עבודת ארץ ישראל

המרגלים ספרו על עצמת יושבי הארץ וזרעו מורך בלב העם. כאשר הכריז כלב "עלה נעלה וירשנו אֹתה כי יכול נוכל לה" הגיבו שאר המרגלים "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו". על דבריהם דרשו חז"ל "דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה, 'כי חזק הוא ממנו', אל תקרי 'ממנו' [מאתנו, בגוף ראשון רבים] אלא 'ממנו' [יתברך, בגוף שלישי יחיד], כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם". מי 'הכריח' את חז"ל לדרוש כך? כיצד יעלה בדעת המאמין בה' הכל-יכול שיש מישהו חזק ממנו במציאות? איך יתכן שבני הדור שראו את כל נסי ה' ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף ובהליכתם במדבר – ושמעו את קול ה' מתוך האש – היו כה טפשים לחשוב שדווקא מול יושבי הארץ ה' לא יכול לפעול?!

הכלל הוא שדרשות "אל תקרי" אינן שוללות את הפירוש המקורי, אלא מוסיפות בו עומק. "ממנו" כולל גם את הפשט, התייחסות של בני ישראל לעצמם, וגם את הדרוש המחודש, התייחסות אל ה' יתברך, כאשר שניהם צריכים להופיע יחד. כלומר, שני פירושי "ממנו" מלמדים שה' יתברך (כפי הדרשה) צריך להופיע בתוכנו, בני ישראל (כפי הפשט). בני ישראל לא חשבו שה' שהוציא אותם ממצרים והנהיג אותם במדבר לא מסוגל לתת עשר מכות ליושבי הארץ ולפנות את הארץ עבורם, אבל הם הבינו שלא זו ההנהגה בה ה' מעונין בארץ ישראל.

במדבר אנו אוכלי המן – ובארץ עלינו לחרוש, לזרוע ולקצור. במדבר העננים שומרים מהאויבים ומכלים את המזיקים – ובארץ ה' מצפה מאתנו להלחם בעצמנו. נסי ה' בארץ מופיעים בתוך העבודה שלנו, ועלינו לזכור "כי הוא הנֹתן לך כח לעשות חיל". בארץ ישראל צריכה להתממש תאוות ה' בבריאה, להיות לו יתברך דירה בתחתונים, כאשר האלקות מתעצמת בנו ומופיעה מתוכנו – "אני אמרתי אלהים אתם". בעצם, המרגלים כבר 'הריחו' שהכניסה לארץ לא תהיה בראשותו של משה רבינו, שפניו כ"פני חמה" בגילוי אלקות מפורש, אלא בראשותו של תלמידו יהושע בן נון שהלך עמם לתור את הארץ, שפניו כ"פני לבנה" המשקפת את האור שהיא מקבלת דרך הכלים שלה.

טענת המרגלים "כי חזק הוא ממנו" היתה שלגילוי אלקות כזה, בו הארה אלקית מופיעה באדם, אין כח להתמודד עם עצמת המציאות. הם סברו, בשפלות של שקר, שעם ישראל איננו ראוי לגילוי אלקות כזה – ובמקום שהאור יבקע מהם ויגבר על החשך הוא 'ייעלם' בתוכם והם יבלעו בתוך "ארץ אֹכלת יֹשביה". אכן, השפלות האמתית ("מאד מאד הוי שפל רוח") פועלת את הפעולה ההפוכה – היא גורמת לאדם להכיר שמצד עצמו אין בו מאומה, אך עצמות ה' מתלבשת בו וממנה לא יבצר מאומה. גילוי זה הוא-הוא תכלית רצון ה' בעולם, המופיע דווקא בארץ הטובה, "טובה הארץ מאד מאד"!