תן מחמאה!

בזהר הקדוש נאמר כי "לית שמאלא בהאי עתיקא – כולא ימינא" (בפרצוף עתיק יומין, פנימיות הכתר, אין שמאל – כולו ימין). ההסבר הפנימי הוא שכדי להעתיק-להזיז מישהו ממקומו אין תועלת בקו השמאל, דינים ובקורת, אלא רק בקו הימין, חסד ואהבה. לעיתים, כדי למנוע נזק מידי, נדרשת בקורת, אותה יש לומר בדיסקרטיות וברגישות, אך שינוי אמיתי בא רק על ידי העצמת הצדדים הטובים והחיוביים באישיות.

ידועה תורת רבי נחמן מברסלב על הפסוק "ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו": כדי להזיז רשע ממקומו הראשון ("והתבוננת על מקומו ואיננו") יש לראות "עוד מעט" טוב ("אין רשע") שיש בו. מיקוד התודעה בטוב של הזולת מעצים אותו, הופך אותו לעיקר האישיות, ומעלה את האדם למקום אחר.

אכן, כדי להעצים את הטוב שבזולת, ולהפוך את החברה שלנו לטובה ומוארת יותר, אין להסתפק במחשבה טובה על הזולת – צריך לבטא אותה גם בדיבור, לספר בשבח החבר בפניו ושלא בפניו, ולהאיר את העולם בשבח הדברים הטובים שרואים בזולת. כך מתאר הרמב"ם את דיבור החכם: "דן את כל האדם לכף זכות, מספר בשבח חברו ולא בגנותו כלל". חכם אמיתי יודע לזהות את הכוונות הטובות של כל אדם, לפרש בחיוב את מעשיו ולהביע את השבח באופן שלא תצא ממנו כל גנות (אפילו במשתמע או בעקיפין).

הרמב"ם אומר שהסיפור בשבח הזולת הוא גם הביטוי הראשון ל"כלל גדול בתורה" של אהבת ישראל – "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך', לפיכך צריך לספר בשבחו וכו'". מהו, אם כן, ההבדל בין הסיפור בשבח החבר שמוטל על כל אדם למעלה המיוחדת של החכם המספר בשבח חברו?

אפשר להחמיא לזולת באופן כללי, בלי לרדת לפרטים, ואף להגזים בשבחיו – העיקר ליצור אוירה טובה, מכבדת ואוהבת. כך מצליחים להחמיא גם למי שאיני יודע בדיוק את מעלותיו, וגם 'לא לוקחים סיכון' שמתוך מחמאה מדויקת ומדודה תשתמע בקורת סמויה. אבל לתלמיד חכם אמיתי יש גדלות מוחין המספיקה כדי לאתר במדויק את נקודות הטוב והחוזק של הזולת, לשבח אותן באופן שמגלה אותן, מעצים אותן באישיות ו'מקבע' אותן במציאות. לצד הדיוק והמדידה הוא גם יודע לעשות זאת באופן הנכון, של "מספר בשבח חברו ולא בגנותו כלל". מחמאה מוצלחת כזו לא רק יוצרת אוירה חיובית כללית אלא יוצרת שינוי נפשי מדויק ועמוק הרבה יותר. אף על פי כן, יש לזכור שאדמו"ר הזקן אמר שהגאולה תבוא על ידי חסד, גם כשאינו חסד של אמת – גם אם המחמאה האוהבת היא חסד לא אמתי ולא מדויק, העיקר הוא להרבות באהבת ישאל וכך להביא את הגאולה.