תתחדש!

נחלקו חכמים: “רבי אליעזר אומר: בתשרי נברא העולם… רבי יהושע אומר: בניסן נברא העולם…”. בעבודת הנפש משקפים תשרי וניסן שני קוי עבודה – התחזקות והתחדשות:

חשבון הנפש והתשובה באלול ועשרת ימי תשובה נועדו לתיקון, שיפור וחיזוק על בסיס הנתונים הקיימים. החויה הפנימית היא שעל אף כל הקשיים, שלא ניתן להשתחרר מהם באופן מוחלט וחד-פעמי, אסור להתייאש וניתן תמיד להתקדם ולהשתפר.

לעומת זאת, לידת העם ב”חדש האביב” משדרת צמיחה, נקיון, גאולה מהעבר ופתיחת דף חדש. החויה היא שאין טעם להשקיע בעבר, כי בעזרת ה’ ניתן להותירו מאחור ולדלג למציאות חדשה לגמרי.

“אלו ואלו דברי אלקים חיים”, ההתחדשות וההתחזקות הם שני עמודים חשובים בעבודת הנפש. ישנם זמני צמיחה והתחדשות ‘אביביים’, זמני אור חדש ותקוה לדרך חדשה, ויש זמנים ‘חרפיים’ יותר, בהם צריך להסתדר עם ‘מה שיש’ ולהתקדם מתוכו.

עם כל השוני, שני העמודים תומכים זה את זה ומתכללים זה בזה: גם גישת ההתחזקות צריכה זמנים בהם מותחים קו ממנו מתחילים לפעול במרץ חדש (וכך דורשים חז”ל על “תקעו בחדש שופר” – “חדשו מעשיכם, שפרו מעשיכם”) וגם גישת ההתחדשות נותנת דעת על המצב הקיים בתכנון הדילוג האפשרי ממנו וזקוקה להתחזקות והתמדה כדי לשמר את החידוש.

ובכל זאת, מהו היחס בין שני העמודים? בהשקפה ראשונה נדמה שהתחדשות שייכת למעגלי החיים הגדולים יותר ואילו התחזקות למעגלי הקטנים והיום-יומיים – שהתחדשות מלאה ושלמה ניתן לעשות רק פעם בתקופה ארוכה-יחסית אך כשמתכננים התקדמות לטווח קצר צריכים בעיקר להתחזק.

אמנם, להלכה, את תשרי מציינים כ”ראש השנה לשנים” ואת ניסן כ”ראש חדשים”. כלומר, ההתחזקות, שעיקרה שינוי הקיים, שייכת למעגל השנה, ואילו ההתחדשות שייכת למעגל של החדש.

חשבון הנפש כבד הראש שמודד התקדמות רציפה, הסקת המסקנות ובנית תוכנית ארוכת-טווח נעשים פעם בשנה. כנראה שרק בתדירות הזו יש את הכח הנפשי להתחזק למרות כל ה’כובד’ של המצב הקיים וכנראה שרק לאורך זמן ניתן לזהות קו אמתי ויציב של שינוי במסגרת המציאות הקיימת.

לעומת זאת, תחושת ההתחדשות שייכת למעגל החדשי. מ”החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה” שואבים כח התחדשות שמתעורר שוב מדי חדש בחדשו. מתברר שדווקא בשביל הצעדים המידיים, קצרי הטווח, נדרשת חויה של התחדשות גמורה.

ובסגנון נוסף: בכתבי חב”ד מוסבר שבניסן נברא העולם במחשבה (ולכן זו תחלת שנה המיוחדת לעם ישראל ש”עלו במחשבה”) ואילו בתשרי נברא העולם בדבור האלקי הפועל למעשה (ולכן זו תחלת השנה ל”כל באי עולם”). כלומר, התחדשות שייכת לתחושה סובייקטיבית-פנימית והתחזקות למציאות אובייקטיבית-חיצונית. בעולם הפנימי ניתן להתחדש בן רגע, שוב ושוב, ואילו בעולם החיצוני עסוקים בעיקר בשינוי על בסיס הקיים ותהליכי השינוי לוקחים זמן.

אכן, להתחדשות הפנימית יש השלכה קריטית על עבודת ההתחזקות: פתחנו במחלוקת על בריאת העולם. מהי בריאה? הרמב”ן מסביר, כפשוטו, ששרש ברא מתאר התהוות חדשה יש-מאין. בקבלה מוסבר ששרש ברא מתאר הבראה ותיקון של עולם שחרב (“שהקב”ה היה בורא עולמות ומחריבן”). ובאמת, הא בהא תליא – היכולת להבריא ולחזק מציאות שבורה תלויה בהתחברות מתמדת לבריאה יש מאין. ההכרה שהקב”ה “מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית” מאפשרת להתחיות ולהתחדש בכל רגע (בטווח הקצר) ומתוך אותה התחדשות שמעל-הזמן לחולל תהליכי שינוי, תיקון והבראה בתוך הזמן (בטווח הארוך).

—

לקריאה נוספת:  torathanefesh.org

התפרסם לראשונה בעלון שבת בשבתו