סיפורי צדיקים

רבי ליב שרה'ס נולד בשנת ת"ץ, ונקרא כנראה על שם המהר"ל שהיה מצאצאיו. כינויו, שרה'ס, הוא על-שם אמו הצדקת שרה [וידוע מעשה לידתו שהיה ע"י מסירות הנפש שלה להנשא לצדיק זקן כדי להנצל מגוי רשע שרצה לקחתה]. כשהיה ר' ליב כבן 15 זכה להתקבל בחום כתלמיד הבעש"ט, ובהמשך דבק ר' ליב במגיד ממזריטש. כל ימיו שוטט ר' ליב בעולם לתור אחר יהודים הנתונים בצרה ובשביה, ועזר להם בדרכים פלאיות. נסתלק  ביום ד' אדר ב', תקנ"א.

סיפר הרבי מטאהש זצ"ל, בספרו 'עבודת עבודה': הרה"ק ר' יהודא ליב זי"ע המכונה ר' ליב שרה'ס, כי כך ביקש להיקרא על שם אמו שרה, הוא היה איש פלא מאוד, ראה וידע את כל הנעשה. את אביו לא הכיר ר' ליב שרה״ס, כי נפטר בעודו ילד קטן, ומקובל שהיה מהל"ו צדיקים שבדור. כשנתגדל היה מתלמידי הר"ר בער, והר"ר בער אמר עליו שכל מעשיו הם בלתי לה' לבדו.

כשהיה לפעמים צורך לבטל גזירה רעה, היה הר"ר ליב שרה'ס הולך בערב שבת ממקום דירתו במדינת רוסלאנד, עד עיר הבירה וויען, לפלטין המלך לפעול שם מה שהיה צריך, וחוזר לביתו עוד לפני השבת.

שמעתי מדודי אחי אמי, שזקנינו הר"ר יעקב פיש זצ"ל, היה רגיל לספר עובדא, אשר ר' ליב שרה'ס הצילו פעם ברוח קדשו – וזה תוכן הסיפור: ידוע שר' יעקב הנ"ל היה בעל האכסניא של עיר קאלוב, וכל הצדיקים אשר הגיעו לקאלוב התאכסנו אצלו, והיה רושם בפנקסו שמות הצדיקים שהתאכסנו אצלו, וביחד נרשמו בפנקסו שמונים בעלי רוח הקודש שזכה לאכסן אצלו.

פעם בא ר' ליב שרה'ס לעיר קאלוב והתאכסן בבית ר' יעקב, אשר קיבלו בסבר פנים יפות וכיבדו מאוד כיאות. ויהי ביום מן הימים אמר ר' ליב שרה'ס לר' יעקב: לך לשר המדינה – אשר שמו נקרא קאלא – ואמור לו "ליב לאזט דיך רופען [ליב קורא לך]!" ענה ר' יעקב: הלא כלבים גדולים מסבבים את הפלטין ואי אפשר לי ליכנס לשם?

 אמר לו ר' ליב שרה'ס: אף על פי כן לך, ובאם לא תלך אשלח את שליחי שילכו. ביקש ר' יעקב מר' ליב שרה'ס שיתן לו רשות לילך יחד עם אחד משליחיו, ור' ליב שרה'ס הסכים. הלך ר' יעקב עם אחד משליחי ר' ליב שרה'ס, ובדרך נס הגיעו אל השר ומסרו לו דברי הצדיק.

כששמע השר דבריהם, השיב: הנני הולך אליו תיכף ומיד. השר בא לאכסניא, ור' ליב שרה'ס נכנס עמו אל חדר פנימה ודיבר עמו, אחר שיצאו, הראה הר"ר ליב שרה'ס להשר את ר' יעקב באמרו "זהו ר' יעקב שמבין היטב בסוסים, וכאשר תרצה לקנות סוסים תקח אותו עמך ליריד", וכל העניין היה לפלא.

ברבות הימים, פעם כשהתקרבו ימי חג הפסח, העלילו רשעי הגויים על ר' יעקב עלילה שהרג נער נכרי משרתו. כי היה לר' יעקב הרבה שונאים בעירו, ובראשם כומר אחד רשע, שנתקנא מאוד בהצלחתו המרובה. על כן צוה הכומר למשרת נכרי של ר' יעקב, לנסוע לעיר רחוקה לישאר שם, והעמיד עדים על ר' יעקב שהרג את הנער.

 זמן המשפט נקבע לאחר הפסח, ובינתיים נאסר ר' יעקב במאסר. בני משפחתו השתדלו להוציא אותו מן המאסר עד זמן המשפט, ובעד ממון רב הצליחו ושחררוהו.

בינתיים הוצרך השר לקנות סוסים ביריד, והלך אל ר' יעקב כדי לצרפו בנסיעתו לקניית סוסים, כפי שר' ליב יעצו. כשבא אליו השר מצאו בפנים זועפות, שאלו השר: מדוע זה פניך רעים היום? סיפר לו ר' יעקב את דבר העלילה אשר העלילו עליו, הרגיעו השר באמרו: אם האמת אתך, אשתדל בעדך שהמשפט יצא לאורה באמת וצדק.

נסע ר' יעקב עם השר ליריד הסוסים, וכשהגיעו לשם פגשו את הנער הנכרי מעירו – אשר לפי העלילה הרגו ר' יעקב – שהיה עומד ובוכה שברצונו לשוב לעירו, והכומר שלחו לכאן על לא דבר שלא ברצונו…

כשראה השר את אשר לפניו נוכח לדעת כי עלילת שקר העלילו על ר' יעקב. הוא לקח את הנער חזרה לעירו ונתן לו אש"ל בהרחבה שלא יברח, והחביאו. בעת המשפט באו העדים והעידו על ר' יעקב שהרג את הנפש, והשופטים גזרו עליו פסק חמור.

אז הגיע השר עם הנער לעיני כל העם, וראו הכל את שקר העלילה, והכומר נענש ונתלה, "כן יאבדו כל אויבך ה'". זאת דיבר ר' ליב שרה'ס עם השר, שיציל את ר' יעקב מן העלילה, כל כך היו עיני ר' ליב שרה'ס פקוחות שראה מראש מה שעתיד להיות כמה שנים אח"כ, וברוח קדשו הציל אותו.

עלילות הדם, שהיו רווחות באירופה בערבי הפסח, מלמדות על פחד עמוק שרווח בחברה הגויית מפני היהודים. מהו שורש הפחד הזה, וכיצד פעל רבי ליב לבטל אותו?

כוח המדמה של הגוי תופס את היהודי ובפרט את הצדיק כדבר משונה ומאיים. כך גם המצרים, ראו במשה רבינו "המכשף הגדול". לכן באו עלילות הדם לדורותיהן, שדווקא סביב חג הפסח ליוו את ישראל בהאשמות של כשפים ודם.

גם בהלכות בדיקת חמץ נאמר, שאם יש חור בקיר המשותף לשני בתים של יהודים – כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת, ואת השאר "מבטלו בלבו ודיו". אך אם בצד השני גר גוי – אין היהודי בודק שם כלל בלילה, משום סכנת נפשות: הגוי עלול לחשוד בו שהוא עוסק בכישוף. במקרה כזה, מסתפקים בביטול שבלב. אולם ביום – כאשר אין הנר בידו – עליו לבדוק עד מקום שידו מגעת.

שורש הדבר הוא חוסר הבחנה בין קדושה לבין כישוף. כישוף, בלשון חז״ל, הוא "מכחיש פמליא של מעלה" – ניסיון לשלוט במציאות על ידי כוח פרטי, מנותק מן המקור האלוקי. לעומת זאת, כח הצדיקים לפעול מופת, כמו גם כח המצוה, היא דבקות ברצון ה׳ והמשכת אור אלוקי לעולם. כלפי חוץ הדמיון גדול – אך ההבדל ביניהן הוא שזה מכח ה', דלית אתר פנוי מיניה, וזה מכח הסטרא אחרא המכחיש את נוכחות ה' בחיינו (ברשות ה', בעלמא דין שהוא עלמא דשקרא). כך אמרו חז"ל על הפסוק "ספרה נא לי את כל הגדלות אשר עשה אלישע", כי הוא רומז דווקא לתפילותיו של  אלישע הנביא – שמכוחם עשה את כל מופתיו.

בדורנו, דור המהפכה הרביעית, כאשר "החור" והקשר בין בית היהודי לבית הגוי נעשה דרך רשתות וערוצים גלויים, מתחדדת האחריות לבאר את מהות ההבדל הזה. חלק מן המהפכה הוא הפצת אמונה פשוטה וברורה, שתסיר את הדימוי של כישוף ותאיר כי המצוות אינן פעולה מאגית, אלא קשר חי ודבקות באלוקות. כך עשה רבי ליב שרה'ס, שהוכיח לעיני כל את שקר עלילת הדם.

הפעולה הזו מתאימה מאוד לדמותו של אותו צדיק – שכדברי הרבי מטאהש שלט ללא מיצרים בכל שרי הגויים. המופתים הרבים שפעל, ובפרט קפיצת הדרך שהתאפיין בה משקפת בזעיר אנפין את תכונת האין סוף של "לית אתר פנוי מניה", וממילא הוא יכול להגיע לכל מקום במהירות עצומה (והרמז: רבי ליב שרה'ס = 819, אחדות פשוטה, פירמידה של אחד ועוד…)

ומעניין לדעת: צדיק נוסף היה דומה לו כל כך, בתכונותיו ובעיסוקו בפדיון שבויים, עד שהרבי מליובאוויטש שיער שהם למעשה אדם אחד – הלא הוא הסבא משפולי זי"ע. אמנם לאחר מכן נמצאו מצבותיהם השונות, כך שלכאורה אינם אותו אדם – אך אצל צדיק כר' ליב הכל יכול להיות…

הדעה המקובלת כיום היא ששניהם קרובי משפחה – נכדיו של סבא רבא משותף שהיה מצאצאי המהר"ל (על שמו קרויים שני הצדיקים). יתכן שמה שהבעל שם טוב כינה את הצדיק משפולי "סבא", נועד לשייך אותו לאותו סבא משותף – וכך לקשר בין שני הצדיקים.

(סעודת משיח ע"ז, השלמה מרשימת הרב)