פיזיקה

כו אדר א תשעט – מכון גל עיני

הזמן החסר במגלת אסתר

167 שנים הנעלמות

נסיים בעוד משהו לגבי פורים: בפעם הקודמת העלינו את הדיון האם ישנו ‘זמן ריק’ – הרעיון הראשון שהתייחסנו אליו. ‘זמן ריק’ הוא גם ‘זמן חסר’ (missing time). מה פירוש ‘זמן חסר’? האם יש ‘זמן חסר’? ‘זמן חסר’ הוא ההפרש של 167 שנה – בערך, יש בכך כמה שיטות – בין תאריך חורבן בית המקדש הראשון בהיסטוריה הכללית לתאריך בו נוקבים חז”ל. בספרי ההיסטוריה הכלליים, חורבן הבית על ידי נבוכדנצר היה בשנת 587 לפנה”ס, אבל כשפותחים את סדר עולם – ספר ההיסטוריה היהודי – ישנו הפרש גדול, מדהים, כי יוצא שהחורבן היה בשנת 420 לפנה”ס. זו – למי שחשוב לדעת – אחת השאלות שמטרידה הרבה אנשים, במיוחד בעלי תשובה. זו שאלה דומה לשאלה על גיל העולם – איך יתכן שיש הבדל של 167 שנה בין חז”ל להיסטוריונים? זמן אבוד, לאיפה הוא הלך?!

האריז”ל אומר שאחד מגלגולי מרדכי הוא חוני המעגל, שישן שבעים שנה[נב]. אתה יכול לישון שבעים שנה… זה קרה למרדכי. הסיפור של שנת חוני שבעים שנה קשור בגמרא לשבעים שנות גלות בבל, בין שני המקדשים. עבורו, שינה של שבעים שנה היא זמן אבוד, זמן שנעלם. אנשים אחרים נמצאים בתוך הזמן, אך הוא נמצא מחוץ לזמן 70 שנה. אז הוא מתעורר, הוא רואה עולם שהוא לא יכול להשתלב בו, ואומר “או חברותא או מיתותא” – אם אין לי פה חברותא אני רוצה להגיע לאפס המוחלט (מינוס 273 פלוס, מתעגל ל-274, בגימטריא מרדכי[נג]), למות. שוב, לפי האריז”ל חוני הוא גלגול מרדכי היהודי, שייך לפורים.

כמה פסוקים יש במגלה? 167 – אולי אלה 167 השנים האבודות. איפה השנים האבודות? מאיפה ההפרש? חשוב לדעת שאין תיעוד מקורי בבלי או פרסי של אותה תקופה. התיעוד הראשון הוא מימי היוונים, מההיסטוריון היווני הרודוטוס – שנחשב אבי ההיסטוריונים – שהסתמך על סיפורים. בכל אופן, אנחנו לא כאן כדי לומר כעת שההיסטוריונים טועים – לא כך אנחנו עושים – אלא כדי לצחוק על כך שפתאום יש 167 שנים אבודות.

צחוק הוא כעת החוש – החוש של פורים הוא צחוק. לפעמים חיוך מבטא משהו כל כך עמוק שאי אפשר להסביר, אבל מנסים בכל זאת להסביר בחיוך:

איפה הבעיה עם 167 השנים הללו? הבעיה היא בממלכה הפרסית, לא הבבלית, כי לפי ההיסטוריונים היו 10 מלכים לפרס, בתקופה של 208 שנים, ואילו לפי חז”ל בכל מלכות פרס היו 4 מלכים, בתקופה של 52 שנה בלבד. לפי ההיסטוריונים יש פי 4 זמן במלכות פרס, הם מכפילים את הזמן מ-אליהו ל-יצחק.

שלשת חלקי החור השחור

יש משהו בממלכה הפרסית שקשור לזמן אבוד. אנחנו יודעים על 4 מלכים והם מדברים על 10, יש 6 חסרים – מה מזכיר לנו יחס זה במדע המודרני? את תיאורית המיתרים – יש 10 ממדים, אנחנו מכירים רק 4 ו-6 נעלמים.

מה קורה כשמגיעים לשפה של חור שחור? לחור שחור יש שלשה ממדים: ‘שפה’ (event horizon); ‘גוף’ – שהוא עיקר החור השחור, בין השפה לבין המרכז (הנקודה הסינגולרית) – שנקרא shwartzchild radius; ‘מרכז’, הנקודה הסינגולרית. מה בדיוק קורה בתוך חור שחור – הפיזיקאים לא יודעים, יש תיאוריות וספקולציות. כאשר הטיל שלנו – טיל-הזמן – מתקרב לשפת החור השחור הוא מתחיל להאט, בעיני הצופה. עבור הצופה, הטיל אף פעם לא יכנס לחור השחור, כי ככל שמתקרבים הזמן נעשה יותר ויותר איטי, עד לזמן אין סופי, או עד שאין זמן, עצירת הזמן. כך מהפרספקטיבה של הצופה. אם מגיעים לנקודה הסינגולרית, כולם מסכימים, שכבר אין זמן ואין מרחב. מה לגבי האמצע?

שלשת חלקי החור השחור דומים לשלשת ממדי האמת שדברנו עליהם בסדרת השיעורים הקודמת[נד]: “שפת אמת”, “אמת” ו”אמת לאמתו”. שפת החור השחור היא בדוגמת “שפת אמת”; גוף החור השחור הוא בדוגמת “אמת”; והנקודה הסינגולרית היא “אמת לאמתו” – בה, באופן ברור, אין זמן ואין מקום. ב’שפה’ אין זמן מנקודת המבט של הצופה. מה קורה באמצע (ב’גוף’ החור השחור)? אף אחד לא יודע, אבל יש כמה תיאוריות. אחת התיאוריות – מהתיאוריות האחרונות, תיאוריה שמאד ‘כיף’ לנו – היא ששם זמן ומקום מתחלפים, הזמן הופך להיות מקום והמקום הופך להיות זמן. זה נהדר. אז מגיעים לנקודה הסינגולרית, בה אין כלום – אין זמן ואין מקום, רק אין סוף מסה בריכוז אין סופי.

העלמות הזמן וגלויו מחדש

מה אנחנו מנסים לומר כאן? חור שחור שואב לתוכו את הכל, שואב את כל האינפורמציה. הוקינג ניסה לשחזר-להחיות את האינפורמציה – בהתאם למוזכר לעיל, שגם כשהכל עוצר יש חיות מסוימת, שמאפשרת תחיה. יש משהו בחור שחור ששואב אינפורמציה, שואב את המציאות. מה הבעיה? אם אינפורמציה הולכת לאיבוד לגמרי, המשמעות היא שהיקום לא יכול להיות דטרמיניסטי, והוקינט – כמו שאר המדענים – רוצה דטרמיניזם. אם אינפורמציה הולכת לאיבוד בחור שחור אין יותר דטרמיניזם וממילא יש בחירה חפשית – אפשר לבחור את העתיד. יש עוד הרבה מה לומר לגבי האות ל – ה-ל שדברנו עליה כעת היא ה-ל של הצלם בסוד הצלם אודותיו דברנו פעם קודמת (ולה שייכנו את תיאורית ‘העתיד הפתוח’), אך אין כעת את הזמן להסביר.

הרעיון האחרון הוא שיש ממד בו הזמן נעלם – זמן יכול להופיע ויכול להעלם. מקור מושג הזמן בקבלה הוא “מטי ולא מטי”[נה] – משהו שמופיע ונעלם. כתוב שהמשיח מופיע ונעלם – “נגלה ונכסה ונגלה”[נו] – ובדומה אליו, גם הזמן מופיע ונעלם. יש משהו בזמן שאפשר לאבד אותו, כמו חוני המעגל (גלגול מרדכי היהודי) שישן שבעים שנה – הזמן נעלם לו. הסיפור של פורים הוא סיפור מלכות פרס, בה אנחנו מאבדים 167 שנים – הן נעלמות באיזה חור שחור של זמן. אולי לשם גם הלכו כל השנים שהמדענים טוענים שעברו מאז המפץ הגדול – אם יש פה מספיק גדול, אפשר לבלוע גם 13.8 ביליון שנים… יש שלש דרכים להתמודד עם גיל היקום – נשאיר זאת לפעם הבאה.

שזו תהיה הכנה לעבודה של “עד דלא ידע”, עבודת פורים, משם תבוא הגאולה.