תתחיל להאיר

אברהם אבינו הוא חידוש חריג בעולם - הוא לא ממחזר דברים, אלא חידוש אמתי, שחורג מ'חוק שימור האנרגיה'. אמנם, את החידוש הוא לא שומר לעצמו, אלא פועל להפיץ אור לכל האנושות. אנחנו, "עם אלקי אברהם", צריכים ללכת בדרכו.

19 דורות שימש העולם באפלה, עד ש”אברהם התחיל להאיר”. החשך אינו רק אי-הכרת הבורא (אותו הכירו הצדיקים בכל הדורות) אלא מוגבלות היקום ב’חוק שימור האנרגיה’, כך המתחולל בו אינו אלא תחלופה, גלגול והמרה של אותם דברים. פסגת הצלחתו של נח, הצדיק התמים בדורותיו, היתה שימור העולם – ולא יותר. עד שהופיע אברהם אבינו, שלא מקבל את הגבלות העולם מיניה וביה – בחקירתו הוא מגיע להכרת הבורא שמחוץ לעולם ומאז “עושה רצונו של מקום”. באהבתו את ה’ הוא מגלה-מעורר בו רצון חדש לעולם, מתהלך לפניו כפורץ דרך חדשה ובורא עם חדש שמכניס בפעולותיו אנרגיה חדשה ליקום.

זהו אברהם העברי, שכל העולם מהעבר האחד והוא מהעבר השני – כל העולם מהעבר המוגבל, הממחזר והמתמחזר, הכלוא בעצמו, ואברהם משיג את מה שמעבר ומסוגל לחדש. עם זאת, אברהם אבינו לא מתכנס בתוך עצמו, אלא פונה לפרסם אלקות לכולם. כיצד יכול אברהם לגשר על הפער המהותי בינו לבין שאר בני העולם? אהבת ה’ של אברהם, עם רצונו להאיר בכל העולם את אור ה’ וכך לחולל מציאות חדשה, מעניקה לו רוח הקודש המלמדת אותו כיצד ניתן ‘לשדר’ את מה שהוא משיג ויודע גם למי שחי במציאות אחרת.

הקב”ה לא עושה לאברהם ‘הנחות’ – הוא מעמיד אותו שוב ושוב בנסיונות, שעיקרם ‘התנגשות’ בין העולם החיצוני, הכופר, החשוך והמוגבל, לחידוש שהוא מנסה להעמיד. אבל דווקא המפגש עם המציאות של מי שאינם עושים רצונו של מקום, המקלים בכבוד מלכו של עולם, גורם לאברהם להתעצם עם מי שהוא. הניגוד מעצים אצלו את תחושת התענוג בהיותו נבדל מכל העולם ובד בבד את המחויבות לזכות בכך את כל העולם. התענוג מתבטא אצלו בהולדה אמתית, פוריות מחדשת, וגם בדחף להביא את עולמו אל המציאות הנמוכה ולהעלות את כולה למקומו.

בדורנו צריכים לחזור לעבודת אברהם אבינו. כשיהודי מתבונן בריחוק ובנמיכות העולם, וגם חש מאוים מהשפעת הרע הזה עליו, עליו לפנות אל ה’ בתפלה, תשובה ובקשת עזרה. בשלב הבא, עליו לשים לב כי צערו מעיד על מעלתו – אכן, העולם נפול מאד, אך “ברוך שלא עשני גוי”, “אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו”, ולהתמלא עונג מהעולם הפנימי הקדוש בו זכה. תכלית ההבדלה הזו אינה סיפוק אגואיסטי ממצבו הטוב יותר – התענוג מהתוכן בו התברך היהודי, אותו מבליטה המציאות השלילית, נועד להפוך אותו לשליח. “הרע כסא לטוב” לא רק בהבלטת הטוב, אלא ב’הזמנה’ שלו ‘להתיישב’ – לרדת למציאות, לפעול עליה ולתקנה.

אומרים לכל יהודי: שים לב לכל מה שה’ נתן לך, דע לך שגם אם נראה שתנאי המציאות מגבילים – בכחך להמשיך אור חדש, ויש לך רוח הקודש להמציא שפה חדשה ומובנת לכל – ותתחיל להאיר!

דילוג לתוכן