החלטות טובות

הזמן המתאים ביותר לעסוק בעניינו של החודש הוא בראש חודש. אך מה עושים בחודש תשרי? לכאורה, אין בכלל ראש חודש, רק ראש השנה. גם בשבת האחרונה של חודש אלול אין “ברכת החודש” כמו בשאר החודשים.

ראש חודש תשרי אכן מסתתר היטב, מכוסה “בכסה ליום חגנו”, אך האמת היא שהוא לא נעלם לגמרי אלא נכלל בראש השנה. כך אומרים חז”ל “זכרון אחד עולה לכאן ולכאן” – כלומר, כשאומרים בתפלת ראש השנה “מקדש ישראל ויום הזכרון”, הכוונה גם לראש חודש שבו אנו נזכרים לפני ה’. גם  העובדה שלא מברכים את חודש תשרי מצביעה דוקא על מעלתו של החודש, כמו שהסביר הבעל-שם-טוב שאנו לא מברכים את חודש תשרי כי הקב”ה עצמו מברך אותו!

אם כן, תשרי הוא חודש מיוחד במינו, וכדי לעמוד על ה’אופי’ שלו כדאי להתחיל מראש השנה שהוא גם ראש החודש.

שלשים ימי מלכות

על רגל אחת, מהי המהות של ראש השנה? ביום זה ה’ מתגלה כמלך העולם, “המלך הקדוש”. זהו גם הטעם הפשוט לתקיעת שופר כסימן למלוכה, “בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'”. כמובן, ראש השנה הוא גם יום הדין, אבל זו תוצאה מהיותו יום מלכות ה’.

כעת נצרף לתמונה את האות שבה נברא חודש תשרי, כמו שמגלה חכמת הקבלה, היא האות למ”ד. למ”ד מייצגת באופן מובהק את המלכות, לא רק מפני שהיא האות המרכזית במלה מלך, אלא גם בערכה המספרי, 30. אחת ההופעות העיקריות של המספר שלושים בדברי חז”ל היא “המלכות נקנית בשלושים מעלות”. בדומה לזה, בספרי הקבלה מופיע המספר שלושים בהקשר לספירת המלכות – האחרונה במערכת עשר הספירות ב”עולם האצילות” האלוקי – שיש לה שלושים כלים אשר בעזרתם ודרכם היא מתפשטת ומתגלה בעולמות התחתונים.

לא נשכח גם שמספר התקיעות שחייבים לשמוע בראש השנה הוא שלושים קולות (תשר”ת תש”ת תר”ת שלש פעמים), ושבכל אחת מהברכות המיוחדות במוסף של ראש-השנה, מלכויות, זכרונות ושופרות, אומרים עשרה פסוקים ובסך-הכל שלושים. בכוונות הימים הנוראים והחגים לפי האר”י הקדוש, מודגש שלא רק ראש השנה, אלא כל חודש תשרי מוקדש ל”בניין המלכות”.

אך אין ספק שהמספר שלושים ידוע בעיקר כמניין הימים בחודש. לפי זה, האות למ”ד של תשרי מייצגת בפשטות את שלושים ימי החודש עצמו, ולמעשה אפשר לראות בה סַמָּן לכל השנה הבאה, כאילו מזכירה לנו שמכאן ואילך יש להפוך דף בלוח השנה כל שלושים יום, כאשר מספר החודשים רמוז במספר הסידורי של למ”ד, האות השתים-עשרה באלף-בית. אכן, אורך החודש קשור למלכות, שכן החודשים בלוח העברי הם חודשי לבנה, מחזור הגילוי וההסתר של הירח לעינינו, והמשל המובהק לספירת המלכות הוא הירח: כמו הירח שאורו אינו משל עצמו אלא מהשמש, כך ספירת המלכות “אין לה מעצמה כלום” אלא משקפת את אור הספירות שמעליה, וכמו מחזור הירח כך ספירת המלכות יודעת עליות ומורדות, הסתר וגילוי (וכל ההיסטוריה היא סיפור השינויים של מלכות). מחזור ימי החודש מקביל גם למחזור האשה, והאשה נמשלה ללבנה ולספירת המלכות.

מלכות ה’ בראש השנה ‘נמתחת’ על כל חודש תשרי, וכל שלושים ימי החודש בונים את הכלים של הופעת המלכות במציאות.

היום יום הולדת

מלכות ה’ אינה מתחדשת מעצמה. לנו נועד תפקיד חשוב בסיפור הזה: להמליך את ה’, “אִמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם”. אך מעבר לפעולת ההמלכה הכללית, “קבלת עול מלכות שמים”, ניתן להצביע על עבודת נפש פרטנית, בראש השנה ובכל חודש תשרי.

התאריך של א’ בתשרי הוא יום בריאת העולם, “זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון”. ליתר דיוק, זהו יום בריאת האדם, דהיינו היום השישי במעשה בראשית. היום יום הולדת לאדם. הדרך הנכונה לציין יום הולדת (כפי שלימד הרבי מליובאוויטש), היא בצורה רצינית, חשבון נפש על השנה הקודמת וקבלת החלטות טובות לשנה הבאה – וזה בדיוק מה שעושים בראש השנה!

אלא שכאן אנו נתקלים בבעיה חמורה. הרי אין זה יום ההולדת הראשון שלנו, והנה אנו נזכרים שבדיוק לפני שנה קבלנו החלטות טובות, ומה יצא מהן? מרוב התלהבות-קודש בחודש תשרי שעבר, הבטחנו לעצמנו לעשות כל-כך הרבה דברים טובים, הבטחנו להיות מאה אחוז ולא לעשות שטויות, ועוד הוספנו הידורים וסייגים, לתקן את עצמנו ולתקן את העולם… אבל איפה אנו עומדים עכשיו? ואולי בכלל לא היינו צריכים לקבל החלטות כאלו? אולי היה צריך לבחור במסלול אחר? נמצא שדווקא ההחלטות הטובות עומדות על דרכנו ומפריעות להתקדם, ולרשימה של “אשמנו בגדנו” מצטרפים החטאים של אי עמידה בהתחייבויות שלקחנו על עצמנו. מה עושים?

מגדלים פורחים באויר

לפני שנגיע לפתרון, אנו פוגשים שוב באות למ”ד המתבלטת בכך שהיא עולה מעל שורת האותיות, אל על, בשונה מכל חברותיה באלף-בית, ומשום כך היא מכונה בדברי חז”ל “מגדל הפורח באויר”.

בעומק, “מגדל הפורח באויר” מתייחס ללב העולה ומשתוקק כלפי מעלה, “לבי ובשרי ירננו אל אל חי”. לכאורה, אין טוב מלב נכסף ומשתוקק לה’. ובכל זאת, יש סכנה מסוימת כאשר “פורחים באויר” ללא מסלול יציב ובטוח, כמו ערימת ההחלטות הטובות שקיבלנו במהלך השנה.

ובכן, מה עושים עם כל ההחלטות הטובות? – התרת נדרים! אחת ההכנות החשובות ביותר לראש השנה היא התרת נדרים בערב ראש השנה, וגם יום הכיפורים פותח באמירת “כל נדרי” במעמד רווי חרדת קודש. התרת הנדרים מאפשרת “לנקות את השולחן” ולפתוח דף חדש. ברור שצריך להתיר לגמרי את כל הנדרים השליליים, אבל הדגש הוא דווקא על נדרים ‘טובים’, כמו בנוסח שאומר האדם שבא לבקש התרה:

כל נדר או שבועה… וכל מוצא שפתי שיצא מפי או שנדרתי וגמרתי בלבי אפילו לעשות איזו מצוה או איזו הנהגה טובה… בכולהון אתחרטנא בהון מעקרא [בכולם אני מתחרט עליהם מתחילה], ושואל ומבקש אני התרה עליהם. ואין אני תוהא חס ושלום על קיום מעשים טובים שעשיתי, רק אני מתחרט על שלא אמרתי בפרוש הנני אעשה דבר זה בלי נדר ושבועה…

אין בעיה עם המעשים הטובים שעשיתי. הבעיה היא במה שקשרתי את עצמי בהתחייבות של “מגדל פורח באויר”. התרת נדרים היא התרת כל הקשרים, אינני מחויב להחלטות הקודמות ואני חופשי לחשב את המסלול מחדש. גם הפירוש המילולי של שם החודש, תשרי, הוא מלשון התרת איסורים וקשרים (גם איסור פירושו קשר), כמו שאומרים המתירים: “הכל יהיו מותרים לך… הכל שרויים לך”. ואז אפשר להתחיל מחדש, שכן תשרי הוא גם לשון התחלה (בארמית).

הקשר בין התרת נדרים ל”מגדל הפורח באויר” רמוז בלשון המשנה “היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו” – התרת נדרים מהווה פתרון לסיבוכים שיוצאים מהמגדל הפורח באויר. 

החלטות מאוזנות

אחרי שהתרנו את כל הנדרים ויצאנו מהסבך שסבכנו את עצמנו, אפשר לחשוב שעדיף לא לקבל שום החלטה טובה בראש השנה ובחודש תשרי. לא לפתח ציפיות ולא להתאכזב. אבל אם אנו מקבלים עלינו ברצינות את מלכות ה’, ומבינים שזו משימה המוטלת עלינו – ברור שאנו הולכים לקבל החלטות מאד טובות, “אני ואתה נשנה את העולם”.

החכמה היא לאזן ולווסת את ההתלהבות לתיקון העולם על ידי תחושה מציאותית שיודעת לתת עצה נכונה כיצד לפעול למעשה. האיזון נרמז במזל מאזניים של חודש תשרי, שמייצג לא רק את מאזני המשפט בימי הדין אלא את חוש האיזון הנכון. אם הלמ”ד מצטיירת כקו אנכי, כמו טיל ממריא לשמים, הרי כדי למנוע סחרור ואובדן כיוון (ורטיגו) חייבים את הקו המאוזן, לשמור שמרכז הכובד יהיה במקום הנכון.

עד כאן התייחסנו ללמ”ד כפורצת אל-על, אבל עכשיו מצטרפת משמעות השם: למד מלשון לימוד. צריך ללמוד איך מאזנים את הלמ”ד ורותמים את העוצמה שלה באופן מתוקן. בשילוב נכון בין הקו המאונך לקו המאוזן, אפשר להתחיל ללכת, והרי האות למ”ד מובילה את הציווי הנצחי ליהודי הראשון, “לך לך”, וגם המלה מלך משמעותה זה שמוליך את העם.

מתחילת חודש תשרי עלינו לעמוד על שתי הרגלים ולהתחיל לצעוד כדי להגשים את השאיפות הגדולות, לתיקון עצמי ולתיקון העולם. וכבר בחודש הזה עצמו נגיע לשמחה גדולה בחג הסוכות “זמן שמחתנו”, ולשמחה עד בלי די בשמחת תורה.

לשנה טובה נכתב ונחתם!