סיפורי צדיקים

רבי גדליה משה גולדמן היה האדמו"ר החמישי לבית זוועהיל. נולד לרבי שלמה מזוועהיל, ונישא לבתו של רבי דוד שלמה מקוברין. לאחר שעלה אביו לארץ ישראל, התמנה בשנת תרפ"ו לרב בעיר זוועהיל שבאוקראינה, ונודע כאיש קדוש המחמיר לעצמו ומיקל ככל יכולתו לאחרים. נרדף בידי השלטון הסובייטי על שמירת התורה והמצוות ונידון לשבע שנות עבודת פרך בסיביר. גם שם הפגין אמונה איתנה ואומץ לב, כשאמר לשופטיו שאין דבר בעולם שנעשה בלי רשות מן השמים. לאחר שחרורו שימש זמן מה כרב בעיירה סמוכה למוסקבה, ובשנת תרצ"ז הצליח לברוח מרוסיה ולעלות לארץ ישראל. בירושלים חי בצניעות, ובשנת תש"ה, לאחר פטירת אביו, החל לכהן כאדמו"ר מזוועהיל. נסתלק בכ"ד מרחשון תש"י ונטמן בבית העלמין גבעת רם, קברו הפך למקום תפילה לרבים.

סיפר רבינו שהמגיד מזלאטשוב זי"ע בא פעם למעזריטש וביקש להיכנס לבית המגיד ממעזריטש. ענו לו בני ביתו כי הרבי שרוי עתה בדאגה רבה על אחד מבני ביתו שהוא חולה אנוש ומפרפר בין חיים למוות ואינו מקבל אנשים. ביקש המגיד מזלאטשוב בכל זאת להכנס אליו, פתח הדלת, נכנס להמגיד ממעזריטש ואמר לו: אינני מבין למה הרבי דואג? הלא חולה זה יאכל עִמנו ארוחת ערב! ואכן החולה הבריא, והשתתף בסעודת הלילה.

אחר כך אמר המגיד, שלא ראה כל פתח לרפואתו של החולה, אלא שדבריו מלאי הביטחון של המגיד מזלאטשוב פעלו את פעולתם.

פעם אמר לתלמידו ר' אלי' ראטה כי "מדת הביטחון שאני מחזיק בה – הוא שנאמין שמה שמתהווה בעולם ומה שנהיה, הכל לטובה. אמנם יש מדרגה יותר גבוהה – שבכח אמונה חזקה ממשיכים הדבר שמבקשים".

***

"הרוצה הִנך לדעת מה הוא בטחון?" – פנה פעם אחת רבינו אל תלמידו רבי אלי', "אני אספר לך":

בזוועהיל היה מנהג לארס את הבנות בגיל שתים עשרה, ואילו את החתונה לא היו עורכים אלא כעבור שלוש שנים, בגיל חמש עשרה. שלוש השנים הללו מיועדות היו לקבץ סכום כסף, פרוטה לפרוטה להוצאות הנישואין. הכרתי יהודי אחד מתושבי זוועהיל, שאירס את בתו, וכנהוג, במשך השנים שמהאירוסין עד החתונה, אסף סכום נכבד.

חשב היהודי לעצמו, והרי חז"ל אמרו ש"כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד ראש השנה חוץ מהוצאות שבת ויו"ט", ובודאי גם הכסף להוצאות הזולת לכבוד שבת אינו בכלל החשבון, ומכיון שבזוועהיל ישנם עניים ואביונים רבים שאין להם כסף להוצאות שבת, מן הראוי אפוא שסכום הכסף הנמצא עתה בידו יחולק לטובת עניים אלו לצורך שבת ויו"ט, שהרי כסף זה יהיה מחוץ לחשבון הנקצב עבורו. נמצא שהעניים יצאו נשכרים בעוד הוא לא יפסיד כלל מן העיסקא.

הוא אכן חילק את הכסף לצרכי שבת עבור עניי העיר. מאז התחיל במנהגו לחלק מדי יום רביעי בשבוע סכום נכבד לעניים. אכן מן השמים עזרו, וגם ממון לצרכי החתונה המתקרבת, לא חסר לו, והכל על מקומו בא בשלום. מאז פשט המנהג בזוועהיל, שבכל ערב שבת יוצאות היו עגלות גדושות במזון עבור נצרכים לשבת. סיים רבינו את סיפורו לרבי אלי', ואמר: "זוהי אמונה!".

רבי אלי' האזין לסיפור בכובד ראש, אך לא ההין לשאול את רבו מי היה היהודי הנ"ל… יתכן, עלה בדעתו, כי אותו יהודי מופלא אינו אלא המספר עצמו…

כדי להתבונן היטב בסיפורים המפעימים הללו, נשים לב כדרכנו לשוני שבין ביטויי האמונה הרבים שבהם. אמנם, רבי גדליה משה מתאר את כולם במילים "אמונה וביטחון", אך נראה כי ניתן בהחלט לבאר אותם על פי דרכנו כאן – כמבטאים את שלֹש הפנים של הסתמכות היהודי על ה' יתברך: אמונה, ביטחון סביל וביטחון פעיל.

האמונה, הפסיבית והבסיסית ביותר מבין השלושה, היא זו שמעיד רבי גדליה משה על עצמו כי הוא מחזיק בה: אמונה תמימה בטוב ה' והשגחתו, המסירה את החשש מאירועים שליליים. הביטחון הסביל, לעומת זאת, "מתערב" בשיקולים האלוקיים ובטוח כי יש משקל לחוויה האישית שלו – והקדוש ברוך הוא יכוון את דרכו באופן הרצוי בעיני הבוטח. מדרגה זו דומה לסיפור על המגיד מזלאטשוב, הבטוח כי החולה יבריא ולא סתם מנחם את המגיד באמירת "הכל לטובה".

אך המדרגה השלישית, והמעניינת ביותר, היא זו שמדגים הרבי מזוועהיל במעשיו ממש – כשהוא מפזר סכומי עתק שנועדו לנישואי בתו, בביטחון גמור כי ה' לא יאכזב אותו. זהו ביטחון פעיל, הבוטח בה' כי יופיע דרך פעולותי ויחפוץ בהן – לא רק בטוב אלוקי מופשט, ואפילו לא בטוב כהבנתי – אלא בטוב אותו פועל ה' דרכי ודרך מעשיי בעולם.

ובאמת, עיקר הביטוי של אמונה ובטחון בה' הוא להרבות במצות הצדקה. גם בממונו, גם בגופו וגם בנשמתו. ההתמסרות לזולת, בין אם בגשם ובין אם בהפצת המעינות חוצה – האדם הבוטח בה' נותן את כל כולו, ממש מפקיר את עצמו כדי לתת צדקה ולעזור ליהודי. בצדקה כזו מופיעה גם אמונה, אמונה בכל יהודי ויהודי שראוי לכך שאפקיר עצמי עבורו. נוסף על כך, נדרש גם ביטחון כי כמה שלא אתן לזולת לא יחסר כלום בעבורי.

אברהם אבינו, ראש כל המאמינים, היה גם ראש הבוטחים בה'. עליו נאמר כי "והאמִן בהוי' ויחשבה לו צדקה", והוא גילם בחייו את הפסוק "והבוטח בהוי' חסד יסובבנו" חסד אלוקי שופע עליו, וחסד אלוקי שופע גם ממנו, בנתינה ללא גבול. על הפסוק "והאמן בהוי' ויחשבה לו צדקה" – מובא בחסידות כי "אמונה חשוב כצדקה" וכן "אמונה בא על ידי צדקה". האמונה והביטחון קשורים לצדקה בקשר עמוק, ומי שבאמת בוטח בה' – יתן לצדקה בלי גבול.

(מתווך שיעור כ"ב תמוז תשע"ט – אמונה ובטחון 25)