יום האם

לתאריך י”א בחשון מתאים הכינוי “יום האם”, יום האם היהודיה. מדוע? ראשית, כי זהו יום פטירת רחל אמנו. ושנית, כי זהו היום ה-41 בימי השנה, יום ה-אם (בגימטריא 41).

בואו נקרא בספר בראשית: יעקב אבינו יוצא מהארץ ומגיע לחרן, הוא פוגש ברחל קרובתו הרועה את הצאן ומיד מתעורר לקראתה. “ויאהב יעקב את רחל” – וזו כנראה ‘אהבה ממבט ראשון’. בהמשך הסיפור מסתבך כאשר לבן הארמי-הרמאי נותן ליעקב את לאה במקום רחל. לבסוף, רוב הבנים של יעקב הם דוקא מלאה – וביניהם שבט הכהונה (לוי) ושבט המלוכה (יהודה). גם אנחנו היום יותר בני לאה מאשר בני רחל, לאחר שרוב בני רחל יצאו בגלות ‘עשרת השבטים’. ובכל זאת, רחל היתה ונשארה “עקרת הבית” – העיקר של הבית – והנביא מבטיח לה בשם ה’ “וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם” (שימו לב שגם המלה גבול = אם = 41).

דרך אגב, האר”י הקדוש מלמד שהיחוד הרוחני בדרגה הכי גבוהה נקרא “זיווג ישראל רחל” – דבר השייך במיוחד לשנה שלנו, לפי הגימטריא ישראל רחל = תשע”ט.

טבעי או מוכרח?

מה אומרת לנו אהבת יעקב (הוא ישראל) ורחל?

יש שאלה מאד חשובה שמטרידה הרבה יהודים: האם הקשר שלנו עם הקדוש-ברוך-הוא, קיום התורה והמצוות – כל היהדות – הוא משהו שנובע בדרך טבעית, פשוטה וזורמת, או משהו שעלינו להתאמץ ולהכריח את עצמנו כדי להגיע אליו, כאילו בצורה מלאכותית? מה צריך להיות?

שני הצדדים נכונים. מצד אחד, אם נשחרר את כל הכבלים ונעשה רק ‘מה שבא לנו’, התוצאה תהיה מסוכנת מאד. כל היצרים והתאוות שנמצאים בתוכנו – ויש הרבה כאלה – יעלו על פני השטח ויציפו את האישיות שלנו ואת העולם סביבנו, תוהו ובוהו. לכן היסוד של היהדות הוא “קבלת עול מלכות שמים”, אנחנו קצת ‘פראים’ וצריך לשים על שכמנו עוֹל רציני כדי שנלך בדרך הישרה.

אבל ברובד עמוק יותר בתוך הנשמה מסתתר הטבע היהודי האמתי. הטבע הזה מאד רוצה להיות קשור לה’, להתפלל אליו, ללמוד את תורתו ולעשות את מצוותיו (וכך להיות אתו בצַוְתא). זה הסוד של רחל אמנו: היא “יפת תאר ויפת מראה” ויעקב חש מיד שהיא בת זוגו, הנפש התאומה שלו, ומתחבר אליה בצורה הכי טבעית.

מגלות לגאולה

הבעיה היא שאותו טבע יהודי מסתתר, כמו הצרות שעושה לבן הארמי ליעקב אבינו, מנסה לבלבל ולהפריע לאהבה הגדולה שלנו.

כל עוד לא הגענו לגאולה שלמה, הטבע האמתי שלנו לא מתגלה. זה נראה מאד טבעי לאכול ולשתות, סתם לחיות (כמו בהמה?)… אבל לא ‘מרגיש’ מספיק טבעי להתנהג בדרך של קדוּשה וטהרה, תורה ותפילה.

רחל נקברה על אֵם הדרך, ואינה מתנחמת עד שאחרון הבנים ישוב לגבולו. לשוב לגבול פירושו כמובן לשוב לארץ הקודש (שבה תקום מלכות ישראל), המקום הטבעי שלנו, וגם לשוב למקום העמוק בנפש שבו נמצא הטבע היהודי הנכון והמכוון. הטבע שמרגיש שהדבר הכי “יפה תאר ויפה מראה”, הכי כיף וזורם ומתאים, הוא להיות יהודי שאוהב את ה’, את עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל.