שירת הנצח

שבתות ספירות העומר השנה חלות בספירת הנצח, והן מזמינות אותנו לשבת של נצחון, נצחיות ובעיקר של הרבה שירה חסידית מתוך הנשמה.

שבעת ימי כל שבוע בספירת העמר מכוונים כנגד שבע המדות מחסד עד מלכות. חכמים למדו אותנו כי “ממחרת השבת” היינו ממחרת יום טוב ראשון של פסח, ולא יום השבת של השבוע, כך שהחפיפה בין ימות השבוע לשבוע-הספירה משתנה משנה לשנה, כאשר לכל קביעות חשיבות ומסר המיוחדים לה.

בקביעות השנה, שבע השבתות בספירה הן ימי רביעי – ימי הנצח – בשבועות-הספירה. בקביעות כזו מודגש כי השבת היא מרכז השבוע, כאשר שלשת הימים שלפניה (“קמי שבתא”) מכינים לשבת ושלשת הימים שאחריה (“בתר שבתא”) מתברכים ממנה.

בשבעת הרועים המכוונים כנגד הספירות – אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד – מכוון כנגד הנצח משה רבינו. למשה יש קשר מיוחד לשבת, בה אומרים “ישמח משה במתנת חלקו”, וחז”ל מלמדים כי הוא נהג להקהיל את ישראל בשבתות וללמד אותם תורה.

לנצח שלשה פירושים עיקריים, הקשורים כולם למשה רבינו:

נצח במובן של נצחון, כהנהגת משה בכל מלחמותיו – מ”ויך את המצרי ויטמנהו בחול” ועד מלחמות סיחון ועוג – להלחם עד הנצחון המוחלט. זהו ענין חשוב במיוחד עבורנו היום, כאשר לשאיפה ולמחשבה של כל פרט על הנצחון המוחלט, “ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם”, יש השפעה של ממש על המציאות הכללית.

נצח במובן של נצחיות, כאמור על משה רבינו שמעשה ידיו נצחיים ואף עליו עצמו נאמר “משה לא מת” ועד היום הוא “עומד ומשמש”. ככל שמתקרבים לגאולה עלינו להאמין באפשרות של חיים נצחיים ואף להתמלא בטחון – פנימיות מדת הנצח – כי ננצח את כל האתגרים, כולל את מלאך המות, ונזכה ל”יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים”.

נצח במובן של ניצוח על המלאכה, שיש לו משמעות עיקרית ומיוחדת בהקשר של ניצוח על תזמורת – “למנצח בנגינות”. משה רבינו נצח על מלאכת המשכן ועל כל הסדר של מחנה ישראל, אך העיקר הוא יכולתו לנצח על התזמורת של עם ישראל. הזהר מספר שמשה רבינו ידע לשיר את הניגון המיוחד של כל אחת מנשמות ישראל, לכן בכוחו לסייע לכל יהודי להפיק מנשמתו את ניגונו האישי ולנצח על ההרמוניה שנוצרת משילוב המקהלה הכללית של עם ישראל.

בקביעות ימי הספירה השנה עלינו להתעצם בשבתות עם משה רבינו ועם עבודת הנצח – השאיפה לנצחון, האמונה והבטחון ביעד של חיים נצחיים והנגינה הפנימית. בעל “סדורו של שבת” אמר שלוּ היה ניחון בחוש הנגינה היה מנצל את כל יום השבת רק לשירה, המייחדת עבודת ה’ ועונג שבת עילאי. “המעשה הוא העיקר”: בשבתות-הנצח של הספירה השנה יש להרבות בשירת ניגונים פנימיים וזמירות שבת מעומק הנשמה.

בשבת נצח שבנצח בפרט מתחבר ניצוץ משה רבינו הפרטי שבכל אחד (יום הנצח) למשה רבינו הכללי (שבוע הנצח), משה רבינו שבכל דור, שהוא המשיח שבדור. ורמז בקביעות הפרשיות השנה: נצח שבנצח ועוד “אמר אל הכהנים” עולה בדיוק 1000 – סוד אלף אורות שהם “מתנת חלקו” של משה רבינו ביום השבת!

[עפ”י שיעור ליל שבת אחרי מות תשפ”ד]

הרשמו עכשיו וקבלו עדכונים מ"גל עיני"

דילוג לתוכן