כמשהו “מיושן ופרימיטיבי”. אפשר לדמיין דמות של צדיק סוחף כרבי אהרן, שמשפיע המון קדושה ואהבה וגם מלמד תורה עמוקה ושמחה. צדיק כזה אולי יהיה המשיח עצמו.