סיפורי צדיקים

רבי אברהם אבן עזרא נולד בשנת ד’תתנ”ב לערך לאביו רבי מאיר, בטודלה שבספרד. הקהילה היהודית פרחה באותם ימים, ומנתה אישים דגולים כריה”ל ועוד. עם זאת, מבחינה גשמית היה מצב היהודים מורכב: מחד נשאו יהודים משרות רמות בחצרות המלכים, ונטלו חלק פעיל במסחר ובתרבות העיר, ומאידך סבלו מפעם לפעם מהתפרצויות שנאה מצד הגויים. בד’תתצ”ח החל רבי אברהם לנדוד ברחבי העולם: צפון אפריקה, קירואן, מצרים, ארץ הקודש ועוד. לאחר מכן שב לאירופה, ובאיטליה חיבר את פירושו לתורה שהושלם בשנת ד’תתקט”ו. בפרובאנס ישב לזמן מה, למד ולימד, ואף דן עם רבינו תם – בכתב ובפגישה פנים אל פנים. לאחר מכן שהה בלונדון שלוש שנים, חיבר שם את ספרו ‘יסוד מורא’. בגיל 75 חלה את חוליו בקוראו על עצמו את הפסוק: “ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן” – בן שבעים וחמש יצא הצדיק מחרון אף העולם, ונסתלק ביום א’ אדר ראשון. מקום ושנת פטירתו לא נודעו.

פירושו של האבן עזרא זכה לחיבה מיוחדת אצל רבים מגדולי ישראל. הרבי מליובאוויטש למשל מביא, כי בימים עברו כשרצו לבחון איזה ראש יש לילד, היו מושיבים אותו ללמוד פסוק עם אבן עזרא, מסתירים ממנו את מפרשי הראב”ע, ורואים איך הוא לומד. עוד כותב הרבי, בשם ה”שערי תשובה” לאדמו”ר האמצעי, כי הראב”ע מסר את נפשו על קידוש ה’.

מחיבתו של פירוש האבן עזרא, ישנם סיפורים רבים בהם דייקו צדיקים בדבריו. נביא כאן שניים מהם, המשקפים הן את הפירוש והן את העין החסידית בה התבוננו הצדיקים:

האדמו”ר מסטריקוב אמר פעם, כי על פי דברי האבן עזרא יש ליישב מה שכיום הולכים לדרוש ברופאים בעת חולי – וגם רבים מהצדיקים וגדולי האדמו”רים היו שולחים לרופא. ולכאורה, ידוע מה שכתב הרמב”ן: “מה חלק לרופאים בבית עושי רצון ה’?” ונראה מדבריו שאין ליראי ה’ כלל לדרוש ברופאים, ומה דאיתא שנתנה רשות לרופא לרפאות הוא רשות לרופא, אבל החולה אינו צריך להשתדל בזה ועדיף בתפילה.

ויש ליישב הדבר על פי מה שכתב האבן עזרא, על הפסוק “ורפא ירפא”: “נתן רשות לרופאים לרפא הפצעים שיראו בחוץ, רק כל חולי שהוא בפנים בגוף ביד ה’ לרפאותו, וכן כתוב ‘הוא יכאיב ויחבש’ וכו'”. ומחלק בין פצעים חיצוניים, שהרופא רואה בעיניו ועל זה אמרינן שנתנה רשות לרפא, ובין חולי פנימי שאין הרופא רואה שטוב יותר שיתפלל ואל יסמוך על הרופאים. ואמר האדמו”ר מסטריקוב כי על פי זה יתכן לומר, שכיום כאשר יש כח ביד הרופאים לראות גם חולי הפנימי על ידי רנטגן וכיוצא, ממילא יש גם לזה גדר של “ניתנה רשות לרופא”.

***

פעם, בהיות רבי ישראל מהוסיאטין במקום מרפא וחיכה למי השתיה לריפוי, ניגש אליו יהודי מתקדם (‘דייטשל’, מודרני) ושאלו על זה שקורין אותו “וואנדער רבינר” [רבי פלאי, כינוי בגרמניה לבעל מופת], מה הכוונה בזה?

ענה לו מרן זי”ע: הנה יש “שטאט רבינר”, והוא מושל על עירו; ישנו “קרייז רבינער”, וזהו שמושל על חבל ערים; “לאנד’ס רבינר” מושל על כל המדינה, ואילו “וואנדער רבינר” – זהו המושל על עצמו…

והסמיך לדבריו דברי האבן עזרא על הפסוק “ואיש כי יפליא לנדור נדר נזיר”: “יפליא, יעשה דבר פלא – כי כל העולם הולכים אחר תאוותם”. הרי הפורש בקדושה מתאוות העולם הזה ומותרותיו, הוא הנקרא “איש פלא”.

[נפלאות הצדיקים]

ייחודו של האבן עזרא, מבחינות רבות, הוא אחיזתו בשני קצוות מנוגדים: מחד בשכל הישר, הפשט, וטבע העולם והאדם, ומאידך אמונה איתנה בבורא יתברך ובמסורת החכמים, שהוא מפליא לצדד בה אל מול הקראים שנפוצו בזמנו. משום כך בחנו את שכלם של הילדים דווקא בפירושו, כדי לחדד את השכל ביראת שמים, וכך זכה גם לפרש את פירושו המופלא ל”כי יפליא” – המגלם את נשיאת ההפכים של “אתכפיא המביאה לידי אתהפכא”. מתוך כפיה ומאמץ הנראה חיצוני, ניתן לזכות למהפך שלם ולהיעשות ל”איש פלא” שאינו הולך אחר תאוותיו.

גם את המידות ההופכיות, אהבה ויראה, מיזג רבי אברהם באופן פלאי: מחד נאמר עליו כי מסר את נפשו על קידוש ה’, היינו שזכה לעבוד את ה’ בתנועת נפש חזקה של “ואהבת… בכל נפשך”, ומאידך אמר עליו רבי בונים מפשיסחא כי “איני יודע איך ניתן לחיות בעולם אפילו חמש דקות, עם יראת שמים כמו של האבן עזרא”.

באותו אופן גם החילוק שחילק בין פצע פנימי לחיצוני, המבהיר היטב את הפניה הגוברת לדרוש ברופאים, מוביל אותנו להבנה נושאת הפכים כזו: ניתן לומר כי על פי רוח קדשו של האבן עזרא, בימות המשיח רוצה ה’ שהנסים כולם יתלבשו בדרך הטבע.

אמנם כל בטחוננו צריך להיות בה’ לבדו, אך היעזרות ברופאים אין משמעה ביטחון בהם. אדרבה: כאשר בוטחים בה’ בביטחון פעיל, וסומכים עליו שיתן כח לעשות חיל, מבינים היטב כי הכל מה’ לבדו – גם בפעולתנו שלנו ותוצאותיה הטובות. כאשר נדרש לפעול דבר מה בדרך הטבע, יש לזכור זאת ולעורר את זכות האבן עזרא, שבזכותו יתן לנו ה’ את הכח לפעול בעולם.