שמחת החיים הצנועים

השנה החולפת (תשע"ד) ראתה מערכת בחירות שהעבירה פוקוס מהפוליטי-בטחוני לכלכלי-חברתי. גם ה'כוכב' שלה גלש אל משרד האוצר על גל מצוקת מעמד הבינים, כשבראש המצע שלו ההבטחה לפתור את מצוקת הדיור. כעת, בפרוס השנה החדשה ולאחר שהספקנו להתאושש קצת מהמלחמה הקצרה שחלפה פה, אנו שוב בעיצומם של מאבקי תקציב, כשנציגי כל המגזרים חגים סביב העוגה ומנסים להשיג פרוסה גדולה ככל האפשר.

חג הסוכות – הלא הוא "חג האסיף" בו החקלאי אוסף את היבול הביתה – הוא הזדמנות מצוינת לצאת רגע מהמחול סביב עוגת הכסף ולשאול עצמנו, בשביל מה אנחנו בכלל רוצים אותו?

להפוך את הראש

אחת המדות המאפיינות את חג הסוכות היא הצניעות, במובן המקורי של "הצנע לכת עם אלקיך". חיים צנועים פירושם אורח חיים צנוע, ללא הוצאות מיותרות וראוותניות. בסוכות מוזמן היהודי לצאת מביתו-מבצרו אל הסוכה הצנועה והרעועה ולדעת להסתפק בה. גם מגילת קהלת הנקראת בסוכות מזכירה על כל קניני העולם הזה כי "הכל הבל". לבסוף, חג סוכות מאופיין בשמחת בית השואבה, הלא היא השמחה על ניסוך המים. בעוד בכל קרבנות השנה מנסכים יין – מוצר איכותי, יוקרתי ומשמח – השמחה הגדולה ביותר היא דווקא במים הפשוטים והשקופים, שמחת הדברים הקטנים.

השמחה והצניעות של סוכות מציגים אלטרנטיבה הפוכה במאה ושמונים מעלות לשיח המקובל היום.

שמתם לב ש'מעמד הבינים' רוצה תמיד לחיות מעל ליכולותיו? ככל שהיכולות עולות, הדרישות בתחום איכות החיים עולות עוד יותר. כך, למשל, למרות מצוקת הדיור (ויש טוענים גם כאחת מסיבותיה) גודל הדירות, המפרט שלהן ואיכות הבניה רק עולים כל הזמן. מוצרים שפעם היו בגדר חלום של מותרות הם היום הסטנדרט של כל אחד (מי בקש סמארטפון ולא קבל?). מאידך, אוירת המצוקה והקיטוּר שמשדר אותו 'מעמד בינים', או לפחות מי שמתיימר לדברר אותו, מתאימה למעמד נמוך יותר. כלומר, מעמד הבינים רוצה לחיות כמו עשיר ולהתלונן כמו עני.

התורה, ובפרט חג סוכות, מציעים למעמד הבינים את ההיפך המדויק: לחיות כמו עני ולשמוח כמו עשיר. לפי התורה על האדם לחיות באורח חיים צנוע, אפילו קצת מתחת ליכולותיו הכלכליות. דבר זה מאפשר חסכון לדורות הבאים, יציבות בשעות קשות, ואף תחושת הרחבה יחסית (אחרי כל ההוצאות עוד נשאר קצת כסף, ברוך ה'). מאידך, קובעת המשנה "איזהו עשיר? השמח בחלקו". מי שמסתפק במועט ושמח בו באמת חי חיי עושר ואושר.

להרחיב את הדעת

בנוסח התפלה הקצרה שנתקנה עבור עוברי דרכים נאמר: "צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה". ההסבר הפנימי לנוסח זה הוא ש"צרכי עמך מרובים" משום ש"דעתם קצרה".

ובאמת, דעת קצרה גורמת לצרכים מרובים. כשהאדם אינו יודע למצוא אושר, משמעות ושלוה בתוכו, הוא נמצא במרדף צרכני אחרי דברים שונים, מתוך הדמיון ש"אם רק יהיה לי…" אהיה מאושר. מכיון שמדובר בדמיון בלבד, כל הישג רק גורם לביקושים וצרכים נוספים וכל המערכת הכלכלית מתגייסת להגביר את הצריכה.

לעומת זאת, ככל שדעתו של אדם רחבה ומיושבת יותר והוא יודע מה חשוב בחיים, גם צרכיו נהיים ממוקדים יותר. כך לדוגמה, רואים שלעתים משפחות עם 'ילד וחצי' חיות בקביעות בתחושת חוסר כלכלי, ואילו משפחות ברוכות ילדים חיות בשמחה עם תקציב נמוך בהרבה. אם אני מבין מתוך דעת מיושבת כי גידול משפחה ברוכה הוא יעד חשוב ושמח, אני יכול לחיות חיים חסכניים מתוך שמחה במתנות החיים, הן הגדולות (הילדים…) והן הקטנות (ממתק של שבת…).

להתחיל להיות עשיר

כל ההטפה לצניעות נדמית כסותרת את הכרזתו הידועה של הרבי מליובאוויטש, כי בדורנו כל יהודי צריך לחיות מתוך הרווחה כלכלית ואפילו בעשירות. אך באמת אין כאן סתירה. הרבי רצה שכל יהודי ידע לחיות בצניעות וישמח בחלקו, ואף הביע פעמים רבות התנגדות לתרבות המותרות המאפיינת את הסביבה האמריקאית בתוכה חי. עם זאת, לצד החויה הפנימית של צניעות והסתפקות במועט, הרבי ברך כל יהודי שבמציאות החיצונית יזכה בפועל ל"ברכת ה' היא תעשיר".

הרבי הסביר כי על כל היהודים להיות שליחים המשפיעים על המציאות, ולשם כך הם זקוקים לאמצעים נרחבים. אך באמת, גם לשם השפעה על המציאות נדרשות מדות הצניעות והשמחה בנפש. כדי לחיות בעמדה של משפיע צריך להשתחרר מהתלות בתרבות הצריכה הבלתי-נגמרת. מי שמסתפק במועט וחי לפי סדר עדיפויות נכון יכול לפנות משאבים לעזרה לזולת ולקידום יוזמות חשובות. יש אנשים עם הכנסה גבוהה שמקדישים מעט מאד מהונם לזולת, כי הם חיים כל הזמן בתחושה של חוסר, ולעומתם ישנם אנשים עם הכנסה פחותה שמוצאים את האפשרות להקדיש כסף רב למטרות שחשוב להם לקדם (וזה מידיעה אישית, מניסיוני כגבאי צדקה…).

אז שנזכה בחג הסוכות השנה לאפס מחדש את סדרי העדיפויות שלנו וללמוד לשמוח בחלקנו. בעזרת ה', כך נתברך כולנו בשנה עשירה וברוכה, ונוכל לעזור אחד לשני בלי היסוס. חג שמח!