שמחת היין

האר”י הקדוש לימד שלכל אחד מחודשי השנה יש ‘צירוף’ מיוחד של שם ה’ המפורש, שם הוי’ (י-ה-ו-ה), הרמוז באחד מפסוקי התנ”ך. הפעם הרמז מתחבא בפסוק “אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ”, סופי התבות “עירה ולשרקה בני אתנו” מצטרפים ל-ההיו – זהו הצירוף השנים-עשר של שם הוי’ המתאים לחודש השנים-עשר הוא חודש אדר (שהרי מניין החודשים מתחיל מניסן).

יין מתוצרת יהודה

הפסוק שלנו לקוח מברכת יעקב אבינו לשבט יהודה. נקרא יחד “יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ… גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה… לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה… אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירֹה וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סותֹה. חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב”. הברכה מתחילה בהענקת המלכות לשבט יהודה, ומסתיימת בשני פסוקים, שהבאנו במלואם, העוסקים בנחלת יהודה (הנמצאת מירושלים דרומה) שהתברכה בכרמים טובים ויין משובח. כך אדם יקשור חמור אחד, עיִר בן-אתונות, לגפן אחת ויטעין מפרייה את החמור, בשפע היין יהיה אפשר לכבס את הלבושים, ומרוב שתיית יין יאדימו העיניים והשיניים ילבינו מחלב (של העדרים בהרי יהודה)…

התיאור הפסטורלי מתקשר בדרך המלך לחודש אדר: היין שייך לפורים בו כולנו “חכלילי עינים מיין”, והשפע מתאים ל”משנכנס אדר מרבים בשמחה”, במזל דגים המסמלים פריון. ורמז יפה בגימטריא: פתיחת חמשת הפסוקים בברכת יהודה, “אתה… גור… לא… אסרי… חכלילי = חמש פעמים אדר (כלומר, זהו הערך הממוצע של חמש המלים)!

ומדוע פורים מתחבא דווקא בברכת יהודה? ובכן, גיבורי פורים, מרדכי ואסתר, הם אמנם משבט בנימין, אבל מרדכי נקרא “מרדכי היהודי” על שםשבט יהודה. כולנו נקראים יהודים מתוך הזדהות עם יהודה המלך, והמקום העיקרי בתנ”ך בו מופיעים “היהודים” הוא, כמובן, מגילת אסתר. בהחלט מגיע לנו כוס יין משובח מתוצרת יהודה!

אדר מתחבר לניסן

למעשה, שבט יהודה שייך לחודש ניסן, ראש החדשים. אבל צריך “לסמוך את גאולת פורים לגאולת פסח” ולנעוץ את סוף מעגל החודשים בהתחלתו. אמנם בפורים לא היה מלך בישראל, אבל בכוס היין המשמח אנו מרגישים את טעם המלכות של יהודה העתידה להתחדש. ועוד רמז: ראינו שסופי התבות “אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתנו כבס ביין” הן הצירוף של אדר, והנה סופי התבות של שתי המלים מכאן מכאן, אסרי לגפן כבס ביין, מצטרפות למלה ניסן, אדר בתוך ניסן – “נעוץ סופן [אדר] בתחילתן [ניסן]”.

השבט של אדר הוא נפתלי, שברכתו היא “הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר”, וכך תכלית היין של יהודה היא לעורר שירה ואמרי שפר. בנוסף, נפתלי הוא השבט היחיד ששמו מהווה כפולה של יהודה, נפתלי = 19 פעמים יהודה.

להבין, להודות ולשמוח

בעומק: השמות יהודה-יהודי מבטאים את תכונת ההודאה, השייכת לספירת ההוד. יהודי הוא מי שמודה בה’ וכופר בעבודה זרה, בדיוק כמרדכי היהודי המלמד אותנו מהי גאוה יהודית אמתית, שכולה אומרת הכנעה והודיה לה’. גאוה = הוד ואילו גאוה יהודית = פעמיים גאוה בריבוע.

באילן הספירות של הקבלה, ספירת ההוד נמצאת בתחתית ‘קו שמאל’ – מעליה ספירת הגבורה ועוד למעלה ספירת הבינה. כעת, מקור השמחה הוא בספירת הבינה – כאשר מבינים משהו יש התנוצצות של שמחה. היין עצמו שייך לספירת הגבורה, אדמוני ותוסס, עז ומתפרץ. והנה, המקובלים אומרים שהבינה ‘מתפשטת’ עד ההוד – מכאן שהכלי המתאים לקבל את השמחה של הבינה הוא תכונת ההודאה-וההודאה של ספירת ההוד. זה מה שאנו עושים בפורים, המוקדש להודאה על נס ההצלה, וכן לפי הקבלה פורים שייך לספירת ההוד (כאשר חנוכה שייך לנצח, שני חגים-תאומים מדרבנן).

כמעט שכחנו את החמור. קודם כל, חמור קשור ליין כמו בפסוק “ויין חמר”, וכן חמרא בארמית פירושו חמור וגם יין. היין הוא ‘חומר הגלם’ של שמחת פורים ושמחת כל השנה. אך בעיקר, מיהו העיִר בן אתונות התופס מקום כה מרכזי בברכת יהודה? זהו רמז ברור לתיאור המשיח “הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל  חֲמוֹר וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת”. העני הרוכב יקשור את חמורו לגפן פוריה, ימלא כוסו יין, ויאמר לכולם: לחיים, פורים שמח!