להדר באהבה

הידורי-מצוה נובעים מאהבה, שהיא רוח החיים של כל המצוות, ובאהבה אנו מצווים להדר עוד ועוד – "ואהבת את הוי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך". שיאה של אהבת ה' היא אהבת ישראל – "לאהוב מה שהאהוב אוהב" – ולכן ההידורים צריכים להיות לא רק ב"ואהבת את הוי' אלהיך" אלא גם, וביתר שאת, ב"ואהבת לרעך כמוך אני הוי'". במובן מסוים, בהתעצמות עם אהבת ה' יש גם ממד של ישות, "יש מי שאוהב", ודווקא בהתעצמות עם אהבת ישראל – מול זולת מוחשי שאליו יש להתמסר ואת טובתו יש לדרוש – האדם יוצא מישותו ושוכח מעצמו, עד שהוא מגלה בתוכו את "אני הוי'".

קיום מצות "ואהבת לרעך כמוך" מתחיל בין איש לאשתו, ומשם מתפשטת האהבה הלאה. לכן, יסוד ההידורים הוא הידור במצוות השייכות לאיש ואשתו – באהבה ביניהם, ב"מצוה רבה" של "פרו ורבו" ובכל מצוות הבית היהודי. גם בין איש ואשה צריכים להגיע לאהבת "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך" – ודווקא מתוכה ניתן לצייר כיצד היא מופיעה גם באהבת ה' (עד כדי כך שבחסידות מסבירים את שלש המדרגות באמצעות משל משלבי קשר האהבה בין האיש והאשה!):

אהבת "בכל לבבך" היא האהבה "בשני יצריך". כשמדובר באהבת ה' קצת קשה לצייר כיצד ניתן להפוך את יצרנו הרע לחלק מעבודת ה'. לעומת זאת, בחיי הנישואין הדבר ברור – בין איש ואשה צריכה להיות גם אהבה שמימית, של היצר הטוב, וגם אהבה ארצית, של היצר הרע. בלי היצר הרע נותרת האהבה רוחנית, ולא ניתן לממש את תכלית הנישואין – העמדת תולדות בעולם הזה.

אהבת "בכל נפשך" היא אהבה "אפילו נוטל את נפשך". בחיי היום-יום, מסירות-נפש היא מסירת הרצון (שהרי נפש פירושו רצון במקומות רבים) – "עשה רצונך כרצונו" ו"בטל רצונך מפני רצונו". לחיי הנישואין נכנסים בנכונות למסירת הרצון, כאשר פעמים רבות נדרשים ויתורים לרצונות של בן הזוג, והמגמה היא לעשות-לעצב רצון חדש ומשותף (כפירוש החסידי לכך שאשה כשרה "עושה רצון בעלה").

"אהבת בכל מאדך" היא "בכל ממונך" וגם "בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד". אין מצוה שאדם מוציא עליה כסף רב יותר מקיום הבית היהודי – החל מהחתונה, ובעיקר בפרנסת הבית והטבה לאשתו ובני ביתו במשך כל חייו. ההתמסרות המלאה – לא רק בכחות הפנימיים של הנפש, אלא גם ביחידה שבנפש, מקור כריתת ברית הנישואין – באה לידי ביטוי במסירת כל מאודו-ממונו של אדם. בבית היהודי צריך להקפיד גם להודות במאד-מאד לבן הזוג על כל השפעותיו הטובות (הן במתיקות מדת החסד והאהבה והן במרירות, כשנדרשת מדת הגבורה).

על בני הזוג להדר באהבה, "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", עד שתהא שלהבת האהבה עולה מאליה – "רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה".