מַסָּע שֶׁל מַשָּׂא

הַצִּוּוּי הַפּוֹתֵחַ אֶת הַפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ קוֹרֵא לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ לִמְנוֹת אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחַת גֵּרְשׁוֹן מִשֵּׁבֶט לֵוִי בַּמִּלִּים “נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן”. בְּהֶמְשֵׁךְ הַפָּרָשָׁה נִלְמַד עַל בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, שֶׁהַשְּׁלִישִׁית וְהַמְּעֻלָּה שֶׁבָּהֶן מְאַחֶלֶת לָנוּ “יִשָּׂא ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ”. סִיּוּם הַפָּרָשָׁה עוֹסֵק בְּהַרְחָבָה מְרֻבָּה בַּקָּרְבָּנוֹת שֶׁהֵבִיאוּ לַמִּשְׁכָּן שְׁנֵים-עָשָׂר הַנְּשִׂיאִים.

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ שֶׁקָּשׁוּר עִם פְּעֻלַּת הַנְּשִׂיאָה, אָז נְנַצֵּל אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת הַזּוֹ לְדַבֵּר עַל הַנּוֹשֵׂא כְּפִי שֶׁהוּא מֻסְבָּר בְּתוֹרַת הַחֲסִידוּת.

זֶה לֹא נִגְמַר!

“הַתַּפְקִיד שֶׁלָּכֶם הוּא נִקּוּי אוּלַם הַכְּנִיסָה”, זוֹ הָיְתָה הַמְּשִׂימָה שֶׁהֻטְּלָה עַל מוֹטִי וְעָלַי. הַהֲכָנוֹת לִמְסִבַּת סִיּוּם הַשָּׁנָה מִזְּמַן כְּבָר בְּעִצּוּמָן, וְכָעֵת אָנוּ בַּיְּשֹׁרֶת הָאַחֲרוֹנָה – הַהֲכָנוֹת שֶׁל יוֹם הָאֵרוּעַ עַצְמוֹ. “עוֹד דָּבָר”, הוֹסִיף רָמִי הָרַכָּז, “צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת זֹאת כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר בִּסְמִיכוּת לִשְׁעַת הַהַתְחָלָה, שֶׁיִּהְיֶה נָקִי”.

כַּמְּתֻכְנָן, הִתְיַצַּבְנוּ מוֹטִי וַאֲנִי בַּחֲדַר הַמְּנַקִּים בְּשָׁעָה 18:30, שָׁעָה לִפְנֵי מוֹעֵד פְּתִיחַת הַשְּׁעָרִים. לְפִי הַהַעֲרָכָה שֶׁלָּנוּ הָעֲבוֹדָה עֲשׂוּיָה לָקַחַת חֲצִי שָׁעָה וְלָכֵן כְּדַאי לְהַקְדִּים טִפָּה, כָּךְ שֶׁהָרִצְפָּה תַּסְפִּיק לְהִתְיַבֵּשׁ בְּעוֹד מוֹעֵד. הֶעֱמַסְנוּ אֶת צִיּוּד הַנִּקָּיוֹן וְיָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ. אַחֲרֵי עֲבוֹדָה מְאֻמֶּצֶת שֶׁל 40 דַּקּוֹת (כֵּן, לָקַח קְצָת יוֹתֵר מֵהַמְּתֻכְנָן) הָרִצְפָּה הָיְתָה מַבְרִיקָה וַאֲנַחְנוּ הִתְיַשַּׁבְנוּ סוֹף סוֹף לִמְנוּחָה קַלָּה. אֶלָּא שֶׁאָז בְּדִיּוּק נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת הָרָאשִׁית וְדַרְכָּהּ פָּרְצוּ בְּרִיצָה שְׁלֹשָׁה יְלָדִים מִכִּתָּה ה’. “חֻצְפָּה! צְאוּ הַחוּצָה, אַתֶּם לֹא רוֹאִים שֶׁרָטוּב פֹּה?”, זֶה הָיָה כְּבָר מְאֻחָר. גַּם אַחֲרֵי שֶׁגֹּרְשׁוּ מֵהַשֶּׁטַח, טְבִיעוֹת הַבֹּץ שֶׁל נַעֲלֵיהֶם כְּבָר הָיוּ פְּזוּרוֹת לְאָרְכּוֹ שֶׁל הָאוּלָם.

מָה לַעֲשׂוֹת? אֶת הַחֶשְׁבּוֹן אִתָּם יִהְיֶה צֹרֶךְ לִסְגֹּר בַּהֶמְשֵׁךְ, אֲבָל כָּרֶגַע צָרִיךְ לִדְאֹג לְאוּלַם נָקִי. הִפְשַׁלְנוּ שַׁרְווּלִים וְעָבַרְנוּ פַּעַם נוֹסֶפֶת עִם מַגֵּב וּסְמַרְטוּט עַל הָרִצְפָּה. אֶלָּא שֶׁגַּם אָז לֹא הִגַּעְנוּ אֶל הַמְּנוּחָה וְהַנַּחֲלָה. הַפַּעַם זֶה הִגִּיעַ דַּוְקָא בְּצוּרָה מְנֻמֶּסֶת, עִם דְּפִיקוֹת בַּדֶּלֶת: “מַמָּשׁ סְלִיחָה יְלָדִים, אֲנִי צְרִיכָה לְמַלֵּא אֶת בַּקְבּוּק הַמַּיִם שֶׁל הַתִּינוֹק. אוֹיְשׁ, אֲנִי רוֹאָה שֶׁאַתֶּם בְּאֶמְצַע לְנַקּוֹת. לֹא נָעִים, בֶּאֱמֶת סְלִיחָה, אֲבָל הוּא צוֹרֵחַ לִי…”.

נוּ, אֶפְשָׁר לְסָרֵב? “אָה, אֵין בְּעָיָה, זֶה בְּסֵדֶר גָּמוּר”, עָנִינוּ בְּחִיּוּךְ מְאֻלָּץ שֶׁלֹּא עָלָה מַמָּשׁ בְּכָזוֹ קַלּוּת, “אַתְּ יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס”. שׁוּב נָטַלְנוּ אֶת כְּלֵי הָעֲבוֹדָה וּמָחַקְנוּ מֵעַל הָרִצְפָּה אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַצְּעָדִים וְגַלְגַּלֵּי עֶגְלַת הַתִּינוֹק שֶׁנִּמְרְחוּ עַל הַמִּרְצָפוֹת. לֹא עוֹבְרוֹת 3 דַּקּוֹת נוֹסָפוֹת וְשׁוּב דְּפִיקוֹת עַל הַדֶּלֶת. “הַפַּעַם אַתָּה לֹא פּוֹתֵחַ לְאַף אֶחָד”, מַזְהִיר אוֹתִי מוֹטִי, אֲבָל הַסַּקְרָנוּת מְנַצַּחַת וַאֲנִי נִגַּשׁ לַפֶּתַח. מִבַּעַד לָעֵינִית אֲנִי מַבְחִין בְּאַב הַבַּיִת עָמוּס בִּכְלֵי עֲבוֹדָה. “זֶה חַיָּב לִהְיוֹת עַכְשָׁו?”, אֲנִי שׁוֹאֵל בַּחֲצִי תְּחִנָּה, כְּאִלּוּ שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֶת הַתְּשׁוּבָה הַצְּפוּיָה. “נוּ מָה אַתָּה חוֹשֵׁב, אֲנִי בָּא לְפֹה לְבַלּוֹת? פְּתַח בִּזְרִיזוּת, הַחַשְׁמַל בָּאוּלָם נָפַל…”. שׁוּב מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ, כְּמוֹ צֶוֶת כִּבּוּי, חוֹזְרִים וּמַעֲבִירִים סְמַרְטוּט עַל שׁוֹבָל הַלִּכְלוּךְ הֶחָדָשׁ.

הֲצָצָה חֲפוּזָה עַל הַשָּׁעוֹן מְגַלָּה: שָׁלֹשׁ דַּקּוֹת לִפְתִיחַת הַשְּׁעָרִים. וְאָז, אֵיךְ לֹא… שׁוּב דְּפִיקוֹת עַל הַדֶּלֶת! מָה יִהְיֶה הַסּוֹף? מְיָאֵשׁ! זֶה יִגָּמֵר מָתַי שֶׁהוּא?

אֶפְשָׁר לִפְתֹּר אֶת זֶה?

מָתַי דְּבָרִים עֲלוּלִים לְיָאֵשׁ אוֹתָנוּ? כְּשֶׁמְּצִיאוּת עֲגוּמָה חוֹזֶרֶת שׁוּב וָשׁוּב וַאֲנַחְנוּ לֹא רוֹאִים שׁוּם אוֹר בִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה. סִפּוּר הַלִּכְלוּךְ בְּרִצְפַּת הָאוּלָם אֵינוֹ דּוֹמֶה בְּדִיּוּק. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הָרִצְפָּה הִתְיַבְּשָׁה וְהָאֵרוּעַ הִסְתַּיֵּם. אֲבָל יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ מִתְמוֹדְדִים אִתָּם שׁוּב וָשׁוּב, וְנִדְמֶה לָנוּ שֶׁהֵם אַף פַּעַם לֹא יִסְתַּיְּמוּ.

אֶצְלִי לְמָשָׁל זוֹ מִדַּת הַכַּעַס. בֶּטַח כְּבָר סִפַּרְתִּי לָכֶם שֶׁאֲנִי בִּכְלָל לֹא בָּחוּר עַצְבָּנִי וַאֲנִי גַּם אַף פַּעַם לֹא כּוֹעֵס. אֲנִי רַק מִתְעַצְבֵּן כְּשֶׁמְּעַצְבְּנִים אוֹתִי… אָז זֶהוּ, אֶלֶף פְּעָמִים הֶחְלַטְתִּי שֶׁיּוֹתֵר אֲנִי לֹא כּוֹעֵס. תַּאֲמִינוּ לִי, אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁהַדָּם עוֹלֶה לִי לָרֹאשׁ וְהַצְּעָקוֹת אֶל הַפֶּה – אֲנִי, וְרַק אֲנִי, הַמַּפְסִיד הַגָּדוֹל. לֹא צָרִיךְ לְשַׁכְנֵעַ אוֹתִי בָּזֶה. אֲבָל אַחֲרֵי כָּל הַמֵּידָע הַזֶּה שׁוּם דָּבָר לֹא מִשְׁתַּנֶּה אֶצְלִי. כְּשֶׁאֲנִי כּוֹעֵס – אֲנִי כּוֹעֵס, וְאַחֲרֵי הַכַּעַס בָּא הַיֵּאוּשׁ. לָמָּה אֲנִי לֹא רָגוּעַ כְּמוֹ נֹחַ? הוּא תָּמִיד מְקַבֵּל בְּכָזוֹ שַׁלְוָה כָּל דָּבָר…

בָּא אַדְמוֹ”ר הַזָּקֵן וּמְלַמֵּד אוֹתָנוּ בְּסֵפֶר הַתַּנְיָא כְּלָל גָּדוֹל: נָכוֹן, צַדִּיקִים בֶּאֱמֶת פּוֹתְרִים בְּעָיוֹת וְהֵם יוֹדְעִים לַעֲשׂוֹת זֹאת מֵהַשֹּׁרֶשׁ. הֵם רַק חוֹשְׁבִים עַל ה’ וְ… בְּעָיוֹת אֲמַרְתֶּם? מָה זֶה בִּכְלָל? הֵן כֻּלָּן מִתְגַּמְּדוֹת וְנֶעֱלָמוֹת כָּלִיל. אֲבָל אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים כָּמוֹנוּ, כָּאֵלּוּ שֶׁאֵינָם צַדִּיקִים וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁהַכַּוָּנָה הִיא לְרֹב הָאֲנָשִׁים בָּעוֹלָם, אֶצְלֵנוּ זֶה אַחֶרֶת. לָנוּ יֵשׁ מְשִׂימָה שׁוֹנָה: לָשֵׂאת!

לָשֵׂאת אֶת הַמַּשָּׂא

בְּהֶחְלֵט יִתָּכֵן שֶׁמֵּהַיּוֹם וְעַד גִּיל מֵאָה וְעֶשְׂרִים אֶעֱמֹד שׁוּב וָשׁוּב בִּפְנֵי אוֹתָהּ הִתְמוֹדְדוּת. אָמְנָם, בְּכָל פַּעַם שֶׁאֶתְאַמֵּץ בֶּאֱמֶת – אַצְלִיחַ לְהִתְאַפֵּק וּלְהַבְלִיג מִלִּכְעֹס, אֲבָל בִּפְנִים אַמְשִׁיךְ ‘לְהִתְפּוֹצֵץ’. אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ? כִּי גַּם אִם הִצְלַחְתִּי לְהַבְלִיג הַיּוֹם זֶה לֹא אוֹמֵר שֶׁמָּחָר לֹא אֶמְצָא אֶת עַצְמִי בְּדִיּוּק בְּאוֹתָהּ עֶמְדָּה, עַל סַף פִּצּוּץ…

אָז מָתַי הַיְּדִיעָה הַזּוֹ גּוֹרֶמֶת לִי לְיֵאוּשׁ? אִם חָשַׁבְתִּי מִשּׁוּם-מָה שֶׁאֲנִי כְּבָר צַדִּיק מֻשְׁלָם… הֲרֵי אֲנִי אָמוּר לִפְתֹּר אֶת כָּל הַבְּעָיוֹת… אֲבָל אִם אֲנִי מַקְשִׁיב הֵיטֵב לְדִבְרֵי בַּעַל הַתַּנְיָא אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁעָלַי מֻטֶּלֶת עֲבוֹדַת מַשָּׂא שֶׁמְּיֹעֶדֶת לְבֵינוֹנִי וּמְיֻחֶדֶת לוֹ. עָלַי לְגַיֵּס אֶת הַנֶּפֶשׁ אֱלֹקִית וּלְהַעֲמִיס עַל כְּתֵפֶיהָ אֶת מַשָּׂא הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית – עָלַי לְנַקּוֹת שׁוּב וָשׁוּב אֶת הַלִּכְלוּךְ שֶׁהִצְטַבֵּר עַל הָרִצְפָּה שֶׁלִּי. לֹא ‘זְבֵּנְג וְגָמַרְנוּ’.

וּמָה עוֹשִׂים כְּשֶׁמִּתְעַיְּפִים? שָׂמִים בַּנָּגַן מוּזִיקַת רֶקַע מְעוֹדֶדֶת. רוֹצִים הַצָּעָה לְמִּלִּים? –  ה’ יִתְבָּרַךְ שָׂמֵחַ וּמִתְעַנֵּג מְאֹד מֵעֲבוֹדַת הַנְּשִׂיאָה הַמְּאֻמֶּצֶת שֶׁאָנוּ מַגִּישִׁים לוֹ! הִיא מְסֵבָה לוֹ קוֹרַת רוּחַ לֹא פָּחוֹת מֵאֲשֶׁר הַפִּתְרוֹן הַמֻּשְׁלָם שֶׁמַּגִּישִׁים לוֹ הַצַּדִּיקִים.

בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲסַיֵּם אֶת הַמְּלָאכָה אָרִים אֶת עֵינַי לַשָּׁמַיִם וְאוֹמֵר: “תּוֹדָה לְךָ ה’! תּוֹדָה עַל הָעֶזְרָה! תּוֹדָה שֶׁבִּזְכוּתְךָ הִצְלַחְתִּי הַפַּעַם בַּמְּשִׂימָה! וּבִכְלָל, תּוֹדָה שֶׁסָּמַכְתָּ עָלַי וְנָתַתָּ לִי אֶת הַתַּפְקִיד הַזֶּה!”

שֶׁנִּזְכֶּה לָשֵׂאת אֶת הַמַּשָּׂא בְּשִׂמְחָה וּבִקְלִילוּת!

שַׁבַּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי