תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה'!

שָׁלוֹם יְלָדִים!

בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ מוֹפִיעַ פָּסוּק חָשׁוּב בְּיוֹתֵר! הַפָּסוּק הַזֶּה מַגִּיעַ לְאַחַר שׁוּרָה שֶׁל אַזְהָרוֹת שֶׁלֹּא לְהִתְפַּתּוֹת אַחַר כָּל מִינֵי מַגִּידֵי עֲתִידוֹת אוֹ אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי 'כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים' כִּבְיָכוֹל. אֵלּוּ הֵם הַמְּעוֹנְנִים, הַמְּכַשְּׁפִים, הַמְּנַחֲשִׁים וּבַעֲלֵי הָאוֹב. כָּל אֵלּוּ אוּלַי מְנַסִּים לְהַרְשִׁים אוֹתָנוּ בְּאֶמְצָעוּת פָּטֶנְטִים מַבְרִיקִים אוֹ אֲחִיזוֹת עֵינַיִם לְמִינֵיהֶן, אַךְ לְמַעֲשֶׂה אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. אֶת סִיּוּמָהּ שֶׁל הָרְשִׁימָה חוֹתֵם הַצִּוּוּי – "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹקֶיךָ"!

יֵשׁ יְלָדִים שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁלֹּא כְּדַאי לִהְיוֹת תָּמִים, כִּי אָז כֻּלָּם יְכוֹלִים לַעֲבֹד עָלֶיךָ וּלְסוֹבֵב אוֹתְךָ. אֲבָל יֵשׁ לָהֶם טָעוּת, הֵם לֹא מְבִינִים מַהִי תְּמִימוּת. הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁתָּמִים הַכַּוָּנָה טִפֵּשׁ, אֲבָל בֶּאֱמֶת תְּמִימוּת הִיא מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי.

מַהִי תְּמִימוּת? תְּמִימוּת הִיא שְׁלֵמוּת. בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁעַל הַקָּרְבָּן הַמּוּבָא לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לִהְיוֹת שָׁלֵם וּלְלֹא כָּל מוּם, כָּךְ הֲלִיכָה עִם ה' בִּתְמִימוּת מְבַטֵּאת אֱמוּנָה שְׁלֵמָה.

הָרַבִּי הָרָשָׁ"בּ – רַבִּי שָׁלוֹם דֹּב בֶּער – הָרַבִּי הַחֲמִישִׁי בְּשׁוֹשֶׁלֶת אַדְמוֹרֵ"י חֲסִידוּת חַבָּ"ד – הֵקִים יְשִׁיבָה רִאשׁוֹנָה מִסּוּגָהּ בָּעוֹלָם: לְצַד לִמּוּד הַגְּמָרָא וְהַהֲלָכָה הַמְּקֻבָּל בְּכָל יְשִׁיבָה, עָסְקוּ הַבַּחוּרִים גַּם בְּעִיּוּן רַב בְּלִמּוּד תּוֹרַת הַחֲסִידוּת וּבַעֲבוֹדַת הַתְּפִלָּה, בִּמְתִינוּת וַאֲרִיכוּת. וְאֵיזֶה שֵׁם בָּחַר הָרַבִּי לַיְּשִׁיבָה? "תּוֹמְכֵי תְּמִימִים". מֵאָז וְעַד הַיּוֹם, מֻצְמָד הַתֹּאַר 'תָּמִים' לְכָל בָּחוּר שֶׁלּוֹמֵד בָּהּ.

אֲנִי רוֹצֶה שֶׁנַּכִּיר הַיּוֹם כַּמָּה דְּרָכִים שֶׁל תְּמִימוּת.

תְּמִימוּת הָרָצוֹן

בַּצָּבָא יֵשׁ יְחִידוֹת מְיֻחָדוֹת שֶׁלֹּא כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהִתְקַבֵּל אֲלֵיהֶן. בִּשְׁבִיל לְהִמָּנוֹת עִם לוֹחֲמֵי אוֹתָהּ יְחִידָה עַל הַחַיָּל הַמֻּעֲמָד לַעֲבֹר מַסְלוּל אָרֹךְ וּמְפָרֵךְ. דָּבָר רִאשׁוֹן הוּא צָרִיךְ לְהִכָּנֵס לְסִדְרַת בְּדִיקוֹת מַקִּיפוֹת לִבְרִיאוּתוֹ הַגּוּפָנִית. הֲרֵי לֹא יִתָּכֵן לִשְׁלֹחַ לִמְשִׂימוֹת מְאֻמָּצוֹת מִי שֶׁאֵינוֹ בְּקַו הַבְּרִיאוּת בְּמֵאָה אָחוּז. מִלְּבַד הַבְּדִיקָה הַגּוּפָנִית עָלָיו לַעֲבֹר גַּם מִבְחָנִים בִּכְתָב, בָּהֶם נִתָּן לַעֲמֹד עַל כִּשְׁרוֹנוֹתָיו שֶׁל הַחַיָּל הַמֻּעֲמָד שֶׁכֵּן בְּאוֹתָן יְחִידוֹת לֹא רַק הַגּוּף עוֹבֵד קָשֶׁה, צָרִיךְ לְהַפְעִיל גַּם אֶת הָרֹאשׁ. לְאַחַר מִכֵּן יַעֲבֹר הַמֻּעֲמָד רֵאָיוֹן אִישִׁי, בּוֹ יוּכְלוּ לְהִתְרַשֵּׁם מֵאִישִׁיּוּתוֹ וּתְכוּנוֹתָיו. לְאַחַר כָּל זֹאת מְזֻמָּן הַחַיָּל הַמֻּעֲמָד, יַחַד עִם עוֹד עֶשְׂרוֹת מֻעֲמָדִים, לְיוֹם אִמּוּנִים מְפָרֵךְ, בּוֹ מְקַבְּלִים הַמֻּעֲמָדִים מְשִׂימוֹת מְאֻמָּצוֹת. מִן הַצַּד עוֹמְדִים כָּל הָעֵת מַשְׁקִיפִים וְשָׂמִים לֵב מִי עוֹמֵד בְּהַצְלָחָה בַּמְּשִׂימוֹת וּמִי מִתְקַשֶּׁה בָּהֶן, וּבְעִקָּר – מִי עָסוּק בְּעַצְמוֹ בִּלְבַד וּמִי פּוֹנֶה גַּם לְהִסְתַּכֵּל עַל חֲבֵרָיו לַמִּבְדָּק וּמִשְׁתַּדֵּל לַעֲזֹר לָהֶם.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם הַמִּיּוּן נִבְחָרִים רַק הַמֻּעֲמָדִים הַמַּתְאִימִים לְהֶמְשֵׁךְ הַמַּסְלוּל הַמְּפָרֵךְ. בְּכָל שָׁלָב בַּמַּסְלוּל, שֶׁאוֹרֵךְ לְמַעְלָה מִשָּׁנָה, נוֹשְׁרִים מֻעֲמָדִים שֶׁכָּשְׁלוּ בַּמְּשִׂימוֹת וְלֹא נִמְצְאוּ מַתְאִימִים לְשָׁרֵת בְּאוֹתָהּ הַיְּחִידָה. אַתֶּם יוֹדְעִים מַהִי הַתְּכוּנָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר שֶׁצָּרִיךְ לְאַמֵּץ חַיָּל הַמְּבַקֵּשׁ לְהַצְלִיחַ בַּמַּסְלוּל? נָכוֹן, כֹּשֶׁר גּוּפָנִי וְרֹאשׁ טוֹב הֵם תְּנָאִים הֶכְרֵחִיִּים, אֲבָל הֵם לֹא הַכֹּל. הַתְּכוּנָה הַחֲשׁוּבָה בְּיוֹתֵר לַחַיָּל הַמֻּעֲמָד הִיא דְּבֵקוּת בַּמַּטָּרָה. כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לָאָדָם מַטָּרָה מֻגְדֶּרֶת וְהוּא חוֹתֵר אֵלֶיהָ – הוּא מַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַרְבֵּה מִכְשׁוֹלִים.

לִתְכוּנָה זוֹ שֶׁל דְּבֵקוּת בַּמַּטָּרָה קוֹרֵא הָרַבִּי הָרָשָׁ"בּ תְּמִימוּת הָרָצוֹן. נָכוֹן, כָּל הַחַיָּלִים שֶׁנִּכְנָסִים לַמִּבְדָּקִים רוֹצִים לְהִתְקַבֵּל לַיְּחִידָה, אֲבָל יֵשׁ רָצוֹן וְיֵשׁ רָצוֹן. מִי שֶׁנִּשְׁבַּר בִּשְׁעַת מִבְחָן מְגַלֶּה כִּי נְקֻדַּת הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ אֵינָהּ מַסְפִּיק חֲזָקָה. הִיא אֵינָהּ בִּשְׁלֵמוּת. לְעֻמַּת זֹאת הַתָּמִים בָּרָצוֹן הוֹלֵךְ עִם רְצוֹנוֹ עַד הַסּוֹף, יִהְיֶה מָה שֶׁיִּהְיֶה.

תְּמִימוּת הַשֵּׂכֶל

פַּעַם שָׁמַעְתִּי מִישֶׁהוּ שֶׁמִּתְבַּדֵּחַ: אַתֶּם יוֹדְעִים מָה הַהֶבְדֵּל בֵּינִי לְבֵין פְּלוֹנִי, הֶחָבֵר שֶׁלִּי? הוּא יוֹשֵׁב פֹּה בַּחֶדֶר וּמְפַחֵד שֶׁכָּל רֶגַע תִּהְיֶה הִתְמוֹטְטוּת וְהַתִּקְרָה תִּפֹּל עָלָיו. אֲנִי לֹא כָּמוֹהוּ. אֲנִי לֹא מְפַחֵד, אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁזֶּה יִקְרֶה…

הַרְבֵּה פְּעָמִים בַּחַיִּים אָנוּ עוֹמְדִים בִּפְנֵי מַצָּבִים שֶׁמְּאַלְּצִים אוֹתָנוּ לְהַחְלִיט כֵּיצַד לַחֲשֹׁב. אֶפְשָׁרוּת אַחַת הִיא לַחֲשֹׁב טוֹב: הַמַּצָּב יֵלֵךְ וְיִשְׁתַּפֵּר, וַאֲפִלּוּ שֶׁכָּרֶגַע נִרְאֶה כִּי הַמַּצָּב בִּישׁ – הוּא יֵעָשֶׂה טוֹב יוֹתֵר בַּהֶמְשֵׁךְ. אֶפְשָׁרוּת שְׁנִיָּה הִיא לִרְאוֹת שְׁחֹרוֹת. אִם כָּעֵת גָּרוּעַ אָז בֶּטַח בַּהֶמְשֵׁךְ יִהְיֶה עוֹד יוֹתֵר…

מָה לְדַעְתְּכֶם מַחְשָׁבָה יוֹתֵר מְצִיאוּתִית? שֶׁיִּהְיֶה טוֹב יוֹתֵר אוֹ גָּרוּעַ יוֹתֵר? תָּלוּי בַּבְּחִירָה שֶׁלָּנוּ! גַּם אִם נִדְמֶה כִּי שְׁתֵּי הַמַּחֲשָׁבוֹת שָׁווֹת, וְהַסִּכּוּי הוּא חֲמִשִּׁים אָחוּז לְכָל צַד, הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר יַעֲדִיף תָּמִיד לִרְאוֹת אֶת הַהִגָּיוֹן בַּמַּחֲשָׁבָה הָרִאשׁוֹנָה. אֲנִי לֹא אוֹמֵר שֶׁתָּמִיד כָּל כָּךְ קַל לְהַרְגִּישׁ אֶת זֶה בַּלֵּב, אֲבָל מֻכְרָחִים לְהוֹדוֹת שֶׁזֶּהוּ הַהִגָּיוֹן הַבָּרִיא.

לַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר קוֹרֵא הָרַבִּי הָרָשָׁ"ב תְּמִימוּת הַשֵּׂכֶל. הֱיוֹת שֶׁה' טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, יוֹדֵעַ הַשֵּׂכֶל הַבָּרִיא כִּי הַכֹּל מִתְנַהֵל בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית וּלְטוֹבָה מֵאֵת ה', וְלָכֵן חוֹשֵׁב הַשֵּׂכֶל הַשָּׁלֵם בִּתְמִימוּת, בְּלִי לְהִתְלוֹנֵן. "אַךְ טוֹב וָחֶסֶד".

תְּמִימוּת הַלֵּב וְהַמַּעֲשֶׂה

מָתַי הַלֵּב שֶׁלִּי אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת? מָתַי הוּא חָסֵר? כַּאֲשֶׁר אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב עַל דָּבָר אֶחָד בִּלְבַד. לְמָשָׁל מִי שֶׁמִּתְחַנֵּף. הוּא נוֹרָא רוֹצֶה לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הַשֵּׁנִי וְלָכֵן הוּא מְדַבֵּר אֵלָיו יָפֶה אוֹ מְנַסֶּה לְהַרְאוֹת לוֹ שֶׁהוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ, אֲבָל מָה קוֹרֶה אֶצְלוֹ בְּתוֹךְ הַלֵּב? הוּא חוֹשֵׁב רַק עַל עַצְמוֹ, עַל טוֹבָתוֹ הָאִישִׁית. זוֹ כַּמּוּבָן אֵינָהּ תְּמִימוּת.

מִי שֶׁחָדוּר בַּמַּטָּרָה וְיוֹדֵעַ כִּי הִיא אֲמִתִּית – אֵינוֹ מִתְפַּעֵל מֵאֲחֵרִים. קוֹרְאִים לְכָךְ 'רְצִינוּת'. בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת לוֹ מָה יֹאמְרוּ עָלָיו אֲחֵרִים, וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה אִם הֵם מְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ אוֹ מְלַגְלְגִים עָלָיו. כֵּן, שֶׁבַח יָכוֹל לִפְעָמִים לַהֲרֹס, לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר לִגְלוּג, כִּי הָאָדָם עָלוּל לְהַפְסִיק לַחֲשֹׁב עַל הַמַּטָּרָה וְעָלוּל לְהִתְמַקֵּד בַּמַּחֲשָׁבוֹת עַל עַצְמוֹ. אֲבָל הַתָּמִים בַּלֵּב אוֹמֵר לְעַצְמוֹ: "יַחְשְׁבוּ מָה שֶׁיַּחְשְׁבוּ – אֲנִי עַל הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה".

עִם הַתְּמִימוּת בַּלֵּב – קְצָרָה הַדֶּרֶךְ אֶל הַתְּמִימוּת שֶׁבַּמַּעֲשֶׂה. מַהִי? פָּשׁוּט לַעֲשׂוֹת אַךְ וְרַק אֶת מָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת. אִם כָּתוּב לָקוּם בַּבֹּקֶר – קָמִים. אִם ה' אוֹמֵר לוֹמַר "מוֹדֶה אֲנִי" – אוֹמְרִים. אִם צָרִיךְ לִטֹּל מִיָּד אֶת הַיָּדַיִם – נוֹטְלִים. לֹא לְחִנָּם נֶאֶמְרָה בַּהֲלָכָה הָרִאשׁוֹנָה בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ הַהַדְרָכָה שֶׁלֹּא לְהִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי מִי שֶׁמַּלְעִיג עַל הָאָדָם בַּעֲבוֹדַת ה'. עָלַי לָקוּם וְלַעֲשׂוֹת כְּפִי שֶׁנִּצְטַוֵּיתִי. בִּתְמִימוּת וּבִשְׁלֵמוּת.

שֶׁנִּזְכֶּה לִתְמִימוּת!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי

 [א. מ.1]לא הבנתי מה בדיוק חושב השכל השלם, אולי חסרות כמה מלים?