תמוז: לא שוה לי

על הקשר בין חודש תמוז למגילת אסתר ולמסך הקטן

 

הסודות העמוקים ביותר של חכמת הקבלה קשורים לשם ה’ המפורש, י-ה-ו-ה (אנו נוהגים לומר ‘שֵם הוָיָה’, ובכתיבה: שם הוי’), מעין חותמת החורזת את כל הבריאה. גם הסוד הכמוס של שנים-עשר חודשי השנה קשור לשם ה’ באופן הבא:

לכל חודש יש צירוף מיוחד של שם הוי’. כלומר, את ארבע אותיות השם המפורש ניתן לצרף ב-12 אפשרויות שונות, ובכל חודש ‘מאיר’ צירוף מיוחד דרכו נברא החודש ודרכו זורמים השפע והחיות ליחידת-הזמן הזו, כרמוז בגימטריא: 12 פעמים הוי’ (26) = חֹדש (למעשה, לארבע אותיות שונות יש 24 צירופים אפשריים אך כיון שבשם הוי’ יש פעמיים ה לכן המספר פוחת בחצי). בנוסף, האר”י הקדוש לימד שהצירוף המיוחד של החודש רמוז בפסוק מסוים בתנ”ך, בראשי תבות או סופי תבות. למשל, הצירוף של חודש ניסן הוא הצירוף ה’ישר’, לפי הסדר הרגיל, ויוצא מהפסוק “ישמחו השמים ותגל הארץ”.

אור חוזר

ולגבי החודש שלנו – הצירוף של תמוז הוא בסדר ההפוך, הוהי, ורמוזבסופי התבות בפסוק”וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ”, משב-רוח פורימי מפתיע ממגילת אסתר באמצע הקיץ…

הופעת השם המפורש בצורה הפוכה, מהסוף להתחלה, מתחברת עם העובדה שהרמז הוא דוקא בסופי התבות. כדי להבין זאת נכיר צמד מושגי יסוד, “אור ישר” ו”אור חוזר”. אור ישר פירושו הארה הבאה בדרך הישרה, מלמעלה למטה, מהמקור האלוקי כלפי העולם הנברא. אור חוזר, לעומת זאת, הוא כמו תגובה של המציאות המחזירה את ההארה, מלמטה למעלה, כמו השתקפות בראי. בריאת העולם היא דוגמה מובהקת של אור ישר, כמו בריאת האור עצמו, “ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור”. לעומת זאת, מעשים שלנו, בני האדם, יכולים להוות ‘אור חוזר’. כעת, הסדר הישר של שם הוי’ מתאים להופעה ניסית, ממש כמו יציאת מצרים בחודש ניסן. ואילו תמוז, בו אנו מתמודדים עם קשיי המציאות, חטאים ונפילות, וגם חזרה בתשובה – מתאים לאור חוזר.

נשים לב שבכל מגילת אסתר שם ה’ אינו מופיע במפורש. פעם אחת הוא רמוז בסדר הפוך בסופי התבות שראינו כעת, בדברי המן הרשע, ופעם שניה הוא רמוז בסדר הישר ובראשי תבות, בדברי אסתר המלכה “יבוא המלך והמן היום”. אסתר המלכה מזוהה עם הקב”ה (השכינה), ולכן שם ה’ רמוז אצלה בצורה ‘ישרה’, ואילו המן הרשע ניצב במהופך, בצד המתנגד לגמרי, ודוקא ממנו עולה ‘אור חוזר’, בניגוד לרצונו כמובן, ממש “ונהפוך הוא”. רמז יפה קושר יחד את שני הביטויים: יבוא המלך והמן היום ועוד זה איננו שוה לי = אסתר המן.

לא סופר את העולם

ועכשיו נהפוך אנחנו את דברי המן למשמעות חיובית. המן ‘לא סופר’ את כל ההצלחה שלו, העושר והכבוד, הכל “לא שוה לי” כל עוד מרדכי נמצא מולו ומרגיז אותו עד מאד. את התכונה הזו נאמץ לעצמנו וניקח אותה למקום אחר, חיובי לגמרי.

אנו מוצפים כל הזמן בגירויים ופיתויים. פעם היו אומרים שאדם יוצא לרחוב ומיד כל הרחוב ‘מתנפל’ עליו, מבלבל את העינים ומבקש תשומת-לב, במיוחד בחודשי הקיץ כאשר אנשים ‘מתקלפים’ מהעטיפות השונות. היום זה נכון גם בבית, ואפילו בכף-היד – כל העולם מביט מן המסך וקורץ. מה עושים עם שטף המראות הזה? האם אנו מסוגלים להשתמש בתבונה, להציב את החומות והמסננים הנכונים, לא להיות משועבדים ומכורים? זו השאלה הקשה של חודש תמוז, מפני שהחוששל החודש הוא חוש הראיה – האם נלך אחרי עינינו, כמו המרגלים שהתפתו למראה עיניהם, או נלמד לשלוט ולכוון את הראיה?

כאן בדיוק נלמד מהחוצפה של המן שאומר “וכל זה איננו שוה לי”. כל הזה – כל העולם הזה, הנוצץ בשלל גוונים – לא שוה לנו. אנו מסוגלים ‘לא לספור’ את כל מה שעובר מול העינים, להחזיק חזק ולומר לעצמנו: מה שמרחיק מהאמת והאמונה, מה שמוביל לבזבוז וריקנות – פשוט לא שוה את זה, לא שוה כלום. ודאי שהעולם הזה שוה הרבה מאד – הרי ה’ ברא אותו – אבל רק במידה שהוא מחובר לעולם הבא, רק במידה שאנו משתמשים בו כראוי ומחדירים לתוכו את העולם הבא.

כל הפיתויים – כסף, כבוד, הנאות ויצרים – מצליחים לסחרר אותנו בעזרת כח הדמיון. זהו חטא עגל הזהב, בגימטריא כח המדמה – חטא שאירע בחודש תמוז וחוזר אלינו בכל דור בדמות חדשה ונוצצת. אבל כמו שמשה רבינו שרף וכתת את העגל, כך גם אנחנו יכולים, ללא ספק, להתמודד עם האתגר. האור החוזר שעולה מתוך ההתמודדות, הוא אור נפלא מאד, אור חוזר שמגיע הרחק-הרחק – מעבר למקור של האור הישר. אור של תשובה ואור של גאולה.

הרשמו עכשיו וקבלו עדכונים מ"גל עיני"

דילוג לתוכן