להציל את השטן

השטן שוכב בבית הרפואה במצב קשה, זקוק לעירוי בדחיפות, ובדיקה גילתה שרק למלאך אחד – היצר הטוב, בן זוגו של היצר הרע – יש סוג-דם א, לו זקוק השטן. האם יתרום המלאך להצלת חיי השטן?

הסיפור הזה מתחיל מרמז: רבי אברהם אבולעפיא הסביר, בסוד אמ“ש שבספר יצירה, כי כל אדם הוא זירה (אויר) בתוכה מתמודדים מלאך (יצר הטוב, הזורם כמים שקטים וקרירים) ושטן (יצר הרע, הבוער כאש). האדם עצמו – הכלול מכחות שונים – הוא סמל עולם התיקון (בו מאיר שם מה). מלאך–שטן אמנם עולים יחד עשר פעמים אדם (דמות), אך כל אחד מהם אינו כפולת אדם, וממילא אינו שייך לתיקון. כדי ש-מלאך יהיה כפולת אדם יש להסיר ממנו א, שצירופה ל-שטן יהפוך גם אותו לכפולת אדם.

מהו פשר הרמז? בטבע התהו הראשוני המלאך חפץ בשלוה מוארת של התעלות רוחנית, בעוד השטן עוסק בהתלהבות באש תאוות הגוף (“טן” בארמית). מכיון שהגוף-החומר מצד עצמו כבד ועצוב, גדוש פרטים מייגעים, מייצר השטן הילה מקיפה של טעמים ונקודות נוצצות ומבריקות (ואפילו נהנה מחויות רוחניות קדושות, לכאורה, כל עוד אינן דורשות שינוי דרך בחיי היום-יום).

אכן, “הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות” – היצר הרע הולך בוודאות לקראת מותו, כשפיתוייו הנוצצים יאבדו מזוהרם ואחריתו המרה תחשף לעין כל. בעולם השפע והמתירנות – כשאפשר לממש את כל התאוות בחסות החוק, המעדנים מצויים כעפר (בניגוד משווע למקומות בעולם בהם מתים מרעב), אפשר לטייל לכל מקום או לברוח לעולמות של סמים והזיה (שסופם מות, ה”י) – הכל נמאס ואין טעם לחיים. האם להניח לשטן למות? “לא תהו בראה – לשבת יצרה”, וחז”ל מלמדים שליצר הרע תפקיד בישובו של עולם. בלעדיו ישאבו כולם לעולם המלאכים הרוחני, והעולם הגשמי בו נתאווה ה’ לשכון יקרוס.

לצורך התיקון על המלאך לוותר על האור העצמי שלו – לצאת מעולמו המואר והשלו, ולהפוך למלך שתשומת לבו מוקדשת להולכת העולם התחתון והאפל אל תיקונו. ה-א המופנית לתיקון העולם לא יכולה להשאר אור מופשט ודק, היא מתעבה והופכת לאותיות – את אור התורה הרוחני צריך לתרגם לסעיפי הלכות מחייבים, הפועלים בעולם מגושם ומלא-רע. המלאך-ההופך-למלך רוצה להשפיע על השטן, והשטן, שיש לו דחף של מימוש וכיבוש, דורש להפוך את הרעיונות הגבוהים לכלים טיפוליים ואת חזון הגאולה לסעיפי חוק – רק כך, הוא טוען, יוכלו הדברים לחולל שינוי במציאות ולתקן אותו-עצמו. השילוב, המעבה את האורות והופך אותם לכלים, הוא בעצם נוסחת הגאולה של “אורות דתהו בכלים דתיקון”, נוסחה הרמוזה בפסוק מצות הביכורים (בא מובאת למקדש עצמת הראשוניות התוהית) – “ושמת בטנא” (שטן בתוספת א, המכניס את אש התהו לטעמים-נקודות-אותיות דקדושה).