נשמות מעורבבות

בדורות הראשונים היו חלוקות מובהקות בתוך עם ישראל – חלוקה כללית לתלמידי-חכמים (“חברים”) לעומת עמי-הארצות, חלוקות פרטיות לשבטים ובהמשך חלוקות לפי תפקידים מוגדרים או מדרגות רוחניות (המוגדרות היטב בתורת הקבלה). אמנם, ככל שעברו הדורות, נוצרה ערבוביה – ערבוביה בין השבטים, בין המעמדות והתפקידים השונים, ובין הנשמות למדרגותיהן. בעומק, מסבירה החסידות, הערבוביה היא אפילו בתוך כל נשמה בפני עצמה – אותו אדם הוא בזמני גדלות-מוחין בעל נשמה גבוהה ובזמני קטנות-מוחין בעל נשמה נמוכה, וקשה מאד לקטלג ולהגדיר.

בהשקפה ראשונה, הערבוביה היא שלילית. כשיש הגדרות ברורות כל אחד יכול למלא את תפקידו המיוחד ולהזהר מסכנות הנשקפות לו בפרט. כשיש ערבוביה התפקידים לא מוגדרים וכל אחד צריך להשמר מכל הסכנות הרוחניות (הן לטובת סובביו, משום שסביבתו ‘מעורבבת’, והן כי הסכנות מאיימות גם עליו, בשל הערבוביה שבתוכו עצמו).

אך יש בערבוביה גם מעלות: החלוקה הולידה קיטוב, קרעה את העם וגרמה לתופעות של התנשאות וניכור מחד ויאוש ואובדן-דרך מאידך. החסידות באה לאחות את הקרעים בעם, לחבר מחדש את תלמידי החכמים עם היהודים הפשוטים, כשכל אחד רואה את מעלות זולתו ולומד מהן, וכולם מתחברים לעבודת ה’ שוויונית, בה “לֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל”.

ועוד, כשם שהערבוב דורש מהנשמות הגבוהות להזהר גם מהסכנות האורבות לנשמות הנמוכות, ומחבר את הנשמות בדרישה לאחריות זו על זו, הוא גם מאפשר לחשוף בנשמות הנמוכות את מדרגותיהן של הנשמות הגבוהות. כשהחסידים והרבי מתחברים, בדרך החסידות, מבטו המעמיק של הרבי חושף גם בתוך חסידיו איכויות של נשמות גבוהות ומגלה שבשרש-שרשם כל ישראל שייכים למדרגות הנעלות ביותר. כך יכול הרבי להפוך את חסידיו לשליחים המסוגלים להתמודד, כמוהו ממש, עם אתגרים גדולים ושליחויות מרחיקות-לכת.

בעומק, הערבוב בנשמות משקף ערבוביה במציאות העולם. העולם מתקדם לקראת בין-תחומיות, אחדות וחיבור בין נושאים שונים, כשהפסגה המשיחית היא חיבור הקדש והחול, חכמת התורה וחכמת המדע. זהו מבול קדוש, המערב ומבלבל בין כל התחומים, מחבר את מה שנשפע מ”ארובות השמים” עם מה שעולה מ”מעינות תהום רבה”.

לשינוי הזה במציאות העולם (ב”חפצא”) צריכות להתאים גם הנשמות (ה”גברא”): חזון האחדות דורש מהנשמות להפוך בעצמן לבין-תחומיות, לחבר את עולם החול אל עולם הקדש, ובכך לתקן את החול וליצור גם התחדשות והתעלות בקדש. הערבוביה במציאות העולם, שגרמה לנשמות רבות להיפלט מעולם הקדש ולרעות בשדות זרים, פעלה בסופו של דבר הופעה של נשמות חדשות – נשמות של בעלי תשובה, שההשגחה הפרטית גרמה לעירוב של קדש וחול בתוכן, והן יכולות לממש את חזון האיחוד ולהנחיל אותו באופן מלא לכל סוגי הנשמות בעולם – נשמות ישראל לגווניהן השונים, שתפקידן להשפיע על כל בני העולם את אור האמת והאחדות, ונשמות שאר האומות, שצריכות לקבל את האור מעם ישראל.