תשרי: אמת ורחמים

במהלך חודש תשרי אנו אומרים כמה פעמים בחרדת קודש את שלש-עשרה מדות הרחמים, “אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת…”. תשרי הוא השביעי במניין החודשים (המתחיל בניסן), מקביל למדה השביעית “וֶאֱמֶת” (החותמת את הפסוק הראשון של מדות הרחמים). המספר שבע חשוב במיוחד, החל משבת קודש – בה פותחת השנה שלנו, תשפ”א – כדברי חז”ל “כל השביעין חביבין” כמו משה רבינו הדור השביעי לאברהם אבינו.

שימו לב לקשר בין שבע לשלש-עשרה. המידה השביעית, “וֶאֱמֶת”, היא נקודת האמצע בשלש-עשרה המדות, שש מכאן ושש מכאן. כך אפשר להסתכל גם על לוח השנה בשנה מעוברת שיש בה 13 חודשים (ובכל שנה יש פוטנציאל כזה, בכח) – ששה חודשים מגיעים לתשרי וששה חודשים יוצאים ממנו. גם השבת יכולה להצטייר כך – ששה ימים עולים ליום השבת וששה ימים יוצאים ממנו, ונמצא שיש לנו ‘שבוע’ של 13 ימים שהשבת באמצעו.  

אמת וחיים לעולם

קל לראות את הקשר של האמת לתשרי בכלל, ולראש השנה במיוחד. כך נאמר בתהלים “רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת” (כפי שנהוג לומר לפני התקיעות) – בראשית השנה, ביום הדין, אנו חשים את נוכחות ה’ שרק היא האמת המוחלטת, כמו שאומרים בתפילת היום “כִּי אַתָּה אֱלֹהִים אֱמֶת וּדְבָרְךָ אֱמֶת וְקַיָּם לָעַד”.

אבל מה עושה האמת בתוך מדות הרחמים? ועוד במקום האמצעי המכובד… לכאורה מדת האמת דורשת דין ומשפט בלי הנחות! רש”י מפרש “רב חסד לצריכים חסד, שאין להם זכיות כל כך. ואמת לשלם שכר טוב לעושי רצונו” – כלומר, הבטחה בלבד אינה אמת, רק קיום הבטחה הוא אמת, ולכן תשלום השכר בדין הוא אמת. אבל עדיין איננו מבינים: איך האמת המוחלטת יכולה להכיל לצידה חסד ורחמים שנראים לא לפי האמת?

ההסבר הוא שהאמת של ה’ היא אמת הנותנת חיים לעולם! כך אומר הנביא “וַה’ אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם” – מפני שהוא “אֱמֶת” לכן הוא “אֱלֹהִים חַיִּים” כי ממנו מקור כל החיים. הקיום של ה’ הוא מוחלט, רק הוא “אמת” – אבל האמת שלו אומרת לברוא את העולם, כמו שנעשה בראש השנה, לתת לבריאה חיים וקיום מתוך האמת שלו. ככל שאנו מודעים לכך, כך ה’ הוא “מֶלֶךְ עוֹלָם” – מלכות ה’ היא הגילוי שהאמת שלו מחייה את העולם. זו בדיוק העבודה שלנו בראש השנה, להכיר בכך ולהמליך את ה’. ממילא, במדת האמת של ה’ נמצא גם החסד הגדול ביותר, עצם החיים.

האמת בארץ

והנה בשלב הראשון האמת האלוקית אכן סירבה להשתתף בבריאה. כך אומרים חז”ל “בשעה שבא הקב”ה לברוא את אדם הראשון… אמת אומר: אל יברא שכולו מלא שקרים” – איך אפשר לתת חיים למישהו שרחוק כל-כך מהאמת? מדת האמת הולכת יחד עם מדת הדין, כמו הביטוי “דין אמת”, ואכן העולם אינו יכול להתקיים במדת הדין, ביקורת נוקבת.

ואיך לבסוף נברא האדם? אומרים חז”ל “מה עשה הקב”ה? נטל את האמת והשליכו לארץ”. אלא שמלאכי-השרת טענו “אתה מבזה את החותם שלך”, ואז אמר הקב”ה “תעלה אמת מן הארץ, ‘אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח'”. כלומר, ה’ אומר לאמת: אל תביטי מלמעלה. רדי לארץ וראי מה מתרחש שם, הכירי את האדם הזה באמת לאמיתו!

יורדת האמת ארצה ומגלה מיהו האדם. הוא נברא חסר, “אָדָם יְסוֹדוֹ מֵעָפָר וְסוֹפוֹ לֶעָפָר”, ובקרבו בוער היצר הרע, “אָמְנָם כֵּן יֶצֶר סוֹכֵן בָּנוּ. טָמוּן בְּחֻבּוֹ כְּרֶשֶׁת לְרַגְלָיו יְסִיתֵהוּ בְּכָל יוֹם לְשַׁחַת לְהַפִּילוֹ. כֹּחַ וּגְבוּרָה בְּגּוּף אַיִן לְפָנָיו לַעֲמֹד וּלְהִתְיַצֵּב” (מתוך פיוטי הימים הנוראים). יש לנו בהחלט אחריות על מעשינו, אבל גם הקב”ה לוקח אחריות ואומר: אני בראתי את היצר הרע, אני בראתי את האדם חסר וחלש. האדם לא אשם!

זהו פירוש עמוק למדת “ואמת” – הקב”ה מודה על האמת! זו “האמת לאמתה” שכדי לגלות אותה צריך להשליך את האמת הראשונית אל הארץ, כאן למטה, ואז היא צומחת מחדש ומסכימה לבריאת האדם (בראש השנה). כך מתגלה מידת הרחמים העמוקה ביותר – רחמים אין-סופיים של ה’ על האדם, “כי יצר לב האדם רע מנעוריו”, מתוך הכרת האמת לאמתה, וכך מידת הדין עצמה מסכימה להקדים את מדת הרחמים בבריאה.

בעת ה”תשליך” בראש השנה, אומרים את מדות הרחמים הכתובות בספר מיכה, המקבילות למדות הרחמים בתורה, כאשר המקבילה למדת “ואמת” היא “יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ”. כעת נוכל להבין: ה’ מודה על האמת וכביכול עושה תשובה, “ישוב”, כדברי חז”ל שהקב”ה מתחרט שברא את היצר הרע, ואז “ירחמנו” וברחמיו העצומים ישליך את כל חטאינו לתהום. ורמז יפה בצירוף המדות: ואמת ישוב ירחמנו = אהבה פעמים חמלה.

מתי מתחילה התשובה של ה’? ביום הרביעי של מעשה בראשית, ה’ מיעט את הירח-הלבנה, שרש החסרון בבריאה כולה. לאחר מכן, בכל ראש חודש אומר ה’ “הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח” – דבר המתחיל בראש השנה שהוא גם ראש חודש, “תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ” חג שהירח מתכסה בו. ראש השנה הוא היום השישי במעשה בראשית, בו נברא האדם ובו חטא וקומתו התמעטה כמו הירח. אם כן, בראש השנה מתחילה הכפרה של יום הכיפורים, כאשר ה’ ‘לוקח אחריות’ על כל החסרונות, ועובר מכסא דין לכסא רחמים, “אל מלך יושב על כסא רחמים”.

תחיית המתים

ביום הדין אפשר לחשוב שאין לנו זכות לחיים, חס ושלום. הרי האדם מצד עצמו הוא גוף מת, כמו שחשבה האמת בהתחלה. אבל סוד המלה אמת הוא א-מת – א בראש המלה (“ראש דברך אמת”) היא החיות האלוקית המחיה את המת. אדם יסודו וסופו לעפר, אבל האמת הצומחת מן הארץ היא סוד תחיית המתים, “הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר”.

הדמות המזוהה עם האמת היא יעקב אבינו, כמו שכתוב (במדות הרחמים של ספר מיכה) “תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב”. והנה אמרו חז”ל “יעקב אבינו לא מת”, כי האמת שבו מחיה אותו תמיד, כמו שמצביע רמז יפה: אמת ליעקב אותיות יעקב לא מת. גם אנו בני יעקב לא מתים אלא זוכים בדין – כי האמת לאמתה היא שלמרות כל החסרונות בני ישראל הינם קדושים וטהורים, כך מדת האמת שירדה לארץ רואה אותנו ומכריזה שהננו זכאים לשנה טובה ומתוקה באמת. 

האמת היורדת לארץ היא גם ההכרה שלנו שתמיד-תמיד ה’ נמצא אתנו, גם כשאנו בשפל המדרגה, בעומק חורבן וגלות. כך אמר ה’ למשה “אהיה אשר אהיה” שפירושו אהיה עמהם בכל מצב. “אהיה אשר אהיה” מתפרש גם כמשוואה חשבונית: אהיה פעמים אהיה = אמת. וכמו שהאמת צומחת מן הארץ, כך גם המשיח, עליו נאמר “הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח”, במהרה בימינו אמן.