תאריך עברי

“הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה”[א].

קידוש החדש, קביעת לוח השנה העברי, היא “מצוה ראשונה שהצטוו בה ישראל”[ב]. ראשית הגאולה, היציאה מעבדות לחירות, היא ביסוד לוח שנה, כאשר הקב”ה “מקדש ישראל והזמנים”, הוא מקדש את ישראל וישראל מקדשים את הזמנים[ג]. מצוה זו ניתנה לישראל בראש חדש ניסן, ראש השנה למלכי ישראל[ד] והיום בו הקריב נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה, שבט המלכות – ומכאן שראשית מלכות ישראל תלויה בתאריך עברי. ורמז נאה: תאריך עברי = בראשית.

לוח השנה מעצב ומבטא תרבות ותפיסת עולם (במודע ושלא במודע). הלוח העברי קשור לבחירת ה’ בישראל, כמו שמתבטא במעמדו המיוחד של חדש ניסן כ”ראש חדשים”, חדש של גאולה, “כשבחר ביעקב ובניו קבע בו ראש חדש של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ובו עתידין ליגאל שנאמר ‘כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות'”[ה], וכמו השילוב בין שנת הירח ושנת השמש, ועוד.

מי שמאמין בה’ ובתורתו, מי שהזהות היהודית יקרה לו, מי שמכבד את המסורת והמורשת היהודית –  לא ימיר את הלוח העברי בלוח הלועזי, דבר המבטא גלות רוחנית ושעבוד תרבותי-מנטלי לתרבות זרה. במיוחד יש להקפיד בציון השנה: בלוח העברי כיום מונים לבריאת העולם (לפני ה’תשפ”ב שנים לפי המסורת), לעומת הלוח הלועזי בו מונים להולדת משיח השקר שהפך לעבודה זרה (ויתכן שבשימוש בתאריך לועזי יש אף איסור הלכתי ממש[ו]).

השימוש בתאריך עברי דווקא חשוב לכל אחד ואחת כפרט. ודאי וודאי במישור הציבורי, צעד הכרחי בתיקון המדינה הוא להנהיג תאריך עברי ברשות הרבים ובמערכות השלטון השונות (דוגמה פשוטה: שנת הלימודים הרשמית תתחיל ותסתיים בתאריך עברי). כן יש לעודד את העיסוק בלוח השנה העברי, חכמה מופלאה עליה נאמר “היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים”[ז]!