"מתחתיו יצמח"

ההיסטוריה של עולמנו רצופה משברים, כבר מראשית בריאתו – "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם". גם כפרטים, כל אדם עובר בימי חייו משברים שונים, טראומות המערערות את יציבותו הנפשית, והפסיכולוגיה עוסקת בעיקר בהתמודדות עם המשברים הללו והמשקעים שהם מותירים בנפש.

בפרט, ישנם שבעת סוגי משברים (המכוונים כנגד שבעת מלכי התהו שנשברו ומתו): התמוטטות עצבים, ברמותיה המשתנות; משבר-אהבה, ניכור, בו אדם מרגיש ש'אף אחד לא אוהב אותי' (וגרוע מכך: 'כולם שונאים אותי, אני טיפוס שנוא'); חווית פגיעה מהעולם, המגיעה עד כדי פרנויה; משבר חברתי, הרגשת חוסר-יכולת להשתלב בחברה; חווית כשלון, מתוכה נדמה לאדם שהוא 'שליימזל' ולא-יוצלח; משבר של שלום בית, בין איש לאשתו ובין אדם למשפחתו; תחושת ריקנות וחוסר משמעות.

אכן, כלל גדול הוא שכל ירידה היא צורך עליה: בבריאת העולם "ברישא חשוכא והדר נהורא", עולם התהו שנשבר קדם לתיקון הטוב בעיני ה'. אחרי המבול נברא עולם חדש ונכרתה ברית חדשה עם האנושות. מגלות מצרים נולד העם וקבלנו את התורה. כל משבר בתולדות עם ישראל גרם להעמקה והרחבה בתורה שבעל פה. חורבן הבית היה לצורך גלות שבסופה גאולה מוחלטת ובנין בית שלישי נצחי.

גם בחיי הפרט צריך לדעת שתכלית כל טראומה היא הצמחת האדם למחוזות חדשים – להקנות לו תפיסות עולם חדשות ולתת לו כיוון חדש של שליחות בעולם. תוך כדי המשבר עצמו, צריך כח לצלוח אותו בלי להתמוטט. בהמשך נדרשת האמונה שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור, לחזור למציאות שהיתה לפני השבירה. אבל העיקר הוא להגיע לתכלית המשבר – צמיחה חדשה, שלא היתה אפשרית בלעדיו. בלשונו של ויקטור פרנקל, זו צמיחה פוסט-טראומטית – תופעה שאחוזים עצומים ממי שחוו טראומות מעידים עליה, וככל שהטראומה קשה יותר גם הצמיחה מתוכה גדולה יותר. התחושה שיש משמעות לחיי האדם – הזדמנות לעשות טוב, הממלא את חייו ערך ותוכן – פותרת את משבר-הריקנות, ונותנת כח להתמודד גם עם כל שאר המשברים, תוך זיהוי ההזדמנות לצמיחה שטמונה בהם.

מי שמבטא את התופעה הזו יותר מכל הוא המשיח, המזדהה עם כל המשברים והצרות שעברו על עם ישראל (ועל העולם כולו) בכל ההיסטוריה, חווה את כאביהם וסובל מחולאים בגוף ובנפש, אך מתוך כל אלה צומח ומצמיח גאולה – "אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו [היינו מתוך החוויות הנמוכות ביותר] יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל הוָי'", "והוי' חָפֵץ דַּכְּאוֹ הֶחֱלִי אִם תָּשִׂים אָשָׁם נַפְשׁוֹ יִרְאֶה זֶרַע יַאֲרִיךְ יָמִים וְחֵפֶץ הוי' בְּיָדוֹ יִצְלָח". לכן הדרך לביאת המשיח היא "אורות דתהו [שחוללו את משבר שבירת הכלים] בכלים דתיקון [תפיסות ודרכי-שליחות חדשות ומתוקנות]". וכך, גם כאשר כל אדם צומח מתוך משבר פרטי שעובר עליו הוא מגלה את ניצוץ משיח שבנשמתו, ובכך מביא גאולה לנפשו שלו וגם לעולם כולו.