פיזיקה

ג כסלו תשמה   מכון גל עיני

על שלש שיטות של הגיון

הלוגיקה והבנת הממדים

נוסיף כאן הסבר לענין תפיסת הממדים בספר יצירה, ובתורה בכלל, הנוגע גם למושג "הרע כסא לטוב" שהוזכר קודם.

אחת משלוש השיטות בלוגיקה נקראת "לוגיקה בוליאנית" – על שמו של מתמטיקאי בשם בול. מדובר כאן על "קבוצות של שלילה" – והכונה שדבר אחד שולל את השני. כלומר ישנן קבוצות של דברים ואין שום מגע וחפיפה ביניהם. ושוב, אין חפיפה בין הדברים – וממילא ישנו פרוד מוחלט ביניהם. כלומר, או שאתה כאן – או שאתה שם. לוגיקה זאת המבוססת על שלילה נקראת בקבלה "עולם התהו", "אנפין נפרדים". בעולם התהו כל אחד לעצמו – ואין שום חפיפה והתכללות בין אחד לשני. ואם כן, לפי שיטה זאת, שיטת הגיון דו ערכי, כל דבר בעולם זה "או או": או שהדבר טוב, או שהדבר רע – ואין ביניהם חפיפה וממילא אין גם מצבי ביניים – "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע … ובחרת בחיים".

מלחמת החכמות – אומנם לוגיקה זאת נקראת ע"ש מדען מהעת החדשה – ובכל זאת היא היא הלוגיקה של חכמת יון. בחנוכה נלחם ההגיון היהודי של החכמה האלוקית הפנימית, ונצח את ההגיון החיצוני של חכמת הטבע היונית:      הג – יון – הג = 8, שמונת ימי החנוכה שמבטלים את ההגיון של חכמת יון.

ואם כן, ההגיון הקדום של יון הוא הגיון של סתירות. אריסטו מדבר על המושגים חם וקר. או שהדבר חם או שהדבר קר – ולא יכול להיות מצב ביניים. חום וקור אצל אריסטו אלו שתי מהויות שונות בדיוק כמו טוב ורע. וממילא, או שהדבר חם – או שהדבר קר, ואם אתה רוצה לקרר את הדבר – אתה צריך קודם כל לבטל את החום שלו – וממילא אפשר אח"כ לקררו. ושוב, קור וחום הם שני דברים שאין חפיפה ביניהם.

המשך אחד – אותנו לימדו בבית הספר שחום וקור אינן שתי מהויות שונות – אלא שישנו מושג הנקרא "טמפרטורה" – שיכול להיות גם חם וגם קר. ישנו מודד חום – וממילא יכול להיות ערך נמוך יותר ע"ג המודד שנקרא קר, ויכול להיות ערך גבוה יותר ע"ג המודד שנקרא חם – ואין אלו שתי מהויות שונות – אלא המשך אחד. ואם כן, כמו שאנו מבינים כאן את המושג "טמפרטורה" – כך מובן אצלנו המושג "ממד". אני קובע נקודת אפס ע"ג הממד – שכביכול, אינו אלא המשך אחד מנקודת "פלוס אין סוף" ועד "מינוס אין סוף" – והכל בעצם מהות אחת.

תפיסה כזאת לגבי טוב ורע – זהו חידושו של הבעש"ט שנקרא "הרע כסא לטוב". בלשון המגיד ממזעריטש – הכל זה דבר אחד ומה שנמצא למטה, מתחת, זה הרע – מלרע, ומה שנמצא למעלה, מעל, זה הטוב – מלעיל.

וממילא, בזה שהבעש"ט מגדיר את מושג "הרע כסא לטוב" – הוא פועל באופן של אחוריים שינוי השקפה לגבי הרבה ענינים במדע ובעולם הכללי. וכאמור, העיקר זאת ההבנה שאם כי שהממד חולף ועובר מטוב לרע, מחיובי לשלילי – בכל זאת הוא מהות אחת. וכאמור, המקור לכל זה הוא הנאמר "בספר יצירה" לגבי עשרת העומקים.

נסיים ונזכיר את ג' שיטות ההגיון שהוזכרו:

א – הגיון של שלילה – בוליאני.

ב – הגיון טופולוגי – הגיון של צורות – שבו אפשרי שתהיה חפיפה.

ג – הגיון של אלגברה – ממדים – הכל מהות אחת.

כאמור, כל זאת הסברנו כדי להבין יותר את "ב^הבראם" – ב ה' בראם –      ה' בחזקת ה' – שהם ריבוע בחמישה ממדים – שיוצא מתוך "ישראל אשר בך אתפאר".

נחזור ללשון המאמר:

וע"י עסק התורה נעשה "ישראל אשר בך אתפאר"

(כשאינו לומד על מנת להתפאר בעצמו ח"ו

אלא לברר את האמת) – אמרנו שהאבא מתפאר בבנו הלמדן: "בֵּן חָכָם יְשַׂמַּח אָב". ונשאלת השאלה – מה יעשה האב אם רואה שבנו אכן עילוי אבל גם בעל גאוה גדול מאוד? אם הוא אב חסידי אכן הוא במבוכה גדולה.  ואם כן, האב אכן מתפאר בבנו הלמדן כשאינו לומד על מנת להתפאר בעצמו ח"ו, אלא לומד על מנת לברר את האמת.  וכאמור, בירור האמת הוא להשיב את הרבים מעוון – כפי שהסברנו קודם. ואם כן, עד כמה שבנו לומד על מנת לברר את האמת, "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ… וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן" – ואינו לומד לשם התפארות עצמית – כך האב מתפאר בו.

אתהפכא – אכן אני רוצה שאבא יתפאר בי! וזהו שהוסבר שישנה כאן אתהפכא גמורה במידת התפארת: במקום שאני אתפאר בעצמי – אני רק מרגיש את התפארותו של אבא בי. יכול הייתי לחשוב – שעצם העובדה שאני מתפאר בעצמי – אינה סותרת את התפארותו של האב בי. אני לובש בגדי פאר ומתהדר בלבושי – וגם אבי מאוד אוהב שהופעתי מסודרת והדורה. מה ההכרח לומר שהתפארותו של האב בי – שוללת את התפארותי שלי?

וכמו שכבר רמזנו – שהקב"ה הוא ודאי "אבא חסידי" וממילא, האבא לא יוכל להתפאר בי אם ישנו אצלי עדיין שמץ של התפארות בעצמי. כך מסביר רבי נחמן – שאם אני רוצה להרבות בכבוד שמים – עלי למעט בכבוד עצמי.

ושוב, כאשר אני לומד תורה – בבחינת "תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ… וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן" – אזי האבא מתפאר בי – "ישראל אשר בך אתפאר".

בשמחת האב והבן גם יחד – וכשאני מרגיש שהאבא מתפאר בי – אני  שמח. איני צריך להיות מדוכא, מכווץ, לחוץ, דפוק – כדי שהאבא יתפאר בי, אלא להיפך – אני צריך להיות שמח. האבא רוצה בן שמח – אבל ששמחת הבן תבוא משמחת האב כלומר, מלימוד תורת אמת.