יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת

בַּפָּרָשָׁה שֶׁלָּנוּ מְקַבֵּל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶת מִצְוַת הַדְלָקַת נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה. לְהוֹרָאָה זוֹ מְצֹרָף גַּם תֵּאוּר כָּפוּל לַתּוֹצָאָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת: “אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת”. כְּלוֹמַר, עַל שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת לְהָאִיר, וְעַל אוֹרָם לִהְיוֹת מְכֻוָּן “אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה”. תֵּאוּר הַתּוֹצָאָה בָּא לָתֵת הַדְרָכָה לְאַהֲרֹן כֵּיצַד עָלָיו לִנְהֹג כְּדֵי לְבַצֵּעַ אֶת הַמְּשִׂימָה שֶׁהֻטְּלָה עָלָיו.

אֶת הַמְּשִׂימָה הַזּוֹ מְקַבֵּל גַּם כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ. אֵיךְ אֲנִי יוֹדֵעַ? רֵאשִׁית, כִּי הַתּוֹרָה נִצְחִית, וְכָל מָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ שַׁיָּךְ תָּמִיד, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. אֲבָל חוּץ מִכָּךְ, נִפְסַק לַהֲלָכָה כִּי הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת יְכוֹלָה לְהֵעָשׂוֹת עַל יְדֵי כָּל יְהוּדִי, וְלָאו דַּוְקָא עַל יְדֵי כֹּהֵן, וּמִמֵּילָא גַּם לִי וּלְךָ יֵשׁ חֵלֶק בַּהַדְלָקָה.

פְּנֵי הַמְּנוֹרָה

הַיּוֹם חִלְקוּ לָנוּ בַּכִּתָּה דַּפִּים לַהוֹרִים לִקְרַאת סִיּוּם שְׁנַת הַלִּמּוּדִים. הָרַב עָשָׂה זֹאת בְּסוֹף הַיּוֹם, בַּשִּׁעוּר הָאַחֲרוֹן, כְּשֶׁכֻּלָּם כְּבָר מִהֲרוּ לָלֶכֶת הַבַּיְתָה (גַּם הוּא מִהֵר) וְלָכֵן הַחֲלֻקָּה נֶעֶשְׂתָה בְּחָפְזָה. הַמּוֹרֶה דָּאַג שֶׁאַף אֶחָד לֹא יֵצֵא מֵהַכִּתָּה בְּלִי לְקַבֵּל אֶת הַדַּף, וְתוֹךְ כְּדֵי שֶׁעָסַק בְּרִשּׁוּם בַּיּוֹמָן הִגִּישׁ אוֹתוֹ לְכָל תַּלְמִיד שֶׁעָבַר לְפָנָיו. דָּאַג, אֲבָל בִּכְלָל לֹא הִבִּיט בָּנוּ. הַמְּסִירָה הָיְתָה כִּלְאַחַר יָד.

אֲבָל בְּסִיּוּם הַמַּחֲצִית, כְּשֶׁהָרַב חִלֵּק לָנוּ אֶת הַתְּעוּדוֹת, הוּא נָהַג אַחֶרֶת. כָּל אֶחָד נִכְנַס בְּתוֹרוֹ וְקִבֵּל אֶת מְלֹא תְּשׂוּמֶת הַלֵּב. יַחַד עָבַרְתִּי אִתּוֹ עַל הַצִּיּוּנִים, הֶחֱמִיא לַהַצְלָחוֹת וְהֵעִיר לִי עַל הַנִּדְרָשׁ שִׁפּוּר. לְסִיּוּם חִיֵּךְ חִיּוּךְ רָחָב, לָחַץ אֶת יָדִי בְּחִבָּה וְהִגִּישׁ לִי אֶת הַמַּעֲטָפָה, בְּצֵרוּף צ’וּפָּר קָטָן כַּמּוּבָן.

אוֹתוֹ רַב, אוֹתוֹ תַּלְמִיד, שְׁנֵי מִקְרִים שֶׁל חֲלֻקַּת דַּף רִשְׁמִי, וּבְכָל זֹאת הֶבְדֵּל שָׁמַיִם וָאָרֶץ. מָה מְלַמֵּד אוֹתִי הַהֶבְדֵּל? שֶׁכַּאֲשֶׁר מְדֻבָּר בְּמַעֲשֶׂה טֶכְנִי אֵין מַשְׁמָעוּת לְהַבָּעַת הַפָּנִים, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הַמַּעֲשֶׂה הוּא בַּעַל עֵרֶךְ וּמַשְׁמָעוּת נוֹתְנוֹת הַפָּנִים בִּטּוּי לַמִּתְחוֹלֵל בְּתוֹךְ הַלֵּב. הַפָּנִים מְגַלּוֹת אֶת הַפְּנִימִיּוּת.

אַהֲרֹן הַכֹּהֵן מְצֻוֶּה לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת בְּאֹפֶן שֶׁיָּאִירוּ אֶל מוּל “פְּנֵי הַמְּנוֹרָה”. מַהִי פְּנִימִיּוּת הַמְּנוֹרָה?

יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת

נַכִּיר קֹדֶם אֶת הַמְּנוֹרָה. הִיא עֲשׂוּיָה מִקְשָׁה אַחַת, אַךְ מִתְפַּצֶּלֶת לְשִׁבְעָה קָנִים נִפְרָדִים שֶׁעוֹלִים כֻּלָּם כְּלַפֵּי מַעְלָה. לֹא מִזְּמַן פָּגַשְׁנוּ אֶת שֶׁבַע הַמִּדּוֹת שֶׁלָּנוּ, מֵחֶסֶד וְעַד מַלְכוּת. זוֹכְרִים אֶת הַכַּוָּנוֹת שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר? הַמְּנוֹרָה הִיא סִמְלוֹ שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל, הַמִּתְפַּצֵּל גַּם הוּא לְשִׁבְעָה סוּגִים שׁוֹנִים שֶׁל יְהוּדִים וּלְשֶׁבַע דְּרָכִים שׁוֹנוֹת שֶׁל עֲבוֹדַת ה’:

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁכָּל יֶלֶד מַכִּיר – אִיצִיק הַגַּבַּאי וְאַבְרוּם מְחַלֵּק הַסֻּכָּרִיּוֹת. עִם אִיצִיק הַגַּבַּאי מֻמְלָץ לִשְׁמֹר עַל יְחָסִים טוֹבִים, כָּךְ יֵשׁ לְךָ סִכּוּי טוֹב לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֶת כִּבּוּד הַ’גְּלִילָה’ בְּסִיּוּם קְרִיאַת הַתּוֹרָה. אֲבָל זֶה עוֹד לֹא הָעִקָּר, כְּשֶׁאִיצִיק יוֹצֵא הַחוּצָה לִגְעֹר בִּילָדִים שֶׁעוֹשִׂים רַעַשׁ – מַמָּשׁ כְּדַאי לֹא לִהְיוֹת בָּאֵזוֹר. עַצְבָּנִי, חֲבָל עַל הַזְּמַן… לְעֻמָּתוֹ, עִם אַבְרוּם הַחֶבְרֵה’מָן לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּיחָסִים מְיֻחָדִים, כִּי הוּא פָּשׁוּט אוֹהֵב אֶת כֻּלָּם. אֵין יֶלֶד שֶׁלֹּא מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֶת הַמַּמְתָּק הַשְּׁבוּעִי בְּתוֹסֶפֶת צְבִיטָה בַּלֶּחִי.

אִיצִיק וְאַבְרוּם הֵם דֻּגְמָה מְצֻיֶּנֶת לְהָבִין אֵיךְ שְׁנֵי אֲנָשִׁים, שֶׁכָּל כָּךְ שׁוֹנִים אֶחָד מֵהַשֵּׁנִי, מְכֻוָּנִים בְּעֶצֶם לְמַטָּרָה אַחַת. לִשְׁנֵיהֶם מְאוֹד חֲשׁוּבָה הַתְּפִלָּה וְלִשְׁנֵיהֶם חָשׁוּב שִׁלּוּב הַיְּלָדִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עִם הַצִּבּוּר. נִרְאֶה כְּאִלּוּ הֵם חִלְקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת הַתַּפְקִידִים – אַבְרוּם יְקָרֵב אֶת הַיְּלָדִים בְּאַהֲבָה וְאִלּוּ אִיצִיק יִשְׁמֹר עַל הַסֵּדֶר וְהַגְּבוּלוֹת וִיחַלֵּק אֶת הַתַּפְקִידִים. אַבְרוּם שַׁיָּךְ לִקְנֵה מִדַּת הַחֶסֶד בַּמְּנוֹרָה, וְאֵלּוּ אִיצִיק לִקְנֵה מִדַּת הַגְּבוּרָה.

כְּמוֹ אַבְרוּם וְאִיצִיק קַיָּמִים בְּעַם יִשְׂרָאֵל סוּגִים נוֹסָפִים שֶׁל עוֹבְדֵי ה’: יֵשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בַּעֲלֵי תּוֹרָה. הֵם תָּמִיד יְחַפְּשׂוּ אֵיזֶה חִדּוּשׁ תּוֹרָנִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא וְלִלְמֹד מִמֶּנּוּ (תִּפְאֶרֶת); יֵשׁ מִי שֶׁמִּצְטַיֵּן בְּרוּחַ שֶׁל יָזְמָה וּבִטָּחוֹן רַב בְּיִשּׂוּם פְּעֻלּוֹת בַּשֶּׁטַח (נֶצַח); יֵשׁ מִי שֶׁמִּשְׁתַּיֵּךְ לָעַקְשָׁנִים שֶׁלֹּא מְוַתְּרִים עַל אַף הִזְדַּמְּנוּת שֶׁל קִיּוּם מִצְוָה (הוֹד); יֵשׁ מִי שֶׁמְּכֻוָּן תָּמִיד אֶל הַמַּטָּרָה וּפוֹעֵל בִּיסוֹדִיּוּת רַבָּה (יְסוֹד); יֵשׁ מִי שֶׁבְּכָל הִזְדַּמְּנוּת נִרְאֶה אוֹתוֹ עִם סֵפֶר תְּהִלִּים (מַלְכוּת). כָּל אֶחָד מִסּוּגִים אֵלּוּ הוּא קָנֶה אֶחָד בַּמְּנוֹרָה, וְיַחַד עִם הַקָּנִים הָאֲחֵרִים אָנוּ בּוֹנִים אֶת מְנוֹרַת עַם יִשְׂרָאֵל.

שַׁלְהֶבֶת עוֹלָה מֵאֵלֶיהָ

וּמָה עִם הַמְּנוֹרָה שֶׁלִּי? גַּם אֶצְלִי צָרִיךְ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת עַד שֶׁיָּאִירוּ פָּנֶיהָ. קְנֵי הַמְּנוֹרָה שֶׁלִּי הֵם הַמִּדּוֹת הַשּׁוֹנוֹת שֶׁקַּיָּמוֹת בְּתוֹכִי. נִקַּח לְדֻגְמָה אֶת מִדַּת הַחֶסֶד. אַתֶּם יוֹדְעִים, חֶסֶד לֹא יוֹצֵא סְתָם כָּךְ, יֵשׁ לוֹ בִּפְנִים מָנוֹעַ. אָדָם שֶׁעוֹסֵק בִּגְמִילוּת חֶסֶד הוּא בְּדֶרֶךְ כְּלָל אִישׁ עִם אַהֲבָה גְּדוֹלָה בַּלֵּב, שֶׁרַק מְחַפֵּשׂ כֵּיצַד לְהַבִּיעַ אוֹתָהּ.

אֶת מִדַּת הַחֶסֶד שֶׁלִּי אֲנִי יָכֹל לְהַפְנוֹת לִדְבָרִים שׁוּלִיִּים וּסְתָמִיִּים, כְּמוֹ אַהֲבָה לְמַמְתַּקִּים אוֹ לְמִשְׂחָקִים, אֲבָל אֲנִי יָכֹל גַּם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לִדְבָרִים קְדוֹשִׁים וְנַעֲלִים, כְּמוֹ קִיּוּם מִצְווֹת אוֹ אַהֲבַת הֶחָבֵר – הַכֹּל תָּלוּי בַּהַדְלָקָה.

הַמְּעַנְיֵן הוּא, שֶׁגַּם אֶת הָאַהֲבָה לַדְּבָרִים הַסְּתָמִיִּים נִתָּן לְהַדְלִיק וּלְהַעֲלוֹת. נַנִּיחַ שֶׁאָכַלְתִּי הַיּוֹם שׁוֹקוֹלָד אֱגוֹזִים בִּקְרֵם נוּגָט שֶׁאֲנִי מְאוֹד אוֹהֵב. סִיַּמְתִּי לֶאֱכֹל, וְאַגַּב לִקּוּק הָאֶצְבָּעוֹת אֲנִי מְהַרְהֵר לְעַצְמִי: הַטַּעַם הַמָּתוֹק תֵּכֶף וּמִיָּד יֵעָלֵם. מָה נִשְׁאַר לִי? כְּלוּם. אֲבָל מֵהֵיכָן מַגִּיעַ לִי וּלְכָל הַיְּלָדִים בָּעוֹלָם הַחֵשֶׁק לִדְבָרִים מְתוּקִים?

לְהָרִים אֶת הַמִּדּוֹת

תְּדַמְיְנוּ שֻׁלְחַן עָמוּס בְּמַטְבְּעוֹת – שֶׁל עֲשָׂרָה שְׁקָלִים, חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים וּשְׁקָלִים בּוֹדְדִים. מַגִּיעַ מִישֶׁהוּ וְשׁוֹפֵךְ עַל הָעֲרֵמָה כַּמּוּת מַטְבְּעוֹת שֶׁל עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת. הֱיוֹת וְהַשֻּׁלְחָן עָמוּס, נוֹפְלִים מַטְבְּעוֹת בּוֹדְדִים לָרִצְפָּה בְּדִיּוּק בָּרֶגַע שֶׁעוֹבֵר שָׁם יֶלֶד, שֶׁמִּתְנַפֵּל עֲלֵיהֶם וּמַתְחִיל לֶאֱסֹף אוֹתָם בְּמֶרֶץ. אַתָּה פּוֹנֶה אֶל הַיֶּלֶד וְאוֹמֵר לוֹ: הִשְׁתַּגַּעְתָּ? מָה אַתָּה מִתְרוֹצֵץ אַחֲרֵי עֶשֶׂר אֲגוֹרוֹת? תָּרִים אֶת הָעֵינַיִם וְתִרְאֶה מָה מֻנָּח עַל הַשֻּׁלְחָן!

הַמַּטְבְּעוֹת הַפְּזוּרִים אוֹ הַשּׁוֹקוֹלָד הַמָּתוֹק הֵם בְּעֶצֶם מִדַּת הָאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ כַּאֲשֶׁר הִיא נָפְלָה לְמַטָּה, לִרְשׁוּתָהּ שֶׁל הַנֶּפֶשׁ הַבַּהֲמִית שֶׁלָּנוּ. כָּל כֹּחַ הָאַהֲבָה מִתְבַּזְבֵּז עַל הַדְּבָרִים הַחוֹלְפִים. לְהַעֲלוֹת אֶת הַנֵּרוֹת פֵּרוּשׁוֹ לְהָרִים אֶת הָעֵינַיִם כְּלַפֵּי מַעְלָה – “אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה” – וּלְגַלּוֹת שֶׁכָּל הַמְּתִיקוּת הַפְּזוּרָה בָּעוֹלָם הִיא רַק פֵּרוּרִים שֶׁנָּפְלוּ מִלְּמַעְלָה. הַשֻּׁלְחָן לְמַעְלָה עָמוּס. מָה יוֹתֵר מָתוֹק מֵאֲשֶׁר לֶאֱהֹב אֶת ה’?

שֶׁנִּזְכֶּה לְהָאִיר אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בָּאוֹר הַפְּנִימִי!

שַׁבָּת שָׁלוֹם וּמְבֹרָךְ!

רָזִי