תזרים של אהבה

כל מי שמנהל תקציב – מסטארט-אפ חדש ועד עסק פעיל (ואפילו משק בית) – אמור לדעת שמלבד איזון תקציבי נדרש ניהול נכון גם של תזרים-המזומנים. גם אם התקציב נראה מאוזן ומניב רווחים – בלי תזרים נכון הכל עלול לקרוס, חלילה. גם בעבודת ה' הפנימית, של הפרט והכלל, עוד לפני השאיפה לרווחים-השגים גדולים, נדרש תזרים שוטף המזרים קדימה את כל עבודת ה' הקבועה.

היחס בין תקציב עתיר-רווחים לתזרים נכון דומה ליחס בין הזהב והכסף: במושגי ההלכה, הזהב הוא הפרי היקר, הרווח הגדול אליו שואף העסק, בעוד הכסף הוא המטבע העובר-לסוחר הנדרש לפעילות העסקית השוטפת. יש מעלה גדולה לזהב, עד שכתוב שהוא נברא רק לצורך בית המקדש – תכלית הבריאה, קיום מצות "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – והוא פסגת נדבת-הלב במשכן, התרומה היקרה ביותר. ועם זאת, בסיס המשכן הוא אדני-כסף מתרומת מחצית השקל, נדבת הלב השוה בכל ישראל.

בעבודת ה' הפנימית, הזהב מסמל את אהבת ה' הנפלאה ביותר, פסגת הרווחים של עסק-ההתבוננות – "אהבה העולה על כולנה כמעלת הזהב על הכסף והיא אהבה כרשפי אש… שעל ידי התבוננות בגדולת אין-סוף ב"ה דכולא קמיה כלא ממש חשיב תתלהט ותתלהב הנפש ליקר תפארת גדולתו ולאסתכלא ביקרא דמלכא כרשפי אש שלהבת עזה העולה למעלה וליפרד מהפתילה והעצים שנאחזת בהן" (תניא פרק נ). לעומת זאת, הכסף מסמל את אהבת ה' הטבעית, המסותרת בלב כל ישראל, מטבע האהבה הטמון בכל אחד, זמין-מזומן לו תמיד. האהבה הטבעית הזו, יסוד הטבע היהודי, היא בסיס הקשר הקבוע עם ה' (ובאמת גם שרשה גבוה מהאהבה השכלית, המושגת על ידי התבוננות). כסף הכיסופים הוא "כסף משנה" המחבר בינינו לבין ה' – אנו כוספים אליו ("נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת הוי' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי") וגם הוא כוסף אלינו ("לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף"). כאשר שלמה המלך זלזל בכסף, "אֵין כֶּסֶף נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה", הוא בעצם הפסיד את ההבנה ביוקר הטבע היהודי, וכך נפל בחטא נישואיו לנשים נכריות שהטו את לבבו. את עבודת ה' צריך לבסס על תזרים של כיסופים טבעיים, שבסופו של דבר יניב גם אוצרות-זהב.

בעולם הכלכלה, ניהול נכון של תזרים כולל גם מציאת מקורות מימון, שהם ה'עבר' עליו מתבסס העסק; גם השקעה נחוצה בעתיד של העסק; וגם תזרים שוטף בהוה. שלשת סוגי התזרים מכוונים כנגד הספירות חכמה-בינה-דעת, המוחין המנהלים את העסק. אבל כל הזרימה החיה צריכה להתנקז אל ספירת היסוד, ה"צדיק יסוד עולם" המזרים חיים למציאות, צינור פתוח המזרים שפע מלמעלה למטה, מן השמים אל הארץ. בעבודת ה', הדבר מתבטא בתזרים קבוע של צדקה – בגשמיות וברוחניות – כשמבינים שתכלית כל השפע שמקבלים הוא השפעה הלאה, הגוררת בעקבותיה קבלת שפע חדש וחוזר חלילה בזרימה מתמדת.