פנינים מתוך ביאורים בפרקי אבות (א-ג)

 א. “אחת היא יונתי תמתי”

בשיר השירים רבה דרש רבי יצחק “‘ששים המה מלכות’ אלו ששים מסכתות של הלכות וכו'”. באמרו “ששים מסכתות של הלכות” בא רבי יצחק להוציא ממנין הששים את מסכת אבות, שכולה מוסר השכל ותיקון מדות ואינה מסכת של הלכות (ואכן, כשלא סופרים את מסכת אבות, וכאשר מאחדים את שלש הבבות – בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא – ל”מסכת נזיקין” אחת, מגיעים לששים מסכתות).

לפי זה, מתאים לומר שמסכת אבות עצמה היא ה”אחת היא יונתי תמתי” שנזכרת בהמשך לאותו פסוק. מסכת אבות נקראת כך בהיותה ‘אב’ והשרש לקיום כל המצוות המעשיות של התורה, שהרי “דרך ארץ קדמה לתורה”. בלימוד מסכת אבות, המתקנת את מדות הלב, מגיעים לנקודת הקשר הפנימי של הרעיה (כנסת ישראל) והדוד העליון – הנקודה בה מורגש ש”אחת היא יונתי תמתי”. אותה נקודת קשר לבבית, פנימית ועצמית – נקודת האחדות והיחוד של כל יהודי עם ה’ – היא המחיה את קיום כל שאר “ששים המה מלכות” של שאר הלכות התורה. והרמז: אבות בגימטריא אחת – “אחת היא יונתי תמתי, אחת היא לאמה, ברה היא ליולדתה”.

ב. פרקי אבות – ללמוד להיות טוב

התכלית של פרקי אבות היא להיות טוב – יהודי טוב הוא בן לאביו שבשמים. כל מסכתות ההלכה (“ששים המה מלכות”) מלמדות כיצד לקיים נכון את המצוות מתוך אמונה טהורה (“כל מצותיך אמונה”), אבל גם הלימוד כיצד להיות טוב וישר (בנוסף על קיום המצוות לפרטיהן) נלמד מן התורה, שהרי “אין טוב אלא תורה”. בלימוד זה עוסקת מסכת אבות, הפותחת “משה קבל תורה מסיני”, כפי שתארו חכמים “יבוא טוב [משה רבינו, בו נאמר ‘כי טוב הוא’] ויקבל טוב [תורה, בה נאמר ‘כי לקח טוב נתתי לכם’] מטוב [הקב”ה, בו נאמר ‘טוב הוי’ לכל’] לטובים [ישראל, בהם נאמר ‘היטיבה הוי’ לטובים’]” (ורמז: “משהקבלתורהמסיני” עולה עד פעמים טוב – עם ישראל הם העדים לטובו של ה’, “אתם עדי נאֻם הוי'”).

כך נאמר בפירוש בפרק ב, במענה לשאלה “איזוהי דרך טובה שידבק בה האדם?”, כי התשובה שכוללת את הכל היא “לב טוב”. והרמז: פרקיאבות עולה טוב פעמים כי–טוב, כאשר הממוצע בין טוב לכי–טוב הוא לב – לבטוב כולל את כל הטוב בנפש האדם.

“לב טוב” עולה בגימטריא מט, רמז לכללות התיקון של מט ימי ספירת העמר. בימי ספירת העמר לומדים פרקי אבות, כדי לקיים “דרך ארץ קדמה לתורה” – תיקון המדות קודם לקבלת התורה בחג שבועות.

לבטוב – מט – הוא ז פעמים ז, התכללות מדות הלב מחסד שבחסד ועד מלכות שבמלכות, כנודע בכוונות ספירת העומר.

יותר מזה, מעבר לתיקון שבע מדות הלב, הטוב הוא תיקון הנפש מתחלתה ועד סופה – מכח האמונה, הכח הראשון בנפש (פנימיות הראש העליון שבספירת הכתר), ועד כח השפלות, הכח האחרון בנפש (פנימיות ספירת המלכות). והרמז: מכל כחות הנפש, רק הראשון והאחרון מתחלקים בטוב – אמונה עולה ו פעמים טוב (ששת צירופי המלה טוב) ושפלות עולה מח פעמים טוב (כלומר, ח פעמים אמונה). “נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן” – רמז זה מלמד שנקודת העצם של כל כחות הנפש, מתחלה ועד סוף, היא הטוב (הטוב של ה’, שהוא עצם הטוב, והטוב של כל יהודי, שמצד מהותו הפנימית הוא טוב בעצם). נקודת הטוב הזו היא תכלית הכוונה של לימוד פרקי אבות.

ג. פרקי אבות – קח דבר טוב

התכלית של מסכת אבות היא ללמד את האדם להיות טוב. והנה, בששת הפרקים של מסכת אבות יש קח (108) משניות – קח משניות שמלמדות איך להיות טוב, הרמוזות בפסוק “שובה ישראל עד הוי’ אלהיך… קחו עמכם דברים… וקחטוב“.

קח רומז גם למלה חק. לפי זה, מסכת אבות מלמדת מהו חק טוב. חק הוא סוג של מצוה שאינה נתפסת בשכל, אבל דבר מובן כ”טוב” – “לקח טוב” – רק כשהוא מובן ב”טוב טעם ודעת”, ב”שכל טוב”. מסכת אבות נותנת לאדם חוש פנימי שמסוגל להרגיש את הטוב והיוקר של הוראות התורה גם כשאינן מובנות לגמרי בשכלו. ההוראות הפלאיות של מסכת אבות ‘נלקחות’ כחוקים אלקיים שהטוב שלהם נתפס ומורגש היטב בשכל ובלב.

לביטוי ‘חק טוב’ יש מקור מפורש בתנ”ך: בספר נחמיה כתוב”ועל הר סיני ירדת ודבר עמהם משמים ותתן להם משפטים ישרים ותורות אמת חקים ומצות טובים”.

והנה, בכל התנ”ך כתוב טוב פעמים “הר סיני” – רמז ל”כי לקח טוב” שיש במסכת אבות, הפותחת ב”משה קבל תורה מסיני” (“יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים”). 16 מתוך טוב הפעמים הם בחמשה חומשי “תורת משה” ורק הפעם האחרונה היא הפסוק שהזכרנו מספר נחמיה. בחלוקת התנ”ך, ספר נחמיה הוא בעצם חלקו השני של ספר עזרא (זהו ספר אחד לפי חז”ל), ומכיון שעזרא–נחמיה בגימטריא יהושע רמוז כאן הסוד של פתיחת מסכת אבות “משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה [בימי עזרא ונחמיה]”.