פנימיות הלב | אני לומדת במוסד חינוכי חב"די ורוצה מאוד להתחבר לשורשים של חב"ד, אבל אני מרגישה יובש, ריקנות וחוסר התעוררות הלב לה'. מאידך, אולי זו רק הגאווה שלי שמסנוורת את עיני מלראות את הטוב. אינני יודעת מה לעשות. בהקשר זה אני שואלת: איך ההדרכה של "מוח שליט על הלב" הולכת יחד עם אמת? האין בזה ממד של שקר שהשכל מתעלם ממה שהוא באמת מרגיש בלב?

בכל מקום יש טוב ורע. עליך לקבל את הטוב, להתעלם מהלא-טוב, ובכלל להיות משפיעה את הטוב שבך (האור שבך, החסידות שבך) לסביבה שבה את נמצאת.

ההדרכה היסודית בעבודת ה' היא אכן שהמוח יהיה שליט על הלב, אבל הכוונה היא לחיצוניות הלב דהיינו לכל תאוות היצר-הרע וכדומה המיוחסות ללב ("הלב חומד"). הקב"ה ברא אותנו כך שהמוח, הרובד השכלי בנפש, צריך ויכול לקבוע (בכל רגע) כיצד נתנהג, מבלי להיכנע ולהיגרר אחר רצון הלב שבטבעו הראשוני 'משתולל' ללא רסן, "עיר פרא אדם יולד"…

אבל אין הכוונה שנפעל ללא רגש וחיות פנימית, חס ושלום. אדרבה, בנוגע לפנימיות הלב – הרצון הפנימי להתקרב לה' – מוסבר בחסידות ש"פנימיות הלב שליט על המוח".

בנוסף, אמנם בחסידות חב"ד מודגש הרבה הצד של המוח (ולכן החסידות נקראת בשם זה, "חכמה, בינה, דעת"), אבל המטרה היא לא להישאר רק ברובד של ה'השכלה' – הכרה שכלית שיש בה משהו 'קר ויבש' – אלא להגיע לבסוף ל'התפעלות' אמיתית, דהיינו התעוררות-אמת של מדות הלב, כמו אהבה ויראה (התעוררות חמה וחיה, כטבעו של הלב). אלא שכדי להגיע להתעוררות אמיתית ופנימית, צריך בדרך כלל לעבוד הרבה עם השכל – כך שהשכל יפעיל ממילא את הלב (למשל, ככל שאני לומד ויודע על אהבת ה' אלי, כך אני מתעורר באהבת-אמת לעומתו) – ולא לעורר את הרגש באופן מלאכותי וחיצוני (שממילא יש בזה צד שקרי). מכל מקום, הנקודה של "פנימיות הלב" מכוונת את המוח, לפעמים הדבר נעשה בהסתר ובאופן לא-מודע, ולפעמים הנקודה הזו מתגלה באופן של חוויה מתוקנת.

את זקוקה ל'משפיעה' טובה, שתעזור לכוון אותך בדרכך בעבודת השי"ת. ברכה שתצליחי בכל, ותבשרי בשורות טובות.