פיזיקה

בשיעור שהתקיים בשנת תשס”ב לימד הרב על שרשי מציאות הטבע באלוקות, על היחס בין מציאות הבריאה “יש מאין” לעומת הגדרתה כנבראת “מאמתת המצאו”, כלומר שיש לה שרש אמתי אצל ה’. בין שני השרשים הללו נמצא שרש הנשמות, הנעות ב”רצוא ושוב” בין התודעה שאין מציאות מבלעדי ה’ לבין החויה שהמציאות כמות שהיא – היא ממש הקב”ה. בהמשך לכך הוסבר שהמציאות מונהגת בשתי דרכים – “דרך אלקים” ו”דרך הוי'”, שהן דרך הטבע ודרך הנס. דרך הטבע מתייחסת לכלל, למינים השונים בכללותם, ואילו דרך הנס היא ההשגחה על המסלול של כל פרט בבריאה (שהוא סוד הפסוק “והלכת אל המקום – אשר יבחר הוי'”, האדם הולך והקב”ה בוחר). בשיעור מוסבר כי שתי הדרכים נוגעות לתורת הקוונטים בה ידועים כללי ההתנהגות של החלקיקים, אך אי אפשר לדעת את מסלול כל חלקיק בפני עצמו.