תיקון או הדחקה

הפסיכולוגיה המודרנית מציעה להפסיק להדחיק - להציף הכל מהלא-מודע ולהתמודד איתו. הרבי מליובאוויטש אומר שהרבה פעמים דווקא עדיף להסיח את הדעת - להדחיק ולהתקדם קדימה. מה היתרונות של כל דרך? מתי עדיף לבחור בזו ומתי בזו?  

בנפש האדם מתרוצצים, מתחת לפני השטח, ‘שדים’ המעיבים על שלמותה – תאוות, דמיונות, חרדות, צלקות מאירועי העבר. כיצד נכון להתמודד עם ה’שדים’? האם יש לחשוף אותם ולהתמודד אתם פנים אל פנים, או שעדיף לדחוק אותם מהתודעה ככל שניתן? מחד, משד חשוף קל יותר להזהר, להגביל את השפעתו ואולי אפילו להפוך אותו לטוב. מאידך, ברגע שהשד צף לתודעה, מוגדר ומקבל נוכחות, קשה הרבה יותר להפטר ממנו.

רוב האנשים חסרים את היכולת להגיע לתיקון והמתקה גמורים של ה’שדים’ (“העלאת המדות”, בלשון הבעל שם טוב). לכן, הדריך הרבי מליובאוויטש, הכלל הגדול בעבודת האדם הוא הסח הדעת – אל לו לאדם לתת מקום לפחדיו, לנסות לפענח את חלומותיו, לתת דרור לדמיונותיו, להעמיק בהתמודדות עם טראומות שעבר או אפילו לחפש תיקון לחטאות הנעורים שלו (כל עוד אינו בשל לכך). הקב”ה חנן אותנו במתנת השכחה, ועלינו להשתמש בה ככל יכולתנו – וזו אינה מועטה – לשכוח את העבר, למלא את תפקידנו בהוה ולהתקדם לעתיד טוב יותר.

אכן, אין כלל שאין בו יוצאים מן הכלל. במצב השלם והמתוקן ההתמודדות עם ה’שד’ עוזרת להשתחרר ממנו, ואף להשתמש באנרגיות-התוהו שלו לקדושה. לכן, עבודת הצדיקים, מכח התורה, היא כן להעמיק גם בדברים השליליים ולהביא אותם לתיקון מלא. “ועמך כֻלם צדיקים” ואצל כל אחד ואחת יכולה להופיע, במקרים מסוימים, גם עבודת הצדיקים.

כשאדם זוכה למטפל-מלווה טוב, היודע את אשר לפניו, לוקח אחריות ויכול לשמור אותו מבלבול וטשטוש – הוא יכול בהכוונתו להציף דברים למודעות ולהתמודד אתם בצורה נכונה. דוגמה בולטת היא בתחום החינוך. מחד, ה’שדים’ של הילדים הם הרבה פעמים פשוטים וגֹלמיים יותר, תאוות בסיסיות ותמימות ופחדים יסודיים. מאידך, עבור הילד ההורה או המחנך הוא בהחלט מלווה ראוי, שיכול להתמודד עם אותן תכונות-נפש. לכן, פעמים רבות כשנתקלים בתאוה של ילד צריך לתת לו לממש אותה, בהקשר הנכון, באופן המתאים ובמינון בלתי-מזיק – ודווקא כך להציף אותה, להתמודד אתה, לעדן אותה ואף להשתמש בה לטוב. כיוצא בכך, למרות שאין זו ההדרכה לכתחילה, פעמים רבות רואים בדורנו בעל תשובה המתעורר מעצמו דווקא לאחר שמיצה את כל תאוותיו וגילה שאין בהן ממש.

כיצד יודעים מתי לנקוט באחת הדרכים? “שמאל דוחה [מדחיקה] וימין מקרבת [חושפת ומתקנת]”. כשהאדם במצב נפשי של צמצום, כיווץ, שקיעה בעצמו ופחד מהרע – עליו להדחיק, ולקוות שהסחת הדעת מהרע תעלים אותו בתהום הנשיה. אך אדם בטוח בנצחון הטוב, מלא אהבה לכל וזוכה ל’הברקות’ חכמה על דרך התיקון יכול להציף את ה’שדים’ למודעות, להתמודד אתם ובסופו של דבר לתקנם. כמו בתחומים רבים אחרים, המפתח לתיקון הוא חשיבה חיובית – אל תפחד מדמיונותיך והם לא ישלטו בך; “חשוב טוב יהיה טוב” ואתה תוכל להם.

 

הרשמו עכשיו וקבלו עדכונים מ"גל עיני"

דילוג לתוכן