סיפורי צדיקים

ד׳ בכסלו תשפ״ה

המהרש"א | גלגולי אחאב

רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, מגדולי מפרשי הגמרא, נולד בשנת  שט"ו לרבי יהודה הלוי ולגיטל ממשפחת המהר"ל מפראג, בקז'ימייז' שבפולין. הוא נישא לבתו של רבי משה ליפשיץ, רבה של בריסק, והוא ואשתו פורנסו על ידי חותנתו מרת איידל, שאף החזיקה את ישיבת המהרש"א. בשל כך הזכיר אותה המהרש"א כאמו השנייה, ומכאן כינויו "איידל'ס" (של איידל). בשנת שס"ח נפטרה מרת איידל, ועם מותה עבר לשמש כרב בחלם. לאחר מכן שימש ברבנות בלובלין, טיקטין ואוסטראה, והשתתף בוועד ארבע הארצות בירוסלב. התפרסם בחייו במעשי חסד רבים ועל דלתו נרשם הפסוק "דלתי לאֹרח אפתחנו". כתב את ביאורו לש"ס בשם "חידושי הלכות" ו"חידושי אגדות", ובצעד יוצא דופן איחד אותם לספר אחד, כדי להדגיש את החשיבות הזהה שהוא מייחס לשני חלקי התורה. צדיקים העידו על ספרו שנכתב ברוח הקודש, והוא מראשוני בעלי הנגלה המביאים בספריהם את דעת המקובלים. נפטר בה' בכסלו שצ"ב, ונקבר באוסטראה.


המהרש"א  היה רב באיזה קהילה, והיה יושב ולומד עם ישיבתו כל היום. והיה אז רב דהמדינה שהיה המהרש"א  תחת ממשלתו, והיו מוכרחים כל רבני הקהלות השייכים להרב דהמדינה לקבל פניו וליטול ממנו רשות, כנהוג בדורות שלפנינו.
באו כל רבני הקהילות להרב דהמדינה לקבל פניו, והרב המהרש"א  לא בא אליו, רק היה יושב ולומד תמיד. דן אותו הרב דהמדינה לכף זכות, ואמר: אולי מחמת שטרוד בגרסה, על כן לא בא אל שלחן המלך? ונתישב הרב דהמדינה, ונסע אצלו אל המקום אשר היה חונה שם. וכאשר בא, חרדו כל העיר לקראתו כנהוג ובאו כלם לקבל פניו, והרב המהרש"א  לא אבה ללכת אליו. ודנו הרב דהמדינה שוב לכף זכות, ותלה גם זאת בכך שאינו רוצה לבטל מלימודו.
עמד הרב דהמדינה, והלך אל בית הכנסת שהיה יושב שם המהרש"א. אך הרב המהרש"א לא הפסיק מלימודו, ולא נתן לו שלום כלל. אף על פי כן דנו לכף זכות גם עכשיו, ואמר: אולי גם זה מחמת שאינו רוצה לפסק פומיה מגרסה? ובתוך כך בא בחור אחד יפה עיניים לבית הכנסת, ומיד חרד המהרש"א לקראתו, וקם מלפניו מלא קומתו, ודבר עמו הרבה מאד. אז קצף הרב דהמדינה מאוד על המהרש"א, וביזה אותו, ואמר: בתחלה, כשלא באתם למקומי, דנתי אתכם לכף זכות ותליתי בביטול תורה; אחר כך כשבאתי למקומכם ולא באתם אלי, אמרתי כנ"ל. אחר כך כשבאתי לבית הכנסת ולא נתתם לי שלום, דנתי גם כן לכף זכות, ותליתי גם כן בביטול תורה! עכשיו אני רואה ששקר הוא, כי הלא את הבחור כיבדתם, ודיברתם עימו הרבה באמצע הלימוד!
אמר המהרש"א: לאות ולמופת [שיש סוד במעשי] – שהבחור הזה בעוד שתי שעות ייהרג. ולא רצה הרב להאמין, ולקח את הבחור הנ"ל והלך עימו אחת הנה ואחת הנה, ודיבר עמו הרבה לבל יניחנו להתעלם מן העין עד עבור השתי שעות, להכחיש דברי המהרש"א. ויהי מדי עברם בעיר, וחלף והלך אצלם איזה אדון, והיה מושך בקנה שרפה לתומו לירות על איזה עוף וכיוצא כדרכם, ויך את הבחור הנ"ל, ונהרג מיד אחר שתי שעות כדברי המהרש"א, ולא נפל דבר.
רץ הרב דהמדינה אל המהרש"א, ואמר לו המהרש"א שבסמוך יביאו הרוג לפה. בתוך כך שהיו מדברים נשמע מיד שהביאו איזה הרוג אל העיר. אז נתבהל הרב דהמדינה ושאל להמהרש"א: מה זאת? אז גלה לו המהרש"א, כי הבחור היה גלגול אחאב מלך ישראל, ומחמת זה חלק לו כבוד כל כך. ומחמת שאחאב מלך ישראל נהרג היה מוכרח גם הבחור להיהרג, ותכף שנולד הבחור, מיד נברא משחית אחד בשביל להרגו. והיה עומד במקום ההוא, סמוך לעירנו, והיה מצפה עד שיגיע זמנו של הבחור הנ"ל להיהרג על ידו. ומחמת שעיכבתם אותו עד שנהרג על ידי האדון הנ"ל, על ידי זה היו מוכרחים ליתן להמשחית הנ"ל איש אחר במקומו. על כן צריכים אתם לקבל תשובה, כי על ידכם נהרג זה ההרוג, כי אתם סבבתם זאת!
נפל הרב דהמדינה לפני רגלי המהרש"א, התחנן לפניו שימחל לו ובקש שיתן לו תשובה. ואמר לו המהרש"א: תשובתך שתסלק מידך את כתר הרבנות ותהיה בעל עגלה. וקבל על עצמו כך, ונעשה בעל עגלה.
[כוכבי אור]

אחאב המלך, שסביב גלגולו מתגלגל סיפורנו, הוא אחד המלכים הזכורים ביותר לרע בהיסטוריה היהודית: נישא לבת מלך צידון, עבד עבודה זרה בדבקות וגזל את קרקעות נתיניו. אם כך, מדוע כיבד אותו המהרש"א?

האר"י הקדוש מגלה, כי עד חטאו הגדול של אחאב בלקיחת כרם נבות, היה בו אכן חלק טוב וקדוש – אלא שהוא הסתלק ממנו בעת החטא. בשל אותו חלק טוב, ניסה אליהו הנביא להחזירו כל העת בתשובה. אילו היה מצליח אליהו לקרב את אחאב, היה מתקיים כבר אז היעוד המשיחי של חיבור שתי הממלכות – "עץ יוסף ועץ יהודה" – ומשיח צדקנו היה מגיע.

הכפילות הזו של טוב ורע, מאפיינת את דור אחאב כולו: אליהו הנביא מוכיח אותם כ"פוסחים על שתי הסעיפים" וחיים חיים כפולים: מצד אחד מתפללים לה' ומאמינים בו, ומצד שני כורעים לבעל. שני הצדדים רמוזים גם בשמו של אחאב – אחאב המלך הוא אח-אב מלך: חציו כאחימלך, כהן צדיק, וחציו כאבימלך – מלך פלישתים הרשע. מהו הצד הטוב שבאחאב?

באחאב כפרט, היו צדדים חיוביים של הכנעה לה' ושל נדיבות. ה' מציין אותו לשבח על הכנעתו, והאר"י הקדוש מציין כי בזכות שהיה וותרן בממונו, זכה לפרנס את אליהו באופן עקיף – על ידי העורבים שהביאו מזון ממטבחו עד לנחל כרית, בו נחבא אליהו.

באופן רחב יותר, אחאב הוא סמל לממלכת ישראל כולה: דואגת לרווחת העם, מטפחת ריבוי דתות, ומתקשה להתמודד עם 'קיצוניים' כאליהו הנביא. במונחים של ימינו, ממלכת הצפון היא הציבור הליברלי. ממלכת יהודה לעומת זאת, דומה יותר לציבור השמרני: מחוברת למסורת ולעבר, היהדות שלה חזקה ומגובשת יחסית, ומנהלת פחות קשרים עם התרבויות בסביבה.

התהליך שעל הממלכות לעבור, דומה לזה של חתן וכלה: כמו כל זוג משמים, יש להם שורש משותף. אך לאחר מכן עליהם להתפצל, להתפתח ולהתגבש כל אחד בפני עצמו. שיאו של התהליך הזה, הוא בגילוי מחדש של החיבור שביניהם – והפעם באופן בוגר ובחירי. לכל ממלכה ב'שידוך' הזה ישנן מעלות יחודיות, שבעומקן – לא סותרות כלל את אלו של רעותה: הליברליים אינם בהכרח חילוניים, והשמרנים יכולים בהחלט להצטרף לרצון בתיקון ובצדק. אך כדי שזה יקרה, על שני המחנות להתבונן זה בזה באהבה, פנים בפנים, ולהסכים להכיל בתוכם את הקוטב השונה כל כך.

[להרחבה ראה שיעור כ"ח שבט ע"ד]

דילוג לתוכן