פיזיקה

ערב טוב לכולם,

השיעור ניתן בכ”ו אלול תשס”ח בישיבת “מגדל אור” שבמגדל העמק.

אנו נמצאים כמה ימים לפני ראש השנה – וממילא צריכים אנו לפתוח בדברי התעוררות לקראת ראש השנה. בקשו כאן לקשר את הדברים למגמת – הקישור והגישור בין התורה והמדע – כפי שלומדים בישיבה זאת.

לפי קביעת ההלכה, אנו פוסקים כמו רבי אליעזר האומר שבתשרי נברא העולם כלומר, שהבריאה התחילה כבר אתמול, כ”ה באלול! שהרי ידוע, שראש השנה, א’ בתשרי, חל ביום השישי של מעשה בראשית – הוא יום בריאת אדם הראשון. בתפילות ראש השנה אנו אומרים: “זה היום תחילת מעשיך – זכרון ליום ראשון“. ואם כן, אדם הראשון נברא עם זכרון – ואנו נעסוק כאן גם בענין זה.

יום הולדת – אחד הסודות העמוקים ביותר, הקשור גם עם המדע דהיום – עולה מתוך דברי חז”ל האומרים שאדם הראשון נברא בן עשרים שנה. ושוב, בראש השנה נברא אדם הראשון בקומה שלמה והוא בן עשרים שנה! באותו יום הוא נברא, באותו יום הוא התחתן ובאותו יום הוא חטא! אנחנו כולנו צאצאי אדם הראשון – ולכן גם אנו, כמו ביום הולדת פרטי, אישי, של כל אחד ואחד, שבו “המזל גובר” – צריכים להתבודד ולעשות חשבון נפש ולחזור בתשובה. ואם כן, ביום ההולדת הכללי של כל האנושות, בראש השנה, זה היום בו צריך להעלות את כל הזכרונות.

כאמור, אדם הראשון בעצמו, נברא בן עשרים שנה – ונשאלת השאלה: מה זאת אומרת להברא בגיל עשרים? מהי המשמעות של גיל עשרים – אם לא עברת את אותן עשרים שנה של התבגרות ככל האדם?

יושבים אתנו כאן בחורים רבים שגילם בערך עשרים שנה – ויכול כל אחד מכם לתאר לעצמו, שברגע זה נבראתי, בגיל עשרים כמו אדם הראשון! ואם כן, האם שייך לחשוב שאדם נברא בגיל עשרים – בלי זכרון? או, מה המשמעות של גיל 20?

זכרון בנוי – אחד הדברים העמוקים ביותר שבודק וחוקר המדע דהיום – זה הזכרון! כאשר אנו אומרים בתפילות ראש השנה: “זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון” – אנו מדברים על יום ראשון של מעשה בראשית שחל חמישה ימים קודם, בכ”ה באלול. אנו נסביר שיש זכרון בנוי בתוך הבריאה – שכל יצור נוסף מקבל אותו מיד כשנולד. זה קצת מזכיר אבולוציה, אלא שאנחנו לא גורסים את הגירסא המקובלת לגבי אבולוציה – שהרי בודאי יש משהו מקביל בקדושה! הדבר המקביל בקדושה הוא שבהחלט – כל דבר בקדושה יש לו איזה רושם, רשימו, שזה בעצם זכרון של כל מה שהיה – בנוי בתוך הפסיכולוגיה שלו! וכאמור, דבר זה בא לידי ביטוי באמירת “זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון” – בתפילת ראש השנה.

הביטוי הוא “זה היום תחילת מעשיך” וכולם שואלים: הרי היום זה ראש השנה, היום השישי של מעשה בראשית – ולמה זה תחילת מעשיך? ועונים, שזאת תחילת הזיכרון המתמיד של הכל! כל זה קשור למושג מדעי נפוץ במדע דהיום הנקרא: תמונת עולם הוליסטית. זה על דרך תמונת הולוגרם – בה כל חלק כולל את הכל! בלשון הבעש”ט, מחולל תנועת החסידות, זה המאמר: “כשאתה תופס בחלק מן העצם, אתה תופס בכולו“.

רעיון זה, שכל חלק כולל את הכל – זה הדבר הכי עמוק שבעצם הופך את המציאות לעצמות, לעצם! ודבר זה מתחיל אצל אדם הראשון.

אין עולם – ושוב, אדם הראשון נברא כ”עולם קטן” כלומר, שבעצם כל העולם כולו נמצא באדם – ובתוך כך הוא יוצר את המציאות בפסיכי שלו, בחושים שלו, בחשיבה שלו. ואם כן, החשיבה המדעית על “יקום הוליסטי” – עדיין לא עמדה על מסתרי מושג זה – אבל הוא נתפס כ”מרחיק לכת“. אותם מדענים המחזיקים מרעיון זה – מסקנותיהם מאד מאד מרחיקות לכת לגבי עצם הגדרת המציאות: יש עולם, או אין עולם. בדרך כלל, מסקנתם של מדענים מהגדולים בעולם היא ש”אין עולם” כלומר, כל מה שאנו חושבים לגבי העולם – כלל אינו קיים!

זה מזכיר לנו את דברי חז”ל האומרים שעולמנו הוא “עלמא דשיקרא“, עולם השקר – שזה בעצם שקר וכזב. מצד שני, עלינו מאד להזהר ולא לחשוב שהעולם הוא איזה חלום או דמיון שוא. ולהבדיל – יש דתות אחרות שגורסות כך. כתוב בחסידות שיש דבר אחד שהוא אמת באופן מוחלט – התורה! הפסוק הראשון בתורה אומר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ” – ומכאן סימן, למאמינים בתורה – שיש מציאות אוביקטיבית – יש שמים ויש ארץ!

לגבי האופן שאנו מקבלים את הסובב אותנו – ודאי הוא שהחושים שלנו “משקרים” לנו. ואכן, כך אומרים המדענים במשך מאות בשנים – שהתפיסה הראשונה של המציאות, אינה התפיסה הנכונה. מהאימרה הזאת ועד לאמירה שהעולם זה משהו אחר בכלל ממה שנדמה לנו – זה הדילוג, החידוש, של כמה עשרות השנים האחרונות.

בניסוי, שהיה באנגליה ובאמריקה – לפני כעשרים שלושים שנה – גילו, באופן פתאומי – שחלקיק בצד אחד של היקום, קולט ומגיב למה שקורה אצל חלקיק אחר הנמצא במרחק של מליוני שנות אור, בקצה היקום!

לתופעה זאת אין שום הסבר שהרי לפי התיאוריה של אינשטיין – המהירות המקסימלית של קרינה או העברת מידע בכלל – היא מהירות האור. ושוב, זהו חוק שבנוי בתוך הטבע – אם היקום אכן כמו שאנו מדמים. והנה, גילו שחלקיק כאן – יודע בין רגע מה קורה אצל חלקיק שנמצא בקצה השני של היקום – במרחק מליוני שנות אור! וכמובן, שאין שום אפשרות תקשורת והעברת מידע מקובלת – שתאפשר תופעה כזאת.

מה כל זה אומר לנו? שיש משהו מחוץ ליקום האוביקטיבי – יש משהו מעבר לעולם – כפי שאנו תופסים אותו! כלומר, שמעבר יש כעין סכמה הולוגרפית – שכל חלק בה משקף את הכל.

הולוגרמה – ישנן תגליות חדשות, נפלאות, המבשרות לנו את הגאולה. מתחילה להיות קרבה אמיתית בין התורה לבין המדע והתפקיד שלנו לפתח ולנצל תגליות אלו. הולגרמה נעשית באמצעות קרני לייזר. אפשר לצלם דבר בשלושה ממדים – ע”י מפגש של שתי קרני לייזר משני כיוונים שונים – הנפגשים בזוית מסוימת – ואז מתקבלת תמונה של אותו חפץ בשלושה ממדים. אם חותכים תמונה זאת – ומקרבים קרני ליזר לראות מה יש באותו חלק קטן שהופרד מהתמונה – רואים את התמונה השלמה גם בכל אחד מאותם חלקים קטנים שהופרדו מהתמונה הראשונית!

כאשר בוחנים דבר ורוצים להבין אותו – עלינו לנתח מציאות אוביקטיבית. כלומר, לפרק אותו, לנתח אותו לחלקים – ואז אני מבין כיצד וממה הוא בנוי. אתה רוצה להבין איך עובד רדיו, או מכשיר אלקטרוני אחר – אתה פותח אותו ומפרק אותו ומתוך כך אתה תופס את העיקרון שעומד ביסוד המבנה של אותו חפץ – ואח”כ אתה מרכיב אותו מחדש – והמכשיר עובד!

עצם ומקרה

והנה, פתאום יש לנו דבר שונה, אחר, תפיסה לגמרי אחרת של המציאות. כלומר, שהמציאות אינה מציאות של כך וכך חלקים נפרדים שמחברים אותם יחד – כדי לקבל אפקט מסוים. ואם כן, אם תופסים את היקום כהולוגרם – אזי כל חלק משקף את הכל – הכל זה הכל! בעצם, הכל נמצא במימד שאינו רגיל, הכל נמצא בדרגה אחרת – בה הכל אחד – וזה נקרא “עצם“!

תפיסת מציאות כזאת – מקפיצה את המציאות מהיותה “מציאות מקרית” – להיות “מציאות עצמית“, למציאות של “עצם” בלתי מתחלק! וכאמור, זהו פתגם הבעש”ט: כאשר תופסים בחלק מהעצם תופסים בכולו כלומר, בכל חלק רואים את הכל!

דוגמא לדבר נמצאה באחד ההרים במדבר סיני (שאולי הוא הר סיני) שבו ישנם אבנים, סלעים, בעלי מבנה קריסטלי, גבישי – שככל שתחלק אותם לרסיסים קטנים ביותר – כולם ישמרו על צורה גבישית אחידה. יש אומרים שתוכל לראות באותם חלקי אבנים – צורה של סנה ע”ש הסנה הבוער של משה רבינו!

עולם קטן – ואם כן, הגילוי הזה גופא – שיש מקור למציאות המוחשית, כאילו מימד פנימי עצמי, שנוהג אחרת מהמציאות המורכבת מכך וכך חלקים, כפי שידועה לנו – הוא חידוש עצום! ושוב, יש כאן עצם – שכל חלק ממנו משקף את הכל. ע”פ תפיסה כזאת של מציאות, שכל חלק כולל את הכל, יתכן להסביר כיצד יכול להיות חלקיק בצד אחד של היקום שמיד מגיב, יודע, מה קורה עם חלקיק אחר – בצד שני של היקום!

תופעה לא מקומית

המונח לזה במדע דהיום נקרא: “תופעה לא מקומית“. כל התופעות הידועות לנו, שתלויות במהירות האור כמקסימום המהירות האפשרית, כפי שמחייבת התאוריות של אינשטיין – כולן “תופעות מקומיות“. אבל כאן אנו מדברים על תופעות כביכול אבסורדיות – שגילו מדענים צעירים יותר – ונקראות: “תופעות לא מקומיות“. כלומר, תופעות אלו אינן תלויות לא במקום ולא בזמן – וכאילו שכל היקום הוא “תופעה לא מקומית“! ושוב, דבר זה כל כך מיסטי, ומוליד אצל המדענים כל מיני תאוריות לגבי המציאות המוחשית.

המח – מסבירים, שמתוך כך נוכל לעמוד על סוד ה”זכרון“! כאמור, כבר כמאה שנים חוקרים כיצד עובד הזכרון אצל האדם. המחשבה היא שכל פריט של זכרון – נרשם באיזה תא, או מערכת קטנה של תאים בתוך המח האנושי. ושוב, כאילו שכל תא מכיל זכרון! כך הגיוני אצל מי שחושב במסגרת המוסכמות הרגילות של העולם. כתוב, שלאדם רגיל יש עשרה מליארד זכרונות – ונשאלת השאלה איפה המח מכיל עשרה מליארד זכרונות פרטיים? איפה זה נכנס?

כאמור, חשבו שזה נכנס בתוך תאים – אלא שזה אינו מתקבל על הדעת וגם נסיונות שנעשו סתרו אפשרות זאת. מזה שמונים שנה נעשו נסיונות עם עכברים, חולדות. אילפו את החולדה לתפקוד מסוים ע”פ זכרון – ואח”כ בניתוח הוציאו חלק מהמח של החולדה. והנה גילו דבר מופלא ביותר – אשר במשך חמישים שנה אח”כ לא הצליחו המדענים להסבירו!

כאמור, הוציאו חלק ממח החולדה – שהמשיכה לחיות ועדיין זכרה את התפקוד המסוים שאילפו אותה לקיימו. אח”כ הוציאו חלק אחר ממח החולדה – החיה עדיין זוכרת. התגלית היתה, שאיזה חלק מהמח שלא תוציא – החיה עדיין זוכרת את התיפקוד המסוים.

לפני כמה עשרות שנים – עלו מכל מיני כיוונים של המדע על הענין הזה של המבנה ההוליסטי של היקום – בזכות קרני הלייזר. אחד מגדולי המדענים הלביש את המודל של ההולוגרם על המח – ולפי זה הוא מסביר מאד יפה את ענין הזכרון. הוא מסביר, שהזכרונות אינם נמצאים בתוך תאים, אין תאים של זכרונות – אלא זכרונות זאת תופעה הכוללת את כל המח. יש כל מיני הקרנות הפועלות בתוך המח – והצורה הכללית של ההקרנה מכאן לכאן – זה מה ששומר על הזכרונות הפרטיים. באופן זה אפשר גם להגיע למספרים העצומים של עשרה מליארד זכרונות אצל אדם!

ואם כן, בלי ההסבר הזה של “תמונת עולם הוליסטית” – אין שום דרך להסביר, לענות על השאלה: איפה נמצא הזכרון בתוך המח? ראינו כאן שתי דוגמאות: דוגמה אחת מהפיזיקה של החלקיקים – שמרגישים אחד את השני ממרחקים עצומים. דוגמה שניה – מענין הזכרון. וממילא, צריך לומר ששני הענינים קשורים זה בזה!

תחילת הזכרון – ראש השנה נקרא “יום הזכרון” – וכאמור, זה היום בו נברא אדם הראשון – וזה סימן שזכרון ובריאת האדם  הולכים יחד, “זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון“.  מהי התחילה כאן? זהו יום התחילה לזכרון. וכאמור, מדובר כאן על יום השישי של מעשה בראשית בו נשלם מעשה הבריאה וממילא, האדם זוכר את הכל. ושוב, לפי תאוריה זאת יש מימד של “עצם” בכל היקום – אבל הדבר בא לידי גילוי וביטוי דוקא באדם! וכמובן, שאחרי חטא אדם הראשון – הרבה מצאצאיו איבדו את הצלם לגמרי – ונשאר הצלם והזכרון אצל בני ישראל עליהם נאמר: “אתם קרואים אדם ולא אומות העולם קרואים אדם“!

על זה נאמר: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ“. חז”ל שואלים מדוע כתוב “נַעֲשֶׂה” לשון רבים! זה פלא, ואפילו נותן פתחון פה למינים לומר שיש כמה רשויות. אחד הפרושים הידועים לקושיה זאת אומר ש”נַעֲשֶׂה אָדָם“, לשון רבים, מדבר על כל הבריאה כולה – שמשתתפת בבריאת אדם הראשון!

הכל רשום – פרוש עמוק יותר אומר שהאדם הזה – הוא העולם הקטן של כל העולם כולו, הוא כביכול החלק שבו נרשם הכל: שמים, ארץ, הכל – כל האבולוציה – הכל נרשם על הפסיכי, על הנפש של האדם! לפי זה יוצא שה”צלם אלוקים” זה לשון צילום ותמונה – כלומר הולוגרמה תלת ממדית שנמצאת למעלה מהזמן והמקום – כמו שהוסבר. וכאמור, אזי באופן גלוי ממש – אפשר לראות בכל חלק – את הכל!

פרשת ניצבים

נסביר כל זאת באופן עמוק יותר. כל אלו הן מחשבות על מה אנו צריכים לרצות ולאן עלינו להגיע בהכנות שלנו לקראת ראש השנה שיחול עוד מספר ימים. לפני ראש השנה קוראים בתורה את פרשת ניצבים. אדמו”ר הזקן, תלמיד תלמידו של הבעש”ט – מציין זאת ומדגיש זאת מאד מאד – שחייבים לקרוא ולהזדהות, במיוחד עם הפסוקים הראשונים, של פרשת ניצבים המונים עשר דרגות בעם ישראל: “אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי הוי’ אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ“. מה פרוש “אַתֶּם נִצָּבִים“? שבתוך עם ישראל גופא – צריכה להיות התכללות כזאת, “עד שלא ימצא ראש וסוף“, כמובא בקבלה!

ואם כן, ההכנה לראש השנה היא שאין לך בישראל אחד יותר מהשני. ומתי אפשרי דבר כזה? רק כשהכל נמצא בתוך כל אחד ואחד! ושוב, כל פרט כולל את הכל. ואם כן, ההכנה לראש השנה זה להכנס לראש הולוגרפי – ביחס לאדם – שהרי, אתם קרואים אדם!

נעשה אדם – מתי אמר ה’ “נַעֲשֶׂה אָדָם“? הוא אמר זאת בראש השנה! ישנו עוד פסוק שקוראים לפני פרשת ניצבים: “אֶת הוי’ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים“. לביטוי, “אֶת הוי’ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם” – ישנם כמה פרושים ואחד מהם אומר: שאנחנו פועלים מחדש, בתפילות שלנו, בתקיעת השופר שלנו, מידי שנה בשנה – שהוי’ יאמר מחדש, “נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ“! “הֶאֱמַרְתָּ” זה לשון מפעיל – אתה עשית ש‑ה’ יאמר, שהרי כל הבריאה של מעשה בראשית היא בלשון מאמר, “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ“, “בעשרה מאמרות נברא העולם“. ושוב, “הַיּוֹם” – זה ראש השנה כלומר, כל הכונה שלנו לפעול ש‑ה’ יאמר מחדש “נַעֲשֶׂה“, בלשון רבים, “אָדָם“!

ואם כן, קודם עלינו לגלות משהו בנו – שכל אחד ואחד מאתנו וכולנו יחד, עולם קטן – “עד שלא ימצא ראש וסוף“! כלומר, שהאדם כולל את כל הבריאה – וזה סוד הזכרון  וכאמור, ראש השנה הוא “יום הזכרון“: “בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ“.

תורה ומדע

נוסיף, בקיצור,  עוד ענין כללי. אנחנו עכשיו בתוך חמישה ימים של מעשה בראשית – החל מאתמול, כ”ה באלול, יום אחד של מעשה בראשית. אתמול ה’ ברא את האור והיום ברא את הרקיע וכך הלאה. כתוב בחז”ל שיש שני רבדים של הסוד שבתורה: מעשה בראשית; מעשה מרכבה. מי שלומד היום מדע ורוצה לקשר את המדע עם התורה – פשוט מאד שאינו יכול להסתפק רק בלימוד החלק הנגלה שבתורה. בסיס לימוד התורה – זה לימוד הנגלה שבתורה – על מנת לדעת את ההלכה על מנת לקיים את ההלכה – הלכה למעשה!

השראה – אבל, כדי לחבר בין התורה לבין המדע, ודאי לא די בלימוד הנגלה שבתורה, שנקרא: “גופא דאוריתא“. אלא, עלינו לחשוף גם את הפנימיות, את נשמת הנגלה שנקרא: “נשמתא דאוריתא” – וזה מה שעשינו עד עכשיו. רק לימוד הקבלה והחסידות, שנקראת גם “קבלת הבעש”ט” – עוסק בתחום הסוד שבתורה על שני רבדיו. ובאופן מיוחד, קבלת הבעש”ט שענינה “השראה” – כל כולה מכוונת וחותרת להכנס ל”ראש הולוגרפי” כפי שהוסבר כאן. כלומר, יש הכל, מאלף ועד תיו – אבל ישנה גם תחושה פנימית ש”לא ימצא ראש וסוף“. וכאמור, תחושה כזאת אצל אדם נקראת “השראה אלוקית“, כמעט כמו “רוח הקודש“!

קול נבואה – וכן, יש לומר שהנביאים הגיעו לרוח הקודש ולנבואה – מתוך מודעות הולוגרפית כמו שהוסברה כאן. וכאמור, מודעות כזאת משרה על האדם השראה אלוקית – רוח הקודש! אם היינו זוכים – היינו זוכים לרוח הקודש בראש השנה למשמע קול השופר. קול השופר זה כמו קול נבואה וממילא, היינו זוכים, כל אחד ואחד מאתנו, לקבל קול נבואה שבא מהזכרון ליום ראשון!

מעשה בראשית ומעשה מרכבה

ושוב, לפני שמגיעים לראש השנה, שזאת בריאת האדם – עוברים חמישה ימים של מעשה בראשית. כאמור, כתוב בחז”ל שבכללות יש שני סוגי סודות: מעשה בראשית; מעשה מרכבה! נסביר, ע”פ מה שדובר עד עכשיו, מהו הפרוש הכי פשוט של מעשה בראשית ומעשה מרכבה!

נאמר קודם את המסקנה, את הנקודה – ואח”כ נסביר קצת. כל מה שנקרא תפיסה של “תופעות מקומיות“, שזה עד איינשטיין ועד בכלל – כולל מהירות האור, כולל היחסיות – לזה ראוי לקרוא הסוד של “מעשה בראשית“! ברגע שעוברים את המיגבלה של מהירות האור, שהיא עיקר המיגבלה ש‑ה’ שם בתוך הטבע וממילא, מתאפשרת התפיסה של “תופעות לא מקומיות” – אזי מגיעים לסוד שנקרא “מעשה מרכבה“!

מרכבה – מרכבה זה דבר מורכב – וכך בדיוק מסבירים המדענים, כלומר, מורכב זאת בדיוק המילה המתאימה לתפיסה ההולוגרפית. כלומר, שכל הפרטים – נמצאים בתוך כל פרט! וכאמור, בלשון הקבלה זה נקרא “התכללות” – כמו בספירת העומר שאנו סופרים מ”ט ימים: חסד שבחסד; גבורה שבחסד; וכך הלאה – עד שכל אחד כולל את הכל! ישנה תמונה שלמה של הכל בתוך כל חלק הכי קטן! ואם כן, המונח האמיתי, הנכון לתפיסה ההולוגרפית – זה מעשה מרכבה!

מעשה בראשית – מעשה מרכבה מתחיל עם הסיום של מעשה בראשית. כל מעשה בראשית הוא תהליך שמוביל לתכלית של מעשה מרכבה! ישנם חמישה ימים ראשונים, וכולל גם תחילת היום השישי – של מעשה בראשית. וכאמור, התכלית של מעשה בראשית זה להגיע לגולת הכותרת של מעשה בראשית, בריאת האדם, של “אתם קרואים אדם“.

אדם הוא סוד “ישראל“. זה ש”אדם” ו”ישראל” שוים – זה אחד מסודות השופר – לשמוע קול שופר.  שופר = 586 = אדם ﬩ ישראל! אדם וישראל זה היינו הך – ומתגלה בשופר של ראש השנה.

שמים וארץ – איך אני יודע שבריאת האדם נקרא מעשה מרכבה? במקום אחר כתוב שמעשה מרכבה התחדש במתן תורה! כלומר, שמבריאת העולם ועד מתן תורה – זה הכל מעשה בראשית שנקרא, “עולם כמנהגו נוהג“. ה’ גזר: “בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ” – השמים לא ירדו לארץ והארץ לא תעלה לשמים! עליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים! מתוך הבנה נכונה של גזרה זאת, יש לומר שתכליתה הוא: שהכל יראה כתופעות מקומיות! ושוב, זה סודה של גזרה זאת: שאין שמים בתוך הארץ – ואין ארץ בתוך השמים! השמים לא ירדו לארץ והארץ לא תעלה לשמים.

ואם כן, כך ה’ ברא את העולם וזו הגדרת “מעשה בראשית“.

מתן תורה – אח”כ בא מתן תורה ו‑ה’ ביטל את הגזרה. כלומר, ש‑ה’ גילה מימד הרבה יותר פנימי של היקום: יש שמים בתוך הארץ ויש ארץ בתוך השמים. לכן על מתן תורה כתוב בתהלים ס”ח: “רֶכֶב אֱלֹהִים רִבֹּתַיִם אַלְפֵי שִׁנְאָן אֲדֹנָי בָם סִינַי בַּקֹּדֶשׁ“. פסוק זה מתאר את הגילוי ש‑ה’ בא והרכין את השמים על הארץ במתן תורה: “וַיֵּרֶד הוי’ עַל הַר סִינַי“. ואם כן, הפסוק בתהלים קורא לזה “רֶכֶב” – מלשון מרכבה!

בסיום של יום שישי של מעשה בראשית כתוב: “וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי“. בכל יום כתוב, אחד, שני, שלישי, וכו’ – ורק ביום שישי כתוב “הַשִּׁשִּׁי” – בתוספת אות הא הידיעה. ומסבירים זאת חז”ל שזה רומז ליום הששי בחודש סיון – הוא יום מתן תורה! כלומר, שכבר בבריאת האדם ישנה התחלה של מתן תורה! וכך מפרש שם רש”י: “יום הששי – הוסיף ה בששי בגמר מעשה בראשית, לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. דבר אחר יום הששי כולם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה“ ואם לא, הכל חוזר לתהו ובהו. כלומר, שתכלית הכונה זה מעשה מרכבה – וזה קשור לבריאת האדם!

עליון ותחתון – כמו כן, אומרים חז”ל שהאדם נברא מן העליונים ומן התחתונים: “אמר הקב“ה אם בורא אני אותו מן העליונים הוא חי ואינו מת, מן התחתונים הוא מת ואינו חי, אלא הרי אני בורא אותו מן העליונים ומן התחתונים אם יחטא ימות ואם לא יחטא יחיה“. הדבר היחיד שיש בו גם עליונים וגם תחתונים – זה רק האדם.

לאחר כל הנאמר עד כאן, נחזור לפרש את קטע התפילה שאנו אומרים בראש השנה: “זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון“. כתוב, “מעשיך” לשון רבים – כלומר שני מעשים! והם: מעשה בראשית ומעשה מרכבה. וכך, ביטוי זה עולה יפה מאד ואין כאן כבר קושיה לגבי האמירה שתחילת מעשיך זה כ”ה באלול. שהרי, מכ”ה באלול ובמשך חמישה ימים – היה גלוי רק “מעשה בראשית” ולא היו “מעשיך” לשון רבים. אבל זה היום, “יוֹם הַשִּׁשִּׁי“, יום בריאת האדם – זה כבר “תחילת מעשיך” שיש בהם שני מעשים: יש מעשה בראשית ובו ביום מתחיל גם מעשה מרכבה.

לגבי השאלה: איך יודעים שבריאת האדם זה מעשה מרכבה? ישנו דבר מאד פשוט וחשוב. כתוב: “האבות הן הן המרכבה“. אם אדם הראשון לא היה חוטא – הוא היה היהודי הראשון, כמו אברהם אבינו! ולכן כתוב שהאבות – אברהם, יצחק ויעקב – תקנו את אדם הראשון – ועליהם כתוב שהם המרכבה של ה’. כלומר, שיש להם תודעה, מודעות – של מרכבה! הם המגלים שה’ אחד, “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי’ אֱלֹהֵינוּ הוי’ אֶחָד” – בז’ רקיעין וארץ ובד’ רוחות העולם. כלומר, שהוי’ נמצא בכל מקום. זה מה שאומרים שיש “עצם“, יש “הוי’ אֶחָד“, בתוך הבריאה ולכן, “מי שתופס בחלק מן העצם תופס בכולו“! כלומר, הוא זה שעושה את התופעה הלא מקומית.

ואם כן, באמת ראש השנה הוא היום הראשון בו יש שני מעשים ביחד: יש מעשה בראשית בחיצוניות כלומר, איך שאנו רואים את המציאות כתופעה מקומית, תופעה בה כל דבר הוא חלקים חלקים. ואז לומדים הנדסה או אלקטרוניקה ושאר מקצועות: לומדים איך לפרק את המכונה ואיך להרכיבה מחדש – ואיך לעשות מכונה משוכללת יותר – וכל זה עדיין רק בגדר מעשה בראשית.

אך כאמור, התכלית של ראש השנה היא שלא נסתפק במעשה בראשית שהרי מעשה בראשית זה עדיין בלי מתן תורה שעליו נאמר: “אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי“. ושוב, כל מעשה בראשית זה כדי להגיע למעשה מרכבה – והפלא הגדול הוא, שהיום זה חלק מהמדע בעצמו!

שני משלים – יש ענין בחסידות להתבונן באלוקות, כהוראת הפסוק: “מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ“. ע”פ שיטת ההתבוננות בחב”ד – צריכים שני משלים כדי להתבונן באלוקות: משל אחד מתוך הטבע ומשל שני מתוך הנפש! ואם כן, המשל מתוך הטבע – זה מעשה בראשית. המשל מתוך הנפש – זה מעשה מרכבה! ואם כן, מתי זה היום הראשון שאפשר להתבונן באלוקות – שבשביל זה צריך שני משלים? זה יום ראש השנה, “זה היום תחילת מעשיך“, שיש בו כבר שני מעשים יחד!

נקוה, שכולם הצליחו לקלוט את הנאמר בשיעור זה – ואם קלטו רק על “רגל אחת” – אזי צריך לשמוע שיעורים נוספים, ודוקא של מדע, כדי להבין על מה דיברנו כאן. ובעיקר יש להוסיף ולברר מה זה נקרא “תופעה לא מקומית” וכל הקשור לזה!

המחשה – כמו כן, יש לדעת מה אנו מרוויחים כשלומדים מקצועות מדעיים. אפשר לומר, ב”ה, שבזכות התפתחות המדע בימינו אלה – ישנם משלים, דקים ומכוונים, ומצויינים – שלא היו ברשותם של הראשונים כלל וכלל. הבעש”ט ידע, שכאשר תופסים חלק מהעצם, תופסים בכולו. הוא חש את זה ומסר לנו את המילים – אבל לא היו בידו אותם משלים מתוך המדע הממחישים תופעה זאת – וממילא גם נתפשים וגם מושגים ואפילו בשכל פשוט!

נברך את כולכם, לקראת שנת הלימוד החדשה – שתלמדו הרבה מדע ברוח כזאת, ברוח התורה בכלל ורוח החסידות בפרט. שהרי בדור שלנו, דור של משיח – צריך להיות הרבה חיבור בין “המים העליונים” לבין “המים התחתונים” כלומר, חיבור בין התורה לבין המדע!

ושוב, אין מקום טוב יותר, ואין חבורה ראויה יותר – להתעסק במודע בשני המעשים, “זה היום תחילת מעשיך” – וכל זאת בזכות זה שיש לנו זכרון, “זכרון ליום ראשון“. וכאמור, הזכרון של הכל זה המעשה השני – “מעשה מרכבה“!

ש‑ה’ יצליח את דרככם, כל אחד ואחד בפרט וכולם ביחד. שנזכה בשנה זאת, הבעל”ט – לגאולה האמיתית והשלמה ע”י משיח צדקנו. שתהיה לכולנו כתיבה וחתימה טובה – לשנה טובה ומתוקה.